בוא אלי פסוק נחמד: פרשת נח

30.10.2008
hadaf_hayarok@maariv.co.il    ארכיון עיתונות   

בוא אליי פסוק נחמד: פרשת נח

בארי צימרמן

"אלה תולדת נח נח איש צדיק תמים היה בדרתיו את האלהים התהלך נח." [ בראשית, ו', 9]

 

ארבעים יום וארבעים לילה, מוקף נהרות ונעירות, השיב אבינו נח לבניו כל תשובות שבעולם, ולא קיבלו ממנו. חם טען בחום, יפת שפך זפת, ושם, לעת ערב, היה בוטה כמדקרות חרב: למה נפלה בחלקנו ההצלה הזו, אמרו לנח. במה זכינו אנו החיים ובמה חטאו המתים? במה אנו טובים מן הטבועים ומן הנחנקים? מה פשעו ומה עוו הילדים הרכים? ומשהתמיד נח בשתיקתו הזועפת פנו שם, חם ויפת, כדרכם של כועסים, אל ספר איוב: "אחת היא על כן אמרתי", ציטט חם כחום לבו, "תם ורשע הוא מכלה!"; "ארץ ניתנה ביד רשע!", הוסיף יפת קיסם למדורה; שתיקתו של שם הייתה מרה ושחורה. האוויר עמד, דחוס ורע. אבא נח היה בהחלט בצרה.

 

מתוך המצוקה פתח נח את פיו ויצטט לבניו מפרשת נח: "ותישחת הארץ לפני האלוהים", אמר, "ותימלא הארץ חמס", הוסיף, "אותך ראיתי צדיק לפניי בדור הזה", סיכם. "מה יש לכם?" שאל נח, "ככה הוא רצה. כך הוחלט למעלה. הנחיתו עליי עובדה מנומקת. הסבירו לי שאני צדיק. שאשב בשקט. לא אני התחלתי. לא אני הכרזתי. אנחנו עדי הטביעה, לא המטביעים. מי שטבע כנראה הגיע לו. נסתרות דרכי השם. עובדה שאנחנו פה והם שם. ריבונו של עולם יודע מה שהוא עושה. בטחו בשם. הכול לטובה. אבל בני נח לא בטחו. הם המשיכו לתבוע תשובה. לא היה כל כך נעים שם, בתיבה. בחוץ ירד מבול, נהמה הרוח, ובפנים עלה והתלהט הוויכוח.

 

כל אותם ימים השיב נח לבניו כל תשובות שבעולם, ולא קיבלו הימנו. אמר להם: יש צדק בעולם, וחורבן זה יוכיח, שהחריב הקדוש ברוך הוא את הרשעים והותיר בחיים אותנו, צדיקיו, יראי שמו. מה כאן לא מובן? אמר חם לאביו: אין מביאים ראיה מן החורבן. חמי, עליו השלום, קבע, איש ישר היה, ובכל זאת טבע, הוא ואשתו ובניו ונכדיו. כל המאבד עולם מלא כאילו איבד נפש אחת, התרגש חם ושיבש פתגם.

 

אז אמר נח לבניו: יש צדק בעולם, ויוכיחו המים, שהטביעו חוטאים ולא יכלו לצדיקים. אמר לו יפת בנו: אין מביאים ראיה מן המים, והתחיל למנות, כרוכל, את כל הנספים והקטולים שאבדו במים הגדולים; התנשמות והפילים, העכברים והאיילים, החרדונים והצפרדעים ועוד זעירים וקטנים ובינוניים וענקיים, שעכשיו כולם במחלקת הנחנקים. אין זאת, אמר יפת, כי דין החיה והבהמה כדין כולנו – מהם השאיר דוגמה אחת וכך נהג גם בנו. לא הבחין בין דם לדם. בין רפש לנפש. לא נתן לבו לצלמו שבאדם, ירק לנו ישר בפנים, וכל המלבין פני חברו, ציטט יפת לאביו, כאילו שפך דמים. "ארץ ניתנה ביד רשע!" חזר וציטט במרץ, ועכשיו, מה אתה יודע, אין לנו אפילו ארץ.

 

האווירה הייתה קשה ודחוסה. על כפות המאזניים הוטלו כבוד האדם וחירותו מול קדושת האל ודתו, שלטון המוסר מול שרירות השררה, יכולת הבחירה מול פי הגבורה. בעולם צעקה הרוח ובתיבה להטו הרוחות. אש הספק מילאה כל פה, רגשות אשמה וריגושי התפכחות ירקו גיצי תבערה, והמים שבחוץ רק ליבו את המדורה. נח עצמו, כאמור, לא בער - צדיק תמים היה וצדיק תמים נשאר - אבל בניו, שמאסו בצדיקות וחיפשו צדק, בערו בכפירתם, ולא עזרו כל תשובות שבעולם.

 

עוד מעט הכול ייתם. אלוהים יעביר רוח על הארץ, המים ירדו, התיבה תנוח על הרי אררט. עוד מעט תחלוף הסערה. החיים יימשכו. נח ייצא וייטע כרם. האדמה תפריח עשב, הבהמה תמליט, הדולר יתאושש. אבל בלב תמשיך לכסוס אותה האש.

להזמנת מינוי ל"הדף הירוק" 03-5632547

מאמרים אחרונים בעיתונות תנועתית וכללית

 
עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים