בשבוע שעבר הלך לעולמו ישעיהו גביש מיפתח, והוא בן 81 שנה. מאות ליווהו בדרכו האחרונה, ועמדו דוממים וכואבים בעת שארונו הוטמן בבית הקברות, בחורש הקטן והפורח של קיבוצו האהוב.
ישעיהו נולד בחדרה בשנת 1928, התחנך בבית חינוך של ההסתדרות והצטרף לנוער העובד והלומד. הוא עזב את בית הוריו ויצא ללמוד בבית הספר מקווה ישראל. זמן קצר לאחר מכן נהרג אחיו הבכור יהודה בליל הגשרים, וכעבור פחות משנה ביקש ישעיהו מהוריו להתגייס אף הוא.
"סבתא יונה אמרה, 'אני את שלי כבר נתתי'", סיפר עופר גביש, בנו של ישעיהו, בהספד שנשא על הקבר הטרי, "אבל קיפלה בדמעות את הבגדים, סידרה לו את התרמיל ונתנה את ברכת הדרך". ישעיהו הצטרף לחטיבת יפתח, בפלמ"ח בהכשרת גבת, ובאוקטובר 1947 יצא עם ארבעה מחבריו למשימת סיור על גבול הלבנון. החמישה נתפסו, וישבו 17 חודשים בשבי, כשאיום חבל התלייה על צווארם. עד יומו האחרון הצטער על כך שהפסיד את יום העלייה ליפתח. קצת לאחר שחרורו מהכלא, התחתן ישעיהו עם תמר בחתונה הראשונה שהתקיימה בקיבוץ הצעיר, ולשניים נולדו ארבעה בנים.
ישעיהו הקים את ענף הכרם ביפתח, ובמהרה נבחר למזכיר הקיבוץ, תפקיד שמילא שלוש פעמים במהלך השנים. ב-1958 יצא לשליחות תנועתית ראשונה, כרכז הכשרות באגף הנוער והנח"ל; בהמשך יצא לשליחויות נוספות במחלקת הצעירים באיחוד הקבוצות והקיבוצים ובמכון לייעוץ ארגוני, שאותו גם ניהל.
בתוך כך היה ישעיהו מעורב ביפתח גם בתחום התרבות. בימי הקיבוץ הראשונים הקים תזמורת נשפנים וניצח עליה, וכן הקים את ארכיון הקיבוץ וערך את העלון. את הידע והניסיון שרכש חילק עם רבים בקורסים שערך לעורכי עלונים ולמנהלי ארכיונים מרחבי התנועה הקיבוצית.
בשילוב של ארכיונאות ושל אידיאולוגיה, כינס ישעיהו את נוהלי יפתח לקובץ, שזכה לכינוי "ספר ישעיהו", והיווה בסיס להתנהלות ביפתח ובקיבוצים אחרים שלמדו ממנו.
"כחדשן הרואה את הנולד, ויוצר את הנולד, כמי שמקדים את כולנו בחלומותיו, ובהבנת טכנולוגיות חדשות", אמר עליו בנו, עופר, "יזם כבר לפני 20 שנה את הטלוויזיה הקהילתית הראשונה במעגל סגור, הקים חוליית תקשורת למצבי חירום, ובתיאום עם הצבא היה עולה לשידור כל אימת שהוכרזה כוננות באזור, ובקולו החם היה מעדכן ומרגיע את ציבור הצופים המרותק. בגיל 70 קלט את המחשב ואת האינטרנט, והחל לאסוף חומר מקצועי ולפרסמו כמגזין לחבריו בעבודה. עד מהרה העביר את כל ההתכתבויות, הריאיונות והמאמרים אל המדיה הדיגיטלית".
בהקדמה ללקט ריאיונות שערך ישעיהו עם חבריו, מקימי יפתח, הוא כתב: "הם רואים את החברה הישראלית ואת הקיבוץ משתנים, עד כי לא נותר הרבה ממה שעליו חלמו. עתה הם שוב ניצבים ודואגים לגורלה של המדינה, לגורלו של הקיבוץ ולגורלם הם. אך יחד עם כל האכזבות, הם מביעים גאווה על שזכו להיות בדור התקומה ועל חלקם בהקמת המדינה ועל ייסודו של יישוב חדש על המפה, שהוא שלהם". ברוח הזאת, של רגשות מעורבים, הצטרף ישעיהו למקימי המכון לייעוץ ארגוני של התק"מ, וליווה קיבוצים רבים בדיונים מקדימים על דמות החברה שהם רוצים לחיות בה.
סמדר שביט, שניהלה את המכון בעבר והייתה חברתו לעבודה, אומרת על ישעיהו גביש, כי הוא הטביע את חותמו על עיצוב דרכם המתחדשת של הקיבוצים. הוא היה איש בעל חזון ויכולת לראות ולצפות קדימה. "על אף הראייה הכוללת והרחבה שלו, ניחן גם בראייה פרטנית ואישית יוצאת מגדר הרגיל. תמיד זכר את הפרט בתוך התמונה הכוללת בהרבה חום ואנושיות. בעל נאמנות גדולה ויוצאת דופן לאנשים, למקום, לתפיסות ולערכים.
"מי שמתבונן באבני הדרך בחייו, רואה את ההיסטוריה של העם פה בארץ ישראל; מהילדות בחדרה, הגיוס לפלמ"ח, השבי, החברות בקיבוץ יפתח, שהוקם על ידי חטיבת יפתח, והתפקיד המאוד מרכזי שלו בקיבוץ - הקים תזמורת בקצה העולם; קבוצה קטנטנה של אנשים צעירים, שאותם לימד לנגן ואת עצמו לנצח".
אחד הביטויים החזקים, ליכולת המופלאה של ישעיהו ליצור קשרים ולשמר אותם, נראה במספר הגדול של האנשים שהגיעו להלווייתו; מגוון של אנשים מתקופות שונות ומן המעגלים השונים של חייו - מתחילת דרכו ועד לצעירים שהכיר בשנים האחרונות.
השאיר אחריו משפחה מלוכדת, בעלת קשר עז למדינה ולערכי הליבה של הציונות. יחד עם רעייתו תמר טופחה משפחתם וטופח ביתם.
