חדר האכילה מהווה מקום מפגש טבעי, כחלק ממהלך החיים של האדם, שיש בו אכילה, שינה, עבודה, ולעתים, גם תפילה או לימוד בצוותא
למחפשים שימוש חלופי בבניין חדר האכילה של הקיבוץ (מרכז מסחרי, סדנת יוצרים, ספא) אני מציע לבחון את האפשרות לנסות ולקיים בבניין חדר האכילה הנדון פשוט "חדרוכל".
כידוע, כמו "כדורגל" גם "חדרוכל" נולד מצירופן של שתי מילים, עד שבאו דקדקנים והחליטו כי יש לומר "חדר האכילה", ובישרו בכך את ראשית קצו של מוסד מכובד זה.
מאי "חדרוכל"? ובכן, חדר האוכל אינו הידיים של הקיבוץ המשול לגוף חי ונושם. הוא גם אינו הרגליים או המוח שלו. חדר האוכל הוא לבו של הקיבוץ.
אין בדברים הללו כדי לטעון או אפילו לרמוז, כי קיבוץ שסגר את חדר האוכל לקה בדום לב, חלילה וחס, ובוודאי שלא הפך לחסר לב. אבל תמיד, כשתבוא לקיבוץ ללא חדר אוכל, תגלה שחסר בו משהו. חדר האוכל הוא המקום שבו ניצב השולחן המשותף של חברי הקיבוץ, והוא ממשיך להיות, אם רוצים בכך, משותף לכל המעוניינים בקיומו ככזה, גם אם תקציב המזון הופרט. חדר האכילה, גם אם הוא פתוח לציבור רק בצהריים ובערבי שבת וחג, מהווה מקום מפגש טבעי, כחלק ממהלך החיים של האדם, שיש בו אכילה, שינה, עבודה, ולעתים, גם תפילה או לימוד בצוותא.
על כן, ההתכנסות בחדר האכילה אינה מחייבת התארגנות וקביעת מועדים מתאימים לרוב הציבור. היא נוצרת מאליה ומפגישה ליד השולחן המשותף חברים מענפים שונים, עובדים ומנהלים, בני משפחה, ילדי בית ספר ואורחים, וכן, גם כיום עדיין מופיעים עוברי אורח, שיודעים, כי יש בקיבוץ חדר אוכל, ואומרים, "אם כבר עברנו אז ניכנס". בשונה מפעם, גם הנכנס לו כך סתם ישלם בעד הארוחה, וטוב שכך, כי שוב לא ינעצו בו מבטים ולא ילחשו מאחורי גבו, כי אוכל חינם הוא.
הכשרת חדרי האוכל פתחה אפשרות לקבל אליהם גם שומרי מסורת, שקודם לכן נזהרו מלאכול על שולחנם של אוכלי שפנים למיניהם, וזו עוד התקדמות לקראת הפיכת חדר האכילה לבית לרבים.
באשר להיות חדר האוכל של פעם אבן בוחן לנכונותו של הפרט להיות חלק מהחברה, מה שחייב את מי שהחמיץ ארוחה להצטדק בפני כמה נטורי קרתא מקומיים שטענו כלפיו, "לא ראינו אותך אתמול". מן הראוי לזכור את דבריו של האנרכיסט הרוסי קרופוטקין, שכתב עוד ב-1909, כי "אין להפוך את האכילה בחדר האוכל של הקומונה לריטואל בעל משמעות נפשית אידיאולוגית. יש פעמים שאדם רוצה להיות לבד, ויש פעמים שהוא רוצה להיות עם אחרים. זכותו לבחור פעם כך ופעם כך, ואין לבקרו על כך ואין לטעת בו רגשות אשם על שנעדר מארוחה משותפת".
בחדר האכילה גם נקבל את פני השבת, נציין את החגים, נתכנס לליל סדר וגם נאכל סעודה מפסקת לפני הצום, למי שצם, כי חדר האכילה (זכרו: "חדרוכל") היה ונשאר חלק מביתו של כל קיבוצניק, שרוצה בכך גם אם הורחבה דירתו עד לשיא מאוויי נפשו, והמטבחונצ'יק בדירתו הפך למטבח מרווח שאפשר להאכיל בו גדוד.ועכשיו יבואו הכלכלנים ויוכיחו, כי לקיים חדרוכל עולה המון כסף. על כך לא אתווכח ורק אומר: הכול עניין של החלטה ושל סדר עדיפויות, וגם אם זו אמירה שדופה, הרי שכתמיד, גם הפעם היא מאוד נכונה.
בתיאבון וביחד.
