"חוג אורנים" נגד סיני - בעניין מדיניות הגרעין הישראלית

18.12.2008
hadaf_hayarok@maariv.co.il    ארכיון עיתונות   

"חוג אורנים" נגד סיני

דני גוטוויין ועזרא דלומי

 

הכור בדימונה

בתגובה ל"מאזן אימה מול אימה ללא מאזן", 11.12,

תגובה ל"סוד כוחו" 4.12

 

 חבל שיגאל וגנר בחר לחפש "סוטים", במקום להפוך את ביקורתו של סיני על "חוג אורנים" לנקודת מוצא לבחינת כמה מהנחות היסוד של ניתוחיו

 

 במלאת שבעה לפטירתו של סיני (ארנן עזריהו), פרסם עזרא דלומי קטעים משיחה שערכנו עמו בסתיו 2007 אודות עמדתם ישראל גלילי ושל יגאל אלון בשאלות הנוגעות למדיניות הגרעין של ישראל. השיחה התקיימה בעקבות חשיפה של תמלילי ריאיונות, שקיים אלון ב-1979, ומהם עלה כי יחד עם גלילי תמך אלון בהקמת הכור בדימונה, כי הוא חייב את יצירת האופציה הגרעינית והתנגד לפיקוח אמריקני או בינלאומי על דימונה.

 

 פרסום השיחה עם סיני גרר תגובה חריפה של יגאל וגנר, שהוקיע את עזרא כמי "שנרתם לשירותו של רעיון גירעון המזרח התיכון"; כך, לא פחות. ואולם, בעוד שעזרא הוא הנמען של קובלנתו המופרכת של וגנר, כתובתה, למעשה, היא סיני עצמו, שכן מאמרו של עזרא אינו אלא תמליל דבריו של סיני. הפיכת איש אמונם של גלילי ושל אלון למי שמקדם את גירעונו של המזרח התיכון חושפת את התעתוע הפולמוסי, העומד ביסוד תגובתם של יגאל וגנר ושל אדם רז ואת ההטיות וההטעיות שבהן היא רצופה. תעתוע זה איננו מקרי, שכן דבריו של סיני סותרים הנחות יסוד חיוניות של "תורת המחנות" ושל הניתוח שגזר ממנה חוג אורנים, ביחס למדיניות הגרעין הישראלית. סתירות אלה, כך נראה, הן שעוררו את זעמו של וגנר. ואכן, תגובתו של וגנר ממוקדת בניסיון למזער את הנזק הגלום בדבריו של סיני לפרשנותו של חוג אורנים, כאשר הוא משתמש ברטוריקה תוקפנית כדי לכסות על חולשת טיעוניו.

 

 זיקה מדומיינת

 

 יגאל וגנר חוזר ומדגיש את זיקתו המיוחדת של אלון לחוג אורנים, שחרגה מיחסם הרגיל של פוליטיקאים לקהל תומכיהם. וגנר אף רואה בשיחות שקיים אלון עם חברי החוג מקור אמין יותר להבנת היבטים שונים של מדיניות הגרעין הישראלית - למשל, דרישתו של הנשיא קנדי לפיקוח על דימונה - מדבריו של סיני. נראה, כי הדגשת יחסו המיוחד של אלון לחוג אורנים אמורה להעיד על תקפות ניתוחיו של החוג, וככזו, משמעותה אינה רק תיאורטית, אלא גם פוליטית: להפוך את החוג לנוצר מורשתו של אלון ואת דובריו לבעלי הרשאה להעניק לפוליטיקאים - מרבין ועד ברק ומשרון ועד אולמרט - את תו התקן של ממשיכיו. סיני, כך מסתבר, ראה את הדברים אחרת. בחלקים משיחתנו, שלא פורסמו, שאלנו את סיני, "האם אלון הכיר את התיזה של חוג אורנים?"

 

בתשובתו התייחס סיני ליורם נמרוד, שהוביל בשעתו את הדיון במדיניות הגרעין בחוג אורנים:

 "יורם נמרוד היה אצלי כמה פעמים. היינו ידידים, עד שלא הייתי מוכן להגיד לו שיגאל אלון חושב כמוהו. הוא אמר לי: 'תראה, צריך לעשות אותו למנהיג ואתה מכשיל את זה'. אמרתי לו, מה אני יכול לעשות, אבל העובדות הן אחרות. הוא חשב שאם הוא יציג את יגאל כאיש הטהור היחיד שלא רצה להתלכלך בזה (בגרעין)', אז הוא יהיה המנהיג של השמאל... אמרתי לו: בלי קשר אם אתה צודק או לא במטרתך, אבל זה לא היה ככה'. זה הרגיז אותו. הוא אמר: 'אני אפעל בלעדיך', ומאז לא נפגשנו...".

 

כ"איש סוד", שהכיר את עמדותיו של אלון ואת הקשריהן הפוליטיים הרחבים, דחה אפוא סיני את הניתוח שהציע חוג אורנים להיסטוריה של מדיניות הגרעין ישראלית, כנוגד את העובדות המוכרות לו. דומה, שלא יהיה זה מופרז להניח, כי בשל היותו של סיני "איש סוד", תגובה זו שיקפה גם את עמדתו של אלון כלפי החוג וחבריו.

