יחסי עובד מעביד בקיבוץ מבטיחים על פי חוק זכויות פנסיה ופיצויים, אך הם חשופים לתשלומי ביטוח לאומי גדולים יותר. התופעה עדיין נדירה בנוף הקיבוצים המתחדשים
לאחרונה, החליטו הנהלות הקהילה באושה בצפון ובכפר עזה בדרום להעביר את חברי הקיבוץ, המועסקים על ידם, למעמד של שכירים. מעמד זה יקנה להם זכויות חוקיות, אך יכול לחשוף אותם לתשלומי מס גבוהים יותר.
ככלל, חברים, המועסקים על ידי הקיבוץ, אינם זכאים לזכויות המוקנות בחוק למי שמועסק במסגרת יחסי עובד-מעביד. היעדר זכויות אלה מביא לכך, שבקיבוץ הדיפרנציאלי חלה ירידה בביטחון הסוציאלי של החברים. לכאורה, הקיבוץ אינו מחויב להפריש להם כספים לקרן פנסיה, בסיום עבודתם הם אינם זכאים לפיצויי פיטורין, כשאינם עובדים הם לא זכאים לדמי אבטלה, ועוד.
לאחרונה, החליטו הנהלות הקיבוצים אושה וכפר עזה, כי על מנת להשוות את זכויות עובדי הקיבוץ לאלה של עובדי החוץ, יעברו הראשונים לסטטוס של שכירים המועסקים על ידי הקיבוץ וייהנו מכל הזכויות החוקיות.
החלטה זו חלה גם על חברי הקיבוצים, שמועסקים במפעלים כפרית בכפר עזה ואופטיפלס באושה.
לדברי דורון שטיין, מפירמת רו"ח BDO זיו האפט, מעבר לתשלום שכר ישיר עשוי לחשוף את החברים לתשלומי ביטוח לאומי גדולים מאלה ששילמו עד היום, כיוון שישלמו באופן אישי ולא על פי הממוצע של חברי הקיבוץ. עוד מוסיף שטיין, כי לתשלום בתלוש נדבך נוסף, שכן הוא מאפשר למעסיק הישיר, כמו מפעלי הקיבוץ, יותר סמכות בניהול החברים ומקל על מתן תנאים אישיים לכל עובד.
כפר עזה ואושה אינם הקיבוצים הראשונים שעוברים למודל העסקה זה. קדמו להם קיבוץ גבת וקיבוצים נוספים, אך לעת עתה התופעה עדיין נדירה יחסית בנוף.
