אולמרט הטוב - אחיה יצחקי, חבר חוג אורנים, סבור שאולמרט הוא ממשיך המדיניות של יגאל אלון

7.10.2008
hadaf_hayarok@maariv.co.il    ארכיון עיתונות   

אולמרט הטוב

אורית פראג

 

יצחקי. חוג אורנים חי וקיים. צילום: בועז לניר

אם יום כיפור הוא יום של חשבון נפש, אז זה הזמן לבקש סליחה מאולמרט ומדן חלוץ על העוול הקשה שנעשה להם, בעקבות מלחמת לבנון השנייה, אומר אחיה יצחקי, חבר חוג אורנים, וטוען כי אולמרט הוא ממשיך המדיניות של יגאל אלון

 

אחיה יצחקי, 59, הוא חבר בחוג אורנים מראשית שנות ה-70.

 

חשבתי שחוג אורנים שבק לכל חי.

"לא. חוג אורנים הוא מסגרת קיימת, ויש להבחין בתוכו בין המסגרת העיונית, שאינה חדלה לחקור ולייצר מאמרים, ובין המסגרת הפוליטית. מטרתו הפוליטית הפעילה היא לתמוך בגורמים בתוך מפלגת העבודה ובמפלגות השמאל ובאותם המנהיגים, שמדיניותם היא המשך מדיניות אלון-רבין".

 

אנשי חוג אורנים, שהדמות המייסדת שלו היא יגאל וגנר, מכונים "וגנריסטים", מושג שאינו אהוב עליהם כלל ועיקר והיה חזק במיוחד בשנות ה-80, אך ממשיך להיות פעיל ברמה זו או אחרת במשך כל השנים. החוג מתבסס על תיאוריה להבנת הפוליטיקה, הנקראת "תורת המחנות", שעיצבו והגו לראשונה הפילוסוף מיכאל שטראוס ויגאל וגנר. יצחקי, עודד בלבן ואחרים היו אנשי הדור השני של ההוגים בחוג, ולדברי יצחקי, גדל עתה דור שלישי של חברים. אנשי החוג רואים באהוד ברק את ממשיכה המובהק של מדיניות אלון-רבין. "בכל ההיבטים שאפשר לנתח", אומר יצחקי. "ברק מונה אישית על ידי יצחק רבין, ורבין ראה בו את הממשיך הפוליטי שלו, גם מבחינת עמדותיו ומעשיו. ברור שהוא פועל בתנאים אחרים. הוא משקף את החתירה לכלכה קיינסיאלית (על פי ג'ורג מינראט קיינס, כלכלן בריטי), את החתירה להסדר יציב במזרח התיכון ואת ההימנעות מהכנסת המזרח התיכון למאזן גרעיני, ונמצא במאבק מול מי שתומך בתפיסות המנוגדות".

 

עד כאן אין הרבה חידוש למי שמכירים את חוג אורנים ואת רעיונותיו. המעניין הוא, שיצחקי סובר, כי אהוד אולמרט הוא חבר טוב מאוד לאותה מדיניות. היציאה שלו מהפוליטיקה הישראלית היא תוצאה מתוכננת של גורמים, שנבהלו מהמהלכים המדיניים שניהל, וכי מלחמת לבנון הייתה הצלחה גדולה, שרק עם השנים ילמדו להבין את עומקה.

 

נעשה לו עוול

 

יצחקי, בעל תואר שני בפילוסופיה ובהיסטוריה, תושב קריית טבעון, הוא מורה לפילוסופיה ולהיסטוריה היום, מרצה ומורה דרך עצמאי של קרן קיימת ושל חברות אחרות. יצחקי חבר ליגאל וגנר בעריכה ובכתיבה של הספר על בנקו אדר, "מפלגה אחת שתי דרכים". בספר נכתב אפילוג שדן בניתוח הפוליטיקה הישראלית במהלך השנים, בין שנות ה-80 לתחילת שנות האלפיים.

 

אז מה, אולמרט הוא ראש ממשלה טוב בעצם?

"כן, בהחלט צריך להבין איפה נמצא מיסוך העשן, המסתיר את המאבק הפוליטי הריאלי. אם נרצה לנתח את מדיניות אולמרט, נראה שהוא אחד מראשי המדינה שקידמו מדיניות, שהעקרונות שלה פועלים לפי קו מובהק של תמיכה בפתרון יציב במזרח התיכון גם בינינו ובין הפלסטינים וגם בינינו ובין מדינות ערב. הוא קידם קו יציב של מאבק נגד כניסת המזה"ת למאזן גרעיני, וגם במדיניות הכלכלית הוא האויב הקשה ביותר של המדיניות הניאו-ליברלית של ההפרטה הפיננסית הקשה, מיסודם של פרנקל וביבי. האיש האחרון שפעל מטעמם הוא ירון זליכה".

 

בוא נתחיל אולי עם מלחמת לבנון השנייה. דומה שאין קונצנזוס רחב מזה, שמסכים כי המלחמה הייתה מלחמה מיותרת ורעה.

"נהפוך הוא. אם יום כיפור הוא יום של חשבון נפש, ואנשים חופשיים עושים חשבון נפש בין עצמם ובין חבריהם, אז זה הזמן לבקש סליחה מאולמרט ומדן חלוץ על העוול הקשה שנעשה להם, בעקבות מלחמת לבנון השנייה, שבהסתכלות מעמיקה מתגלה כאחד ההישגים האסטרטגים הגדולים שהושגו כאן. זאת במסגרת פוליטיקה שחותרת להסדרים יציבים במזה"ת, ובעיקר מניעת הכניסה של המאזן הגרעיני למזה"ת. שני התפקידים הגדולים של המלחמה הזאת היו למנוע מהחיזבאללה לערער באופן קבוע את היציבות בגבול הצפון, על ידי חטיפה וירי, ולשבור את מאזן האימה שיצרו האיראנים על ידי הכנסת נשק רקטי ארוך טווח ללבנון, כדי שהנשק הזה יוכל לאיים על העורף הישראלי, כך שאם ישראל תעלה את האופציה של פגיעה באיראן, ישתק החיזבאללה את מדינת ישראל.

 

"למעשה, השעה הראשונה הייתה השלב הראשון של המלחמה, והיא היוותה ניצחון אסטרטגי אדיר, כי במהלכו הושמד כל הנשק האיראני ארוך הטווח של ישראל. ישראל החזירה לעצמה את כוח ההרתעה, והבהירה לאיראנים שיש לה את היכולת לבצע אקט כזה באופן מושלם. זאת הייתה התפיסה של חלוץ ושל אולמרט מול בוגי יעלון ושמעון פרס. החלק השני של המלחמה התמשך עוד 31 ימים, שבהם נמשך מאבק פוליטי על השאלה, אם להכניס גייסות חיילים, כניסה שהייתה מביאה לעוד מאות הרוגים, או לא. לכן כל מי שהיה מכניס אוגדות לדרום לבנון, היה נדרש לעוד 19 שנים להוציא אותן משם, ונותן לחיזבאללה לגיטימציה שהוא הצבא המגן על לבנון. "אם את מסתכלת, מה קרה שנתיים אחרי המלחמה, את חייבת להודות כי אין כוחות צבאיים דרומה לליטני של החיזבאללה. אף קטיושה לא נורתה, לא היה כל ניסיון חטיפה נוסף, אין ירי כלל, כולל לא בהר דב. וכמובן מול כל המלעיזים, המנצח הגדול של המלחמה, נסראללה כבר שנתיים וחצי חי בתוך בונקר. זה חשוב מאוד העניין הזה. זה קריטי.

 

ובכל זאת, חיזבאללה מתחזק פוליטית בתוך לבנון.

"הכוח של החיזבאללה הוא ביטוי של המצבים החברתיים בתוך לבנון והתחזקותו בתוך המסגרות הפוליטיות של לבנון. מבחינת ישראל, יוצרת כתובת, שהיא כתובת מדינית ולא כתובת של ארגון טרור. ואפשר לפרש את התהליך הזה לטובה. גם איראן וגם נסראללה היו מודעים לחלוטין לכך שהמלחמה נגמרה בהפסד קשה, ושניהם אמרו, שאם היו יודעים שישראל תגיב כך, הם לא היו יוצרים את הפרובוקציה.

 

העיתונות הרבתה לכתוב על כושר ההרתעה הישראלי שירד פלאים לאחר המלחמה.

"המסע נגד חלוץ ונגד אולמרט על שחיקת כוח ההרתעה של צה"ל, כולל ההצהרות הפופוליסטיות על מלחמה בקיץ, עומדות בסתירה לעובדת הפגיעה במתקן הסורי, שנעשה על פי מקורות זרים, עמוק בתוך השטח הסורי, ולעובדה שהסורים לא הגיבו כלל, ולא פגעו בהסכם הפרדת הכוחות בגולן, שזאת עדות חזקה יותר מכול לכך, שכושר ההתרעה של ישראל לא נחלש, אלא דווקא התחזק.

 

"כך שבכל המדדים האובייקטיביים מדיניות אולמרט-חלוץ שינתה את המציאות בצפון באופן משמעותי ביותר, ויצרה תנאים שמאפשרים מו"מ להסדר יציב גם עם הפלסטינים וגם חיזוק יכולת הפעולה הישראלית, אם וכאשר העניין יעמוד על הפרק בעצירת הגרעין האיראני ונגד כניסת המזה"ת למאזן גרעיני".

 

שבוע לפני תום המלחמה ארי שביט כותב מאמר בהארץ, ואולמרט נבהל ומאשר את הכניסה של הגייסות הרגליים שגרמו לעשרות הרוגים.

 

"אולמרט לא נבהל. הוא היה צריך להכריע בין אלטרנטיבות. התנהל מאבק אדיר בין מי שהתנגד למלחמה מלכתחילה ורצה לשמר את המציאות הלבנונית שדיברנו עליה ובין מי שרצה לשנות אותה. בסוף המלחמה החריף המאבק הזה, והופעל על אולמרט לחץ חזק מאוד, בניגוד לדעתו ורצונו. ברור שדבר כזה אי אפשר להגיד בעיתון, והכניסה הקרקעית נכפתה עליו בלחץ פוליטי פנימי, שמטבע הדברים ההיסטוריים מלווה תמיד באיום פוליטי, למשל, התפטרות עמיר פרץ, מה שהיה גורם לעליית ביבי לשלטון.

 

ציפי ממשיכה

 

איך אתה רואה את המגעים עם הפלסטינים, שבסופו של דבר הרי לא הניבו תוצאות עד כה?

"במו"מ עם הפלסטינים מדיניות אולמרט, בשיתוף עם אהוד ברק, פעלה בשתי מגמות: לרסן את החמאס, בלי לכבוש מחדש את רצועת עזה, על אף כל העצות למבצעים גדולים. ישראל חסכה מאות הרוגים, והצליחה, על ידי לחץ רצוף, לרסן את מדיניות החמאס, ובמקביל לזה, המו"מ עם אבו מאזן התקדם באופן משמעותי ביותר.

 

לבני היא מבחינה זאת הממשיכה המובהקת ביותר של מדיניות אולמרט ושרון בעניין הזה. (הצוות של שרון "צוות החווה" עובד היום עם ציפי לבני). אולמרט קידם את המו"מ עם אבו מאזן לנקודה משמעותית, כשהמדיניות לאורך כל הדרך ובכפוף לתנאים היא לא להיכנע לסיסמאות שאין פרטנר, שאין עם מי לדבר, שאין לאבו מאזן כוח ושצריך למחוק אותו ולחכות לדור המנהיגות הבא, כלומר להקפיא את הסכסוך לעוד דור. הוא קיים מנהיגות שתמכה חזק באבו מאזן, דאגה לאפשר לו להכניס כוחות שלו לגדה, מתוך ההבנה הברורה, שאבו מאזן מייצג בצמרת הפלסטינית את הקו ההפוך ליאסר עראפת, והוא האויב הגדול של חמאס, בייחוד ברשותו של משעל. המו"מ עם אבו מאזן מוביל לקראת התחלת הסדרים מדיניים, שיאפשרו התקדמות לפתרון יציב של קבע.

 

מאבק פנימי בסוריה

 

בריאיון עם נחום ברנע ושמעון שיפר בידיעות אחרונות אמר אולמרט, כי הגיע עם הסורים למצב הקרוב ביותר להסכם. אתה מסכים עם זה?

"כן, אין ספק שבתחום הדיאלוג עם סוריה הייתה התקדמות משמעותית ביותר. כמובן, אנחנו יודעים שבתוך סוריה יש מאבק פנימי קשה מאוד בין אסכולה, שחותרת לקבוע אי הסדר מתמשך בין סוריה לישראל ולקשור את סוריה יותר לציר האיראני, ובין אסכולה אחרת שחותרת לחבר את סוריה לקשר עם המערב ומעוניינת בפיתוחה של המדינה בתהליך, שנקרא תהליך סאדתי. המייצג של הקו שחותר להסדר עם ישראל בתוך הממשל של אסאד הצעיר, הוא שר החוץ ואליד מועלם, שהעיד כי השיחות עם אהוד אולמרט היו מאוד משמעותיות. מובן שעתה הכול נקטע. כל סיפור השחיתות הוא מסך עשן מודרני נגד מנהיג שמתנגדים לקו המדיני שלו. כל פעם שאומרים שלא הייתה התנהגות מושחתת שכזאת בעבר, אני רוצה להזכיר איך בן גוריון התעלם, למרות שידע כמובן, על ההתנהגות המושחתת בעליל של משה דיין. מובן שהוא ידע על מעלליו, כמוכר וסוחר בממצאים ארכיאולוגיים לאומיים יקרי ערך. הרי כזכור ביקר אותו בבית החולים לאחר מפולת ארכיאולוגית. עוד לא הגיעו לשיאים של דיין מבחינת עזות המצח והשחיתות, אבל בן גוריון נזקק לו והתעלם. אז כשמביאים את פרשת השחיתות, זה לא מפני שיש פה צדיקים גדולים, אלא משום שיש מי שיודעים שהעלאה של הנושאים הללו תוריד את אולמרט מלוח המשחק הפוליטי, ותקטע את התהליך".

 

מול זליכה

 

אתה אומר כי אולמרט נוקט במדיניות כלכלית שאינה ימנית כלל ועיקר.

"בהחלט, כפי שראינו, הוא תמך בהעלאת תקציב החינוך, הגן על תקציבי הרווחה ועל כספי ניצולי השואה, והמשיך את המדיניות שלו כשהיה שר התמ"ת. מול אולמרט פעל במשך זמן רב החשב באוצר, ירון זליכה, שיצר מדיניות מרסנת כה חמורה של קיצוץ תקציבים, עד שהושיב צוותי חשבים במשרדים השונים, כדי שינהלו מדיניות פנימית בתוך המשרד, כך שהשרים לא יוכלו לממש את מלוא התקציב שהוקצב להם אחרי הדיון בממשלה. זאת הייתה מדיניות של הרס שיטתי של כל מנגנוני הרווחה בחברה הישראלית, ותרמה תרומה אדירה להתפרקות המערכות החברתיות בישראל לטובת שירותים פיננסיים שבצדם רווחים פיננסיים אסטרונומיים.

 

המבקר הראה כיצד אולמרט מעורב בפרשות השקעות לא חוקיות, כמו פרשת ההשקעות של רן פקר באזור שליד אילות.

 

"המדיניות הקיינסיאלית תומכת בסקטור שמשקיע השקעות יצרניות במשק, מרחיב את מעגל העבודה, מעלה את רמת החיים של עובדי השכר על ידי מודרניזציה של הייצור והעלאת היעילות של הייצור. גם בעידן ספיר ניתנו הטבות מפליגות להשקעות הון, אבל זה היה הון שייצר עבודה. גם שם, בפרשת אקוואריה הייתה מגמה ליצור אזור שייצר עבודה. המאבק הוא בין כלכלת צמיחה וכלכלת פיתוח ובין כלכלה של רווחים פיננסיים, שעושה בדיוק את הדבר ההפוך.

 

"גם אולמרט וגם אהוד ברק שייכים למגמה שיש לה רצון לקדם כלכלה פיתוח קיינסיאלית, מול כוח חזק מאוד שיושב בפקידות האוצר, ותומך בהמשך המדיניות הניאו-ליברלית על תוצאותיה לגבי הנשק והחברה בישראל, מדיניות שיצרה ב-25 השנים האחרונות תופעה של מיליון-אלפיון ומיליוניון עליון. קבוצה קטנה מאוד של משפחות מחזיקות עושר דמיוני בכלכלה הישראלית, ויוצרות סביבן אווירה של צמרת אוליגרכית בכלכלה הישראלית, שלצדה מתגבשות שכבות של עוני. זאת תופעה שאף אחד לא חלם עליה במדיניות הסוציאל דמוקרטית שלפני המהפך הגדול של פרנקל וביבי נתניהו. יכול להיות שביום כיפור הזה צריך להגיע למסקנה של חשבון נפש, ובעקבותיו לקחת את פרס ישראל מפרנקל, שהרס את החברה הישראלית, ולהעביר אותו לדן חלוץ שפתר את בעיית גבול הצפון".

להזמנת מינוי ל"הדף הירוק" 03-5632547

מאמרים אחרונים בעיתונות תנועתית וכללית

 
עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים