להכללת הקיבוצים והמושבים ברפורמת הקרקעות - דרך הפרדת שטח היישוב מהמשבצת הקרקעית כולה, כדי להכשיר את שטח המגורים לפרצלציה ולשיוך לחברים - יש לא רק משמעויות חברתיות, אלא גם כיוון שירע עם מצבם של הקיבוצים ושל חבריהם. מדובר בהסדר, שסופו לערער את אחיזתנו ב"משבצת הקרקעית הכוללת"
שוב מצליחה התנועה הקיבוצית לפעול כנגד האינטרסים של החברים, של הקיבוצים ושל התנועה, במידה שיש עדיין אינטרסים כלליים כאלה. אינטרס (עניין) אינו רק תועלת כלכלית קצרת טווח. יש גם "אינטרסים חזוניים" לטווח ארוך, כדברי מאיר יערי. כך ראו הקיבוצים את חכירת הקרקעות מה-ק.ק.ל, כצורך קיומי בראשית ההתיישבות, ובאותו זמן גם כמכשיר לשינוי גורלו של העם היהודי ולהקמת המדינה. גם היום אין סיבה להצניע את המשמעות הציונית והלאומית של המשך האחיזה בקרקע ועיבודה. הדבר נכון, אף על פי שהנהגות חלק מהקיבוצים וחברים רבים ממוקדים היום במשמעויות הנדל"ניות של הקרקע ובהסדרים, שיאפשרו לשייך את מגרשי המגורים לחברים. הרצון לשייך דירות לחברים - בתהליך של פרצלציה, חכירה (או רכישה), ורישום הקרקע בטאבו על שם החבר - הוא שגרם למקד את תשומת הלב ב"דמי ההיוון", בדיונים שלנו עם מינהל מקרקעי ישראל ועם המדינה.
קריצת עין
לפני פחות משנה פרסמו התנועות הקיבוציות נייר עמדה, הקובע כי בכוונתנו להמשיך להחזיק במשבצות הקרקעיות הכוללות, בחוזי חכירה לדורות, כאשר האגודות השיתופיות (הקיבוצים) הן החוכרות ולהן הזכויות בקרקע. באותו מסמך נאמר, כי קיבוצים שירצו לשייך דירות לחבריהם יעשו זאת בהסדרים פנימיים מוסכמים בין האגודה לחברים. עברו רק חודשים אחדים מאז הדיונים בתנועות וקבלת ההחלטות, והנה נולד יצור חדש: "רפורמת נתניהו בקרקעות ישראל". הרפורמה, שעיקרה העברת הבעלות בקרקעות המדינה לידיים פרטיות.
מועצת התנועה הקיבוצית דנה, ובהצבעה פה אחד(!) החליטה להתנגד לרפורמה ולא לאפשר מכירה כללית של קרקעות המדינה, אך ההנהגה פעלה אחרת. בחסות סעיף בהחלטה, שגם הוא התקבל באותה מועצה, בדבר "מניעת אפליה של המגזר החקלאי", נרתם הצוות התנועתי כדי להבטיח, שגם לנו ייצא משהו מהרפורמה.
יש הערכות שונות לגבי תרומתן של הנהגות התנועות הקיבוציות להעברת חוק הרפורמה בכנסת. אין ספק, שהעברת החוק בממשלה ובכנסת לא הייתה אפשרית ללא תמיכתה התמוהה של מפלגת העבודה ברפורמה. יש הטוענים, שההתנגדות של נציגינו הייתה מגומגמת, תוך קריצת עין. שרי מפלגת העבודה וחברי הכנסת שלה, אלה שתמכו בחוק, נשבעים שעשו זאת כי הבינו, ש"זה רצונה האמיתי של התנועה הקיבוצית". כך או כך, נכון לעכשיו, מתמקדים כל המאמצים בהכללת הקיבוצים והמושבים ברפורמה. כך מפרשים המובילים את משמעות הדרישה "שלא להפלותנו". כך נולדה ההצעה להפריד את שטח היישוב מהמשבצת הקרקעית כולה ולהוונו במחיר דומה לנדרש ביישובים העירוניים. הכול כדי להכשיר את שטח המגורים לפרצלציה ולשיוך לחברים.
גול עצמי
מעבר לעמדות הערכיות ולמשמעויות החברתיות, הלאומיות והציוניות, אני סבור שמובילים אותנו ל"עסקה" גרועה, שתרע את מצבם של הקיבוצים וחבריהם. מדובר בהסדר, שסופו לערער את אחיזתנו ב"משבצת הקרקעית הכוללת". חשוב להבין, כי לא היה ולא יהיה להתיישבות הסדר מוצלח וצודק יותר מהסדר "המשבצת הקרקעית הכוללת", המושתת על ה"זכאות לנחלות". הסדר המאפשר לקיבוץ להחזיק במשבצת של כ-120 נחלות, בדרך כלל, כאשר גודל הנחלות נע בין שלושים לשישים דונם כל אחת, בהתאם לתנאי האזורים השונים. משבצת קרקעית כוללת, המיועדת לגידולי השדה, למטע ולפרדס, למבני המשק, למבני הציבור ולמגורים, והכול במחיר סביר. מחיר נוח מכל מחיר שאולי נשיג, אם יקבלו את דרישותינו לדמי היוון מופחתים, עבור שטח היישוב והמגורים. לתועלת הקיבוצים וחבריהם ראוי ונכון לשמור על המשבצת הכוללת, ולא לעשות דבר שעשוי לערער את אחיזתנו בה. כבר היום נשמעים קולות המערערים על "זכויות היתר", לכאורה, שניתנו להתיישבות במשטר הנחלות והמשבצת הקרקעית השלמה. הוצאת לבנה משמעותית מתוך המבנה השלם, ביוזמתנו, תקל על אותם גורמים לפעול לביטול ההסדר כולו. היא תקל על מי שרוצים לשלוח אותנו להתמודד במכרז פתוח על כל חלקת עגבניות או פרדס. הסדר המשבצת השלמה אינו מונע שיוך דירות למי שרוצים בכך. פתוחה בפניהם הדרך לעשות זאת בהסדרים פנימיים, כפי שהמליץ רק לפני שנה, צוות הקרקעות של התנועות הקיבוציות.
מי שאולי יצילו את כבודנו ואותנו מעצמנו הן תנועות הבוגרים, הממשיכות להיאבק כנגד מכירת הקרקעות.
לאחר שהפוליטיקאים הכזיבו, הן יזמו עתירה לבג"ץ, כדי שיורה לבטל את החוק. ספק אם יש לכך סיכוי, אך אין ספק שהמאבק ראוי מאוד. מזכירויות התנועות הקיבוציות היו עושות נכון אם היו תומכות בגלוי בהמשך המאבק נגד מכירת הקרקעות. הציבור נתן להן מנדט לעשות זאת.