 

יגאל וגנר רואה בשאלה, "האם גלילי, כמוהו כאלון, היה מלכתחילה בעד יצירת אופציה גרעינית?" שאלה מרכזית. תשובתו של סיני לשאלה זו חיובית. לדבריו, כדי להבין את העמדות שנקטו המדינאים הישראלים בראשית עידן הגרעין, יש להיזהר ממלכודת של אנכרוניזם. הוא חזר והדגיש, כי התפיסה השלטת שרווחה אז

בישראל ובעולם גרסה, כי "כל מי שיש לו קצת ידע טכנולוגי וקצת כסף יהיה לו גרעין". בני התקופה "חשבו שזה פשוט, שתוך שנתיים יגמרו עם זה, שזה משחק", וכי "כשהעולם כולו מפתח נשק גרעיני, גם אנחנו נפתח". לטענת סיני, הוא, גלילי ואלון פעלו בשנים ההן במסגרת קונצנזוס זה, אך מקפיד גם לציין, כי "בינתיים המחשבות השתנו".

 

 בשיחותיו עם אורה ערמוני מספר סיני, כי כבר ב-1954, עוד בטרם החל שיתוף הפעולה הגרעיני עם צרפת - הוא פרסם ב"מבפנים", כתב העת של "הקיבוץ המאוחד", מאמר ובו טען, כי "הגרעין הוא שימנע מלחמות ויגרום לכך, שהמלחמה תחדל להיות מכשיר להשגת מטרות פוליטיות או טריטוריאליות". זוהי פרשנות אפשרית, אם כי לא יחידה, של המאמר, ולכן יש עניין רב בכך שסיני מקפיד להציגה כפרשנות "הנכונה" שלו. בהמשך שיחתו עם אורה ערמוני הוסיף סיני: "אני חושב שיש לי תרומה לחשיבה הגרעינית של הקיבוץ המאוחד, ואני מתכוון במיוחד לגלילי וליגאל שגיבשו אותה" (עמ' 203-204). סיני אומר, אפוא, מפורשות כי תפיסתו בזכות פיתוח האופציה הגרעינית השפיעה על גיבוש עמדתם של גלילי ושל אלון בנושא.

 

 בין אמונה לניתוח

 

דבריו של סיני שוללים גם את קביעתו של יגאל וגנר, כי "ב-1962 דימונה הייתה עובדה קיימת", שפוליטית לא ניתן היה להתנגד לה. סיני סיפר, כי גלילי ואלון אמנם הובאו בסוד דימונה רק ב-1959, כשנתיים לאחר שהוחל במיזם, אך גם אז הוא עדיין היה רק בשלביו הראשוניים, ומדבריו עולה, שניתן היה להיאבק במיזם הגרעין לו היה רצון פוליטי לכך.

 

סיני הדגיש, כי גלילי יזם "ועדה של הכנסת שתפקח על התקציב" של דימונה, ובה השתתפו ח"כים בכירים מן המפלגות שונות. לשאלה, "האם גלילי, כחבר בוועדה, חשב שיש לקדם את הפרויקט?" השיב סיני בחיוב, וציין כי זו הייתה גם עמדתו של אלון.

 

מנקודת ראות זו ביקר גלילי את יעקב חזן ואמר, לפי סיני: "מפ"ם אומרים שהם התנגדו (לגרעין), אבל חזן אף פעם לא הצביע בוועדה נגד התקציב שביקשו בשביל דימונה. הוא יכול היה להכשיל את התקציב, אבל הם ישבו ואישרו את התקציב של דימונה... חזן הצביע תמיד בעד".

 

לסיני הסביר חזן, כי הוא פעל מתוך "תחושת האחריות לביטחון המדינה", ובכך רק הדגיש, כי בחר לתמוך בתוכנית דימונה, אף על פי שכחבר הוועדה שפיקחה על תקציב התוכנית הוא יכול היה להתנגד לה ולהקשות על התקדמותה.

 

על פי הניתוח שמציע סיני, הגם שגלילי ואלון מכאן ודיין ופרס מכאן תמכו ביצירת האופציה הגרעינית משיקולים אסטרטגיים מנוגדים, הרי שעד 1962 למחלוקת זו לא היו ביטויים מעשיים, והיא לא השפיעה על קידום מיזם דימונה, ורק נכונותם של הבריטים למכור לישראל טנקי צנטוריון יצרה לראשונה צורך להכריע בין שתי הגישות. תיאורו של סיני בדבר שיתוף הפעולה בין בן גוריון, גלילי ואלון כנגד דיין ופרס, שהוליד את ההכרעה בזכות האטת תוכנית הגרעין והעדפת האופציה הקונבנציונלית, מערער את הנחותיו המוקדמות של וגנר, ולפיכך הוא דוחה באופן בלתי מנומק את תיאורו של סיני. ואולם, הכרעה זו היא רק הוכחה נוספת לכך שב-1962, לפני כן ואף מאוחר יותר, דימונה לא הייתה עובדה מוגמרת, אלא מיזם בהתהוות שניתן היה להאיץ את פיתוחו, לעכבו, להטיל עליו פיקוח או אף להפסיקו. במהלך שיחתנו עמו אמר סיני (כן, בחיוך): "חשבתי שזה יהיה לכם קשה לקבל את זה שיגאל (אלון) לא היה בדיוק היגאל שלכם, ואני מצטער אם קלקלתי לכם כמה תיאוריות". נראה כי הערה זו מתארת נכונה את רוח תגובתם של וגנר ושל רז, שבחרו לעסוק במדרש חיוכיו ושתיקותיו של סיני ולהתעלם מן הבעיות שדבריו מציבות בפני "תורת המחנות" והניתוח של "חוג אורנים" את מדיניות הגרעין הישראלית. חבל שיגאל וגנר בחר לחפש "סוטים", במקום להפוך את ביקורתו של סיני לנקודת מוצא לבחינת כמה מהנחות היסוד של ניתוחיו.

 

 ezradl@012.net.il

להזמנת מינוי ל"הדף הירוק" 03-5632547

מאמרים אחרונים בעיתונות תנועתית וכללית

 
עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים