מכתבים למערכת "הדף הירוק"

מכתבים למערכת "הדף הירוק"

  

בסופו של דבר, צריך להצביע

נחום שור, כפר מנחם

 

בתגובה ל"בחירות מבוזבזות", 11.12

 

אני אוהב לקרוא את רשימותיו של אלישע שפירא בעיתון, וברוב המקרים אני מסכים עם תוכן מאמריו או עם רובו. אוסיף הערות אחדות:

1) הפרדוקס ההיסטורי שאנו חוזים בו כעת, שאותם נפגעים מן המדיניות הכלכלית האכזרית של ביבי נוטים בחלקם הניכר להצביע בעדו, נובע במידה רבה מסיבות מדיניות מצד אחד - תמיכתם במדיניות הסירוב וה"אף שעל" של הליכוד - ומסיבות תרבותיות–היסטוריות, שלא הצלחנו למזער, מצד שני. אין פירוש הדבר, שהשכבות המוחלשות, שחלק ניכר מהן תומך בביבי, תומך גם במדיניותו הכלכלית ההרסנית ואוהב אותה.

2) אני שותף לרצונו ולתקוותו של אלישע, שבבחירות הקרובות יוקם גוש חוסם לימין, ושעל כן עיקר המאבק צריך להתנהל כנגד הימין וכנגד ביבי נתניהו במיוחד. אך למרבה הצער, עד כה רק מרצ הודיעה שלא תשב, בשום תנאי ובשום מקרה, בממשלה בראשות ביבי נתניהו. הנכונות של מפלגת העבודה ושל קדימה, לשקול אפשרות של קואליציה עם ביבי נתניהו ועם הימין, מחלישה את סיכויי המאבק בימין.

3) הנני מודה ומתוודה, ששאיפתו של אלישע, "להקים התארגנות פוליטית חדשה", לא מובנת לי וגם לא מקובלת עליי. יש כבר התארגנות חדשה וזוהי התארגנות השמאל החדשה, סביב מרצ ובראשות ח"כ חיים אורון. אינני רואה בזירה הפוליטית ציוני, סוציאליסט ולוחם שלום טוב מג'ומס. מדוע לחפש מישהו אחר? בסופו של דבר, בעשרה בפברואר צריך יהיה להצביע, ויהיה קשה מאוד לחלוק על כך, שמרצ נותרה מפלגת השמאל הציוני, היוני והסוציאל-דמוקרטי היחידה בישראל.

 

צריך לחתור

רן גולן, משמר העמק

 

בתגובה ל"בחירות מבוזבזות", 11.12

 

מה ההבדל בין מפלגה לתנועה?

לעתים, שאלה זו מעסיקה אותי, אך לא נמצאה לי ההזדמנות לנסח לעצמי תשובה. והנה, בא מאמרו המעניין של אלישע שפירא והביא לי הזדמנות לעסוק בשאלה הנכבדה הזאת. ובכן, מה ההבדל? לתנועה יש חזון, למפלגה יש פרוגרמה. חזון הוא חלום או אידיאל, שמנסים להגשים תוך כדי תנועה ומתוך ידיעה, שאין סיכוי להגשימו במלואו. פרוגרמה היא תוכנית עבודה פרקטית, מוגבלת במרחב ובזמן. תנועה היא קבוצה של אנשים, שמנסים יחד להגשים אידיאלים או מטרות משותפות. מפלגה היא התאגדות זמנית של אנשים בעלי תפיסה פוליטית דומה, אבל לא בהכרח בעלי אינטרסים משותפים, המתאגדים לצורך בחירת נציגים, שיביאו את דברם או ייצגו את האינטרסים שלהם. מנהיגי תנועה הם אנשים שצמחו מתוכה בתוקף אישיותם, חוכמתם וכוח השכנוע שלהם. מנהיגי מפלגה הם, בדרך כלל, אנשים שנבחרו בהצבעה, במקרים רבים לתקופה מוגבלת, בשל יכולתם הארגונית, המניפולטיביות והכושר הרטורי שלהם. חבר תנועה הוא חלק מקהילה או משהו המזכיר משפחה. חבר מפלגה הוא אחד אנונימי מקהל שמצביע פעם בכמה שנים. עם חברי תנועה - משוחחים. לחברי מפלגה - נואמים.

נדרשתי לדברים הללו בעקבות מאמרו של אלישע, רק בעקיפין, כי נזכרתי שאת הקטע במאמר זה, המתחיל ב"צריך לחתור", שמעתי כבר לפני ארבעים או חמישים שנה. היו אלה רבותיי יעקב חזן ומאיר תלמי, שהבטיחו לי נאמנה כי כבר בקרוב ימלאו כל סניפי מפ"ם בהמונים מבני עדות המזרח ומשכבות המצוקה, שיבינו עד כמה צודקת ונכונה דרכנו. אני עצמי השתכנעתי בלא שום ספק בצדקת דבריו של אלישע שפירא, וכמו אז גם עתה אני חותם בלב שלם על כל מה שכתב. אבל מדוע שדווקא עכשיו, או בעוד ארבע שנים, יימצא הד לדבריו בקרב המוני ישראל, מה שלא קרה מאז נאמרו לראשונה, כאמור, מילה במילה, לפני חמישים שנה?אנשי תנועה אמיתיים אינם מסוגלים להתמודד על במה פוליטית, אולי רק יחידי סגולה מביניהם. הם מביאים עמם קונפליקט מובנה: הם כל כך משוכנעים בצדקת רעיונותיהם, עד שאינם יכולים להסכים לכך שמישהו אינו משתכנע מנימוקיהם, ולכן יכולת המיקוח הפוליטי שלהם נמוכה.

פעם נפגשנו, קבוצה של בני קיבוץ, עם חזן, בניסיון להביא בפניו דעות שונות משלו ומשל הקו הרשמי של התנועה, של אותה קולקטיביות רעיונית. הבאנו עמנו סוגיות סביב ענייני דיומא וגם כאלה שברומו של עולם. הוא הקשיב לנו בנחת וברצון. למחרת פגשתי בו באחד משבילי הקיבוץ. הוא עצר אותי ואמר לי: "אתם צודקים! אנחנו נכשלנו, כי לא הצלחנו למצוא את הדרך החינוכית להעביר ולהבהיר לכם את האמת". חזן היה איש תנועה אמיתי, ששנים רבות סירב לראות את המציאות הפוליטית.

עוד אחד מרבותיי היה חברנו גדעון מנור, אשר התנגד בכל תוקף להחלטה, להפוך את תנועת השומר הצעיר למפלגה. ביום הגורלי הוא הודיע על פרישה. הוא טען שזה צעד הרסני. אמנם אין זה נאה לפרוש מן הציבור, אבל בכל זאת, אפילו בהגדה של פסח השאירו מקום של כבוד לבן הרשע הפורש מן הציבור, כדי שיוכלו באמצעותו להתמודד עם קושיות קשות.

 

כך לא פספסנו

עפרה ארנון, עין המפרץ

 

בתגובה ל"הפריימריז במפלגת העבודה", 11.12

 

אני חברת מפלגת העבודה שנים רבות מאוד, ובוחרת להישאר בה, גם כאשר אני מבקרת אותה וגם כאשר היא אינה במיטבה. בתור שכזאת ברצוני להגיב על הדברים המקוממים של איתן ברושי כאשר תקף, זו הפעם השנייה, את אורית נוקד לאחר שנכשל בהתמודדות מולה. בפעם הראשונה זה קרה בשנת 2006. השנה הוא ויתר מראש על התמודדות.

איתן צריך להשלים עם העובדה, כי אורית נוקד זוכה לתמיכה גורפת בתנועה הקיבוצית, כי יש לה אוזן קשבת לחברי קיבוצים, לבעיותיהם וכן לכל השכבות החלשות יותר בחברה הישראלית. אפשר להתרשם מהמספר הרב של החוקים, שהיא העבירה, או עוסקת בהעברתם, אם בעצמה או בשותפות, חוקים שעשויים לסייע לבעיות רבות, הנוגעות לנו כחברי קיבוצים.

אורית נוקד בחרה, כחברת כנסת, להתרכז בעיקר בענייני המחוז שבחר אותה.

