ברוידא, 55, המתגורר ברעננה, גדל ברמת גן ובפברואר האחרון החל בניהול המוזיאון. לנושא השואה התחבר רק לפני כארבע שנים, כשיצא למסע שורשים בצ'כיה, כדי לעלות על עקבותיו של דודו, פאוול ברידא. פאוול היה אחיו הצעיר של אביו של עודד, משה, שעלה לארץ בגיל 16 - היחיד ששרד מהמשפחה. שני האחים, פאוול ומשה היו חובבי ספורט, ופאוול אף פיתח קריירה בכדורגל, שפרחה בתוככי הגטו, שבו שגשגה תרבות הכדורגל. מסתבר, כי בשנים 1942-1944 פעלה בגטו ליגת כדורגל, אשר בה שיחקו האסירים היהודים של הגטו. תחילה שיחקו 12 קבוצות, ביניהן: "הגיבור", "דרור", "ספרטה" ו"סלביה", אשר ייצגו אגודות ספורט יהודיות ומקומות שמהן הגיעו האסירים. מאוחר יותר הצטמצמה הליגה, כדי חציה, לשש קבוצות אשר ייצגו בעיקר את מקומות עבודה השונים בגטו. היו אלה קבוצות "אגף התובלה", "יוגנדפירסורגה" (הדאגה לילדים), "קליידרקאמר" (מחסן הבגדים), "ארבייטצנטרלה" (מרכז העבודה) והטבחים. המשחקים נערכו בקסרקטין "דרזדן" שבגטו בכל יום ראשון אחר הצהריים, בקבוצות בנות שבעה שחקנים, שזכו לעידוד נלהב של שאר אסירי הגטו.
הליגה, שפעלה עד אוקטובר 1944, תועדה בעיתוני הילדים והנוער בגטו כמשחקי ליגה לכל דבר, לרבות תיאורי משחקים, הרכבים, תוצאות וטבלאות. אחד המשחקים האחרונים בגטו תועד במצלמת קולנוע על ידי הגרמנים, והיה לחלק מסרט תעמולה שיזמו הנאצים. לאחריו נשלחו הבמאי קורט גרון ורבים מהמשתתפים לאוושויץ-בירקנאו.
במסעו השני של ברוידא לטרזין עלה במוחו רעיון לשחזר באתר המקורי בגטו את המשחק האחרון, שבו השתתף דודו. הרעיון לא התממש, אך בחיפוש אחר קורותיו של פאוול, צלל ברוידא למעמקי ההיסטוריה של טרזין, עד שבשנה שעברה הוא עזב את תחום ההיי-טק לטובת ניהול "בית טרזין". "עברתי מעולם הכסף לעולם הערך", הוא אומר ומוסיף, כי העבודה כמנהל המוזיאון מרתקת ומרגשת אותו.
"אני עובר שם מסע מרגש של תגליות אישיות, אחרי שלמעשה, לא עסקתי בנושא מעולם מעבר להתעניינות השטחית. כל השנים הייתי במגדלי הזכוכית של ההיי-טק, והמעבר לעבודה בסביבה קיבוצית הוא דרמטי. שיחות טלפון אני עושה לפעמים מהדשא בקיבוץ, ומסתכל סביבי בפליאה. הצוות מורכב מעובדים וממתנדבים בגילים שונים, כשבין היתר, עובדים איתנו אנשים שהיו שם בגטו; מבחינתי, אין דבר מרגש מהקשר איתם, זה ממש כמו להביט להיסטוריה בעיניים. הרצון, ההקרבה, והתרומה האישית שלהם ראויים לציון. בהזדמנות זו אני מודה לוועד המנהל על שבחרו אדם שלא בא מתחום ההיסטוריה או ההנצחה, ונתנו לי הזדמנות לעמוד בראש מוסד חשוב כזה".
בית טרזין הוקם בקיבוץ גבעת חיים איחוד בשנת 1975, להנצחת זכרם של אסירי גטו טרייזנשטאט. המוזיאון כולל ארכיון, מוזיאון ואולם תצוגה (ע"ש יעקב אדלשטיין) של יצירות האמנים בגטו טרזין. הארכיון הממוחשב כולל מידע מקיף ומפורט על כל אסיר יהודי ששהה בגטו, אוסף גדול של תמונות מקוריות מיצירותיהם של אסירים, מהם ציירים שהתפרסמו, ציירים חובבים וילדים ובני נוער שחיו בגטו. בנוסף לכך, מצויים בארכיון יומנים, תעודות מקוריות, אוסף סרטי וידאו תיעודיים, תיעוד בעל פה של השורדים ואוסף יצירות מוזיקליות שהולחנו שם.
כדי לאפשר גישה לתעודות ולמסמכים, הכתובים במקור בשפות זרות, מתנהל במסגרת הארכיון מיזם תרגום, המעמיד לרשות תלמידים, חוקרים ומורים חומר ייחודי לעיון ולמחקר. מספר המבקרים במקום, מהארץ ומהתפוצות, עומד על כ-8,000 לשנה, כמחצית מהם מבקרים המגיעים במסגרת קבוצות. הביקור במוזיאון ההיסטורי ובאולם התצוגה של אמנות מהגטו הוא ללא תשלום, וגם שירותי הארכיון וההדרכה הם בחינם.
התערוכה החדשה מוצגת בגלריה נלי אמן בתל אביב בחודשים הקרובים. בקיץ היא תעבור לבית טרזין.
