בית הדין האזורי לעבודה בחיפה קיבל תביעות של שתי חברות קיבוץ, להשיב להן כספים שקיזז הביטוח הלאומי מדמי האבטלה שהגיעו להן. התשלום שנאלץ הקיבוץ לשלם לבט"ה אינו מעיד, כי קיבלו הכנסה בעת ההיא ממנו
תמר רונן כרמי מקיבוץ בית אורן וכרמל דניאלה מבית העמק הגישו תביעות נגד הביטוח הלאומי, על כך שלא שילם להן את מלוא דמי האבטלה שהגיעו להן, בשל היותן חברות קיבוץ. בית הדין האזורי לעבודה בחיפה קיבל את התביעות, והורה לביטוח הלאומי להחזיר לחברות הקיבוץ את הכספים שנלקחו מהן שלא כדין.
לשתי התובעות סיפור דומה: הן עבדו כעובדות שכירות מחוץ לקיבוץ, בשלב מסוים פוטרו והגישו בקשה לקבל דמי אבטלה. דמי האבטלה אושרו, אך הביטוח הלאומי קיזז מהם סכום מסוים, בטענה שיש להן הכנסה "רעיונית", משום שהן חברות קיבוץ.
הקיזוז נובע מכך שהקיבוץ, בלית ברירה, המשיך לשלם עבור אותן החברות, גם בהיותן עובדות חוץ, דמי ביטוח, כאילו הייתה להן הכנסה בשיעור 10% מהכנסתם המוערכת של חברי קיבוץ. לפיכך, ראה בהן הביטוח הלאומי כמי שיש להן הכנסה בשיעור 10%, וניכה אותה מדמי אבטלה. "מהחומר שהוצג בפנינו", כתבה השופטת מיכל פריימן, "עולה כי עד לחודש ינואר 2009, לא הייתה כל דרך לקיבוצים שהופרטו, שלא לשלם דמי ביטוח עבור חבר קיבוץ שעובד מחוץ לקיבוץ ומשלם דמי ביטוח באופן עצמאי". כלומר בפועל התקיים תשלום כפול לביטוח הלאומי, גם על ידי המעסיק החיצוני וגם על ידי הקיבוץ, ואת התשלום הכפול הזה ניצל הביטוח הלאומי, כדי לפגוע בזכויות של חברות הקיבוץ.
לטענת התובעות, הקיבוצים שבהם הן חברות הופרטו, אין להן הכנסות מעבודה בקיבוץ וכל ההוצאות חלות עליהן. הן הסתמכו על פסק דין שניתן ב-2007 על ידי השופט קציר, בתביעה שהגישה פנינה גודלווסר מקיבוץ גשר הזיו נגד הביטוח הלאומי בעניין דומה. "העובדה שהתובעת הינה חברת קיבוץ", קבע אז השפט קציר, "אינה בהכרח יוצרת הכנסה לתובעת בשיעור השווה לעשירית מדמי המחיה של חבר קיבוץ המועסק בקיבוצו".
השופטת מיכל פריימן קיבלה את טענות התובעות בשני המקרים. "מקבלים אנו את עמדת התובעת", כתבה השופטת פריימן, "כי לא היה מקום לנכות מדמי האבטלה שקיבלה ניכוי 'הכנסה' מהקיבוץ, שעה שלתובעת לא הייתה כל הכנסה שכזו, ובפרט שדווקא בגין התובעת שולמו לנתבע תשלומי דמי ביטוח 'כפולים'". הביטוח הלאומי חויב להשיב לתובעות את הכספים שקוזזו מהן, וכן 1,000 שקל הוצאות משפט לכל אחת מהן.