לחברי קיבוץ יש הזכות לבחור נציג, שהם חפצים ביקרו, ואין זה סביר כלל שאיזו ועדה, חשובה ככל שתהיה, תחליט בשבילנו, למי מותר להתמודד במחוז הקיבוצים ולמי לא. ועדה שכזאת נוגדת התנהלות דמוקרטית אמיתית. אם מישהו היה צריך לרוץ ברשימה הארצית זה איתן עצמו. כמי שנושא היום תפקיד מכובד, כיועץ שר הביטחון לעניינני התיישבות, יש לך במה לפעול, לעשות, להשפיע ולהתבלט ברמה הארצית. קוראי העיתונים היום יודעים יותר מתמיד על האנרכיה חסרת הרסן, המתרחשת ביהודה ובשומרון מול חוסר תגובה ראויה של רשויות החוק ושל משרדי הממשלה, שמשרד הביטחון הוא אחד מהם. פעילות נמרצת ופומבית של שר הביטחון ושל יועציו ומשרדו, וגישה תקיפה להשלטת הסדר שם היו עשויות להקנות לו קרדיט רב.פעילות כזאת הייתה יכולה להקנות לאיתן תמיכה רבה בהתמודדות ברשימה הארצית, כמו גם טיפול נמרץ יותר להשגת תקציבים למיגון עוטף עזה וכדומה.

לכן, במקום להסתמך על כל מיני החלטות לא דמוקרטיות ועל ועדות מסדרות למיניהן, כדאי אולי, שיבדוק איתן את פועלו ואת תרומתו האמיתית בתפקידו כיועץ לשר הביטחון. זו דרך הרבה יותר מכובדת, אמיצה וישרה, מאשר תגובותיו לתקשורת.

 

הקיבוץ ומייסדיו

שאול קירשנר, שובל

 

אני מבין בהחלט את מבוכתם של כל אלה, המתקשים לקבל את העובדה שהפרקטיקה החברתית הנהוגה היום בקיבוץ המתחדש מצייתת לכללים שאינם מובנים לכולם. הם יעדיפו להתכחש לזה, שהשיטה שהם מנהלים היא תהליך העלול לערער את ביטחונם העצמי. קשה להם לתפוס את ההבדל בין הדיבורים לבין השינויים המתרחשים בפועל בחיים עצמם.

על כן אנו חייבים להגדיר מחדש את המשטר, הקובע את המצב החדש, את האמצעים ואת הדרך, שהוא עושה בהם שימוש, ואת האופן שבו הוא משרת את תאוות הבצע ואת האינטרסים האישיים. הכוונה כאן איננה דירוג של ערכים; כל שאני מבקש לקבוע הוא התאמה בין הדיבור ובין מימוש ההבטחות. כל הערפל החדש, מטרתו להסתיר את העובדות. יש מסך של שתיקה לנוכח העוולות הנעשות בקיבוץ המתחדש. אך מול זה יש לומר: אין לאחות דבר ברמייה. נראה שלא יהיה שקט בקהילה, כל עוד נראה את רעיונות ההתחדשות נוסקים ברובם כזיקוקי די נור וצונחים בכל כובדם על כתפיהם של הוותיקים.

אין שום מנוס מלקבוע בחוק, על ידי רשם האגורות השיתופיות, תנאי סף להכרה כקיבוץ מתחדש, וקיום הערבות ההדדית, כפי שנקבעה, הוא תנאי לגבי כל קיבוץ מתחדש. התערבות של גורם חיצוני בניהול הקיבוץ איננו דבר רצוי, אבל כל עוד המנהלים "המחדשים" נוהגים בוותיקים שלא בצדק, אלא בצדקה, חייבים לחוש לעזרתם. לכן יש בהתערבות השם (החוק) הכרח המציאות.

אף על פי כן, אתם, ובעיקר הצעירים שבכם, נדרשים כעת ובלי שהיות לפתוח את הפה כדי לסגור את כל אותם החורים השחורים, שהניב השינוי הקיצוני באורחות החיים שביצעתם, שאם לא כן הוא עלול לבלוע הכול, גם אתכם.

 


מסמכים חדשים במדור דעת אורחים


עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים