שיתופי: לחזור לכלכלה אחרת

20.11.2008
hadaf_hayarok@maariv.co.il    ארכיון עיתונות   

שיתופי: לחזור לכלכלה אחרת

אלישע שפירא

 

זו לא רק תאוות בצע

להגיד כי תאוות הבצע היא תנאי הכרחי לכלכלה זה כמו לומר שאין אהבה מלבד סקס

 

בכנס ההיערכות למשבר ההאטה במשק המאיים להפוך למיתון של ממש, אותו יזמה מזכירות התנועה לפני שבוע, חזרו חלק מהדוברים על מה שהם רגילים לומר, כאילו מדובר בעוד "משבר מחזורי שגרתי". הפליאה במיוחד ורד דר מבית ההשקעות "פסגות", בקביעתה המדהימה כי "אין כלכלה ללא תאוות בצע". כך חד וחלק, מפיה של אישה נאה, מרצה מבריקה ורהוטה. כך מפיה של מי שעבורה הכלכלה האמיתית מתנהלת במקום בו סוחרים ומספסרים בניירות ערך. במקום בו כלכלה אינה יצירת נכסים ממשיים עבור בני האדם, במקום בו מניפולציות וירטואליות מעשירות מעטים וסופן שהן מזיקות לרבים, כפי שקורה במשבר הנוכחי. מעבר לכך זו אמירה המעידה על דלות שפתה של הדוברת, אם לא על צרות אופקיה. אמירה כזו על תאוות הבצע כתנאי הכרחי וכמניע האולטימטיבי של הכלכלה, דומה לאמירה שאין אהבה מלבד סקס. כאילו אין אהבת בן להוריו ואין אהבת אם לילדיה, כאילו אין אהבה למקום, אין ידידות, אין אינטימיות וחום בין גבר לאישה, אין אהבת נעורים קסומה ואין אהבת נפש בוגרת, הכל תאוות מין. כאילו כל מה ששרו וכתבו דורות של משוררים על אין סוף גווניה, נימיה ועומקיה של האהבה, אפשר לצמצמו למילה אחת סקס.

 

הכלכלה נועדה להבטיח את צרכיו של האדם ולשם כך נחוצים שיתוף פעולה בין רבים, חלוקת עבודה והתארגנות חברתית. התארגנות חברתית היא התנאי המוקדם וההכרחי לייצור ואספקת המוצרים החיוניים, כפי שהיא הכרחית לחלוקתם. זהו שם המשחק. לכן הכלכלה היא תמיד חברתית. היא יצירה חברתית והיא למען השותפים בחברה. החוויה הכלכלית - חברתית, כפי שאנו חיים אותה, אמורה להבטיח לנו הרבה יותר מקיום פיזי בלבד. היא נועדה לספק לנו גם איכות חיים - בריאות, חינוך, השכלה, תרבות וביטחון סוציאלי לעתיד. בעזרתה נרצה להגשים גם מאוויים נוספים, כגון: ניידות, הכרת עולמות רחוקים, חוויות רוחניות, הנאות חומריות ויכולת לעזור למי שיקרים לנו. היא גם סדן ומרחב ליוזמה ולביטוי כוח היצירה שלנו. היא תנאי למימוש שאיפותינו הקולקטיביות, הלאומיות והחברתיות.

 

הכלכלה החברתית יכולה להתקיים באופן סביר והוגן, כפי שהיא יכולה להתקיים באופן בלתי צודק, נצלני ומשפיל. הכלכלה המושתתת על תאוות בצע, המודדת את האדם במונחי השוק כאילו הוא עצמו סחורה, מובילה בהכרח למה שאנו מכנים "קפיטליזם חזירי". זו הכלכלה שבסופו של יום מתברר שהיא גם אינה יעילה, כפי שנוהגים לתאר אותה חסידיה. מתברר ש"היד הנעלמה" נכשלת שוב ושוב בתפקידה כמווסתת השוק וכשומרת על האיזונים הנחוצים. בכלכלה הזו המשברים החוזרים אינם תאונה, הם מובנים בשיטה. אם המשברים היו פוגעים רק במשקיעים הספקולנטים "תאווי הבצע", אני מניח שאיש מאיתנו לא היה מזיל דמעה. אך טבעה של אותה כלכלה שהיא מעשירה מעטים, בתקופות שגשוגה, והיא פוגעת ברבים כאשר היא קורסת. מיליוני העובדים שחסכו פרוטה לפרוטה בקרנות הפנסיה ובקופות הגמל, לא שיערו שמישהו מהמר בכספם ומסכן את עתידם.

 

העובדים בישראל (אלו שרבים מביניהם עתידים לתמוך בבחירות הקרובות בליכוד ובנתניהו) אינם יודעים כי מר נתניהו היה מי שהפקיר את קופות הגמל שלהם לגחמותיו של שוק ההון, כאשר שימש כשר האוצר. הם אינם יודעים ברובם כי תמיכתם תינתן לאחד האדוקים וקיצוניים שבין חסידי השיטה הקורסת. עובדי הייצור, המהנדסים, אנשי ההיי-טק, האקדמאים והצעירים שהשתלבו במשק, ברובם לא היו והם אינם תאבי בצע. הם רוצים קיום בכבוד. קיום שנכון לעכשיו הוא מאוים ועומד בסכנה. הוא בסכנה היות והסכמנו במשך שנים רבות מדי לראות בתאוות הבצע תופעה לגיטימית. בגלל שרבים מאתנו נשאו עיניהם למתעשרים תאווי הבצע ורצו להדמות אליהם. בגלל שערכים כמו הוגנות, צניעות ואחריות לכלל, היו ל"בלתי רלוונטיים", ל"אנכרוניסטים", למשהו בלתי נחשב שאי אפשר להיות גאים בו.

 

אולי מהמשבר הזה נצא שונים? אולי הגיע הזמן לשנות את הדיסקט? אולי זה הזמן לחזור לכלכלה שבמרכזה אחריות חברתית? אולי אפשר כבר לומר בפה מלא כי תאוות הבצע אינה לגיטימית ויש להיאבק בה, כפי שנאבקים בכל תופעה חברתית שלילית ומסוכנת. אולי הגיע הזמן לכונן כלכלה יותר שוויונית במדינה סוציאל דמוקרטית? כזו שתפתח את המשאבים למען כולם.

להזמנת מינוי ל"הדף הירוק" 03-5632547

מאמרים אחרונים בעיתונות תנועתית וכללית

 
עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים