"Hashomer Hatzair- Made in Austria" - השומר הצעיר - נעשה באוסטריה

18.9.2008
hadaf_hayarok@maariv.co.il    ארכיון עיתונות   

"Hashomer Hatzair- Made in Austria"

עומר חכים

 

השמו"צ תוצרת אוסטריה

שליח השומר הצעיר העולמי לווינה, קן השומר הצעיר הראשון בעולם, הוא עומר חכים, נכדה של חנה  גרינוולד (ינאי), שהייתה חניכה בו ונמנתה עם הראשונים שעלו משם ארצה. עומר, שהוא גם היסטוריון, מחבר בין אז לעכשיו בקן ההיסטורי

 

דליה דומברובסקי, 19, חזרה לאחרונה משנת פעילות בישראל במסגרת תנועת השומר הצעיר העולמי, כאחראית על הטיולים ועל המיזמים המיוחדים של הקן. רבקה מאורט, 17, נמצאת בקן מגיל שש ומשמשת כראש הקן החדשה של וינה במשרה מלאה; בני שילהאן, 17, אחראי על הקשרים עם הקנים האחרים באירופה, ומצהיר כי הוא מגיע לקן בגלל החברים ובעיקר בגלל החברות. אלה הם שלושה מהצעירים שמגיעים לקן וינה של השומר הצעיר.

 

לפני חמישה חודשים התחלתי את שליחותי שם והתוודעתי אליהם. החלפתי בתפקיד את דפנה אלרס, בוגרת מקומית של הקן ודור שני לתנועה באוסטריה. הקן ממוקם בלב וינה, ברובע הראשון של העיר, כשלוש דקות הליכה מהמבנה המפורסם ביותר בעיר - קתדרלת סטפנוס הקדוש (שטפנסדום). הוא ממוקם בקומה השנייה של בניין הקהילה היהודית, והחניכים פועלים בו באולם גדול ומרווח ובעוד שישה חדרי פעילות לקבוצות ולמדריכים.

 

החניכים, בעיקר חניכים חילונים אשר לא מתחברים לזרמים השמרניים של הקהילה היהודית המקומית, לוקחים חלק פעיל במפעלי התנועה העולמית. זהו להם החיבור היחיד כמעט לציונות וליהדות, ובעצם, מכך נובעת חשיבותו הרבה. הקן גם מהווה מקום של מפלט ומרגוע לחניכים מהלחץ הגדול, שמופעל עליהם על ידי הוריהם בנושא הלימודים, וגם מהחברה האוסטרית על גינוניה השמרניים. נכון אמנם, שרובם כלל אינם מכירים את כתביהם של יערי או של חזן, ולעתים אפילו לא את דיברות התנועה, אך אין זה מונע מהקן להיות מקום מרכזי בחייהם. החניכים ברובם יודעים שהם נמצאים בקן הוותיק ביותר של התנועה, ובשנה שעברה, ברוח הגלובליזם, אף הפיקו חולצות עם הסיסמה - "Hashomer Hatzair - Made in Austria".

 

בני

צעירי ציון

 

"ההסתדרויות 'צעירי ציון' ו'השומר' בווינה מאוחדות בהסתדרות אחת, המנוהלת על ידי המועצה הראשית הזמנית, ותורכב, מלבד המנהיג, מחמישה חברים מכל צד. האיחוד הוא לעת עתה לשם ניסיון, ואם לא יצליח, לא יחייב אף צד לדבר כלשהו". נוסח לקוני זה, שנכתב בווינה במאי 1916, הביא לעולם את התנועה "שומרים-צעירי ציון", אשר שלוש שנים מאוחר יותר תאמץ באופן רשמי את השם "השומר הצעיר". מנסחי הסכם זה בוודאי היו מתקשים להאמין, כי 92 שנה לאחר מכן, במרחק הליכה מקן השומר הצעיר דאז, תיפתח בשבוע הקרוב שנת פעילות נוספת של קן התנועה בעיר. אמנם, ניצניו הראשונים של השומר הצעיר צצו בגליציה, אך פריצתה של מלחמת העולם הראשונה ב-1914 הביאה לבריחה המונית של אזרחים לווינה, ביניהם גם רוב מנהיגי התנועות "השומר" ו"צעירי ציון". מתאר את התקופה דוד הורוביץ (לימים נגיד בנק ישראל בשנים 1954-1971) בספרו "האתמול שלי":

 

רבקה

"פליטים היינו בווינה, נוער הנאבק במלחמת קיום אכזרית, מתגורר בצפיפות ובזוהמה מצחינה, נוער הלומד בתנאי מצוקה. ואף על פי כן היינו כחולמים. ...'ולנכנס כאן- לא תהיה תקווה'; מימרתו זו של דנטה מיצתה את הייאוש שבו התייחסנו למציאות הסובבת אותנו, אך יצרנו לעצמנו עולם חדש, חופשי ונאצל, אוטופיה של חלום שהתנועה היא השער אליה. על רקע זה נולדה תנועת 'השומר הצעיר'".

 

וכך, במקביל למלחמת העולם הראשונה, החל הקן בווינה לקרום עור וגידים. מספר קבוצות משמעותיות התגבשו והחלו לפתח את אורח החיים השומרי. על הלך הרוח מאותה התקופה ניתן ללמוד מתיאורו של המדריך יששכר רייס את פעילותו עם קבוצת "לילית", הציפור "אשר ערה בשעה שהכול מסביב ישן וחולם":

 

דליה

"אביב, מסביב משגשג הכול וצומח. על שפת הדנובה ובגנים התאספנו בערבים לשיחות. סיפרתי לבחורים שלי על אידיאל האדם... מתבונן אני לעולם הסובב אותנו, לבני גילנו, הנני משווה את חייהם עם חיינו ב"השומר" והריני מאושר. חייהם אינם אלא "פלירט". פלירט עם בית הספר, עם בחורה, ובמקרה הטוב ביותר - עם ספרים ומחשבות מבריקות. חיים ללא תכלית וכיוון, בלי אידיאל" ("תולדות קבוצה אחת", ספר השומר הצעיר, עמ' 56).

 

אף על פי שההווי בראשיתו של הקן היה "גליציאני" בעיקרו, והפעולות התקיימו ברובן בשפה הפולנית, חלחלו התפיסות ה"מערביות" שרווחו בווינה באותה התקופה אל הקן, ואלה מהוות במידה רבה את הבסיס האידיאולוגי של התנועה עד היום. התפיסה הפדגוגית של התנועה התפתחה בהשפעתו של הפסיכולוג הווינאי זיגפריד ברנפלד, שהיה האיש שגם חשף בפני החניכים את כתביו של ויניקן. בנושאים מגוונים הושפעו אנשי התנועה ממרטין בובר, אשר איתו אף נפגשו מספר פעמים במהלך שנותיו הראשונות של הקן. וכמובן, לא ניתן להתעלם מהגותו של וינאי נוסף, זיגמונד פרויד, אשר תפיסתו את הפסיכואנליזה הייתה אחת מאבני הבניין המרכזיות של תפיסת ה"חינוך המשותף" של התנועה, שיפתח לימים שמואל גולן. לדוגמה, נושא הלימוד של טקסטים יהודיים, שהוא אחד ה"חמים" בתנועה היום בישראל, היה נדבך מרכזי בראשיתו של קן וינה. רבים ממנהיגי הקן הראשונים (אלנברג, אליעזר ריגר, שלמה הורוביץ, אליהו רוזנבוים, משה ואלד, שלום שפיגל ועוד) למדו בסמינר התיאולוגי של הרב חיות בווינה, ועל פי תיאוריו של הורוביץ, "היו בקיאים בשפה העברית, בתנ"ך ובגמרא, בתולדות עמנו והציונות, בידיעת ארץ ישראל ובחכמת היהדות".

 

מתאר מאיר יערי:

"במוחו של משכיל יהודי צעיר מווינה של אותם הימים נפגשו הרציונליזם הפסיכולוגי של פרויד עם הסימבוליקה החסידית של בובר; המטריאליזם ההיסטורי של מרקס עם האידיאליזם של לאנדאואר; רעיונות על שחרור האישה של אבות הסוציאליזם, כגון אנגלס ובבל, עם האנטיפמיניזם של ויינינגר" (ספר השומר הצעיר, עמ' 77).

 

גם בהתגבשות התפיסה הציונית של התנועה היה לקן הווינאי מקום מרכזי. הרצל, שעוד הספיק להתכתב עם אנשי "צעירי ציון" בראשית המאה, היה דמות נערצת בקן, ומדי שנה נהגו חניכי הקן בווינה לפקוד את קברו ולקיים בו טקסים ומפקדים. גם העולים הראשונים של התנועה, מרדכי שנהבי (אפלביין) ואפרים טרטקובר, אשר עלו ב-1919, היו זמן מה חלק מקן וינה, ועל שנהבי אף נכתב כי היה החניך הראשון בקן ש"העברית שימשה לו כשפתו הטבעית". אחד ממסמכי היסוד החשובים של ראשית התנועה, "המדריך למנהלים השומריים", התפרסם בתקופה זו בווינה, והמחיש עד כמה היה קן זה המרכזי והמוביל בין קני ה"שומר הצעיר" בימי מלחמת העולם הראשונה.

 

חניך לא בולט במיוחד

 

עם סיום המלחמה חזרו רוב מנהיגי הקן ומדריכיו לגליציה. לראש הקן התמנה כעת (1919) מי שהיה חניך לא בולט במיוחד בקבוצת "נשר", ובילה את השנתיים וחצי האחרונות של המלחמה בשורות הצבא האוסטרי, מאיר ואלד (יערי). מרבית חניכי הקן שנשארו בווינה עשו זאת מתוך רצון להמשיך בלימודיהם הגבוהים בבתי הספר ובאוניברסיטאות. הדבר גרם לאופיו של הקן להיות כעת יותר "מרוכך", אינטלקטואלי ופציפיסטי, ופחות חדור בלהט הציונות והעשייה. ראש הקן מאיר יערי, שעל פי כתביו ניסה להילחם במגמה זו, מתאר:

 

"בשנת 1919 בווינה קיים השומר הצעיר קשרים עם החוג מיסודו של ד"ר זיגפריד ברנפלד... סביבו התלכדו אישים בעלי השקפות וחזונות שונים, חסידי אנארכיזם סוציאליסטי מיסודו של לאנדאור, חסידי בובר, פייטנים פאציפיסטיים ואנשי פסיכואנליזה. האינטליגנציה היהודית הזאת חייתה בעולם של אשליות גדולות. ...אנו, חלוצי ישראל, לחמנו באשליה של אזרחות עולם קוסמופוליטית, נאבקנו על סינתזה, תבענו התערות בקרקע המולדת, תוך קריעת חלון אל העולם הרחב" (ספר השומר הצעיר, עמ' 71).

 

כאשר עלה יערי ארצה, כשנה לאחר מכן, הוא תיאר את שותפיו לעלייה (שרובם שהו בקן וינה במהלך המלחמה) כ"משכילים מעודנים, בני טובים ואכולי ספק", אשר יש בהם "קרע שבלב למופת", המונע מהם לנקוט בפעולה מעשית של עלייה לארץ. את עלייתם ארצה, אם כן, הוא זוקף במידה רבה לזכותו:

 

"משכילים כאלו, אכולי ספק, דרכם לחפש כוח מגשים, כאותו צמח טפילי המבקש לעצמו גזע להיאחז בו. הם ימשיכו בדברי אפיקורסות, אך בעקבות איש הביצוע ילכו. כך הלכו מתנגדיי בעקבותיי ועלינו יחד ארצה" (ספר השומר הצעיר, עמ' 78).

 

החניכה חנה

 

אני התחברתי לקן הזה בשורשיי הרבה לפני בואי אליו כשליח, דרך סבתא שלי, חנה גרינוולד (ינאי). סבתא חנה נולדה בווינה בשנת 1910. בית הוריה, ברובע השני של העיר, היה סמוך לקן התנועה, וכבר בגיל צעיר האי החלה להיות פעילה בו. ב-1930, סמוך לוועידת התנועה בוורוטקי ובעקבות שאלת הצורך באיחוד עם מפא"י שזה עתה קמה, חל פיצול בתנועה העולמית של "השומר הצעיר", אשר כלל גם את הקן האוסטרי. בווינה התאחדו תנועות "השומר הצעיר" ו"בלאו-וייס" לתנועה אחת, ו"השומר הצעיר" בעצם חדל להתקיים במתכונת עצמאית (אם כי חשוב לציין שקיימות גם גרסאות ועדויות קצת שונות לגבי תקופה זו).

 

סבתא הייתה לאחר מכן חלק מהנהגת הקן העצמאי, וב-1932 הייתה העולה הראשונה לישראל מקן וינה המחודש. יחד עם חניכיה יחזקאל שטרן (שביט) ואהוד רייטר הצטרפה לקיבוץ "אמריקה בניר", לימים קיבוץ עין השופט. לאחר מלחמת העולם השנייה, שבה נרצחו חלק גדול מבני משפחתה, לא הסכימה סבתא לדרוך שוב על אדמת אוסטריה, ולא ביקרה בווינה עד יום מותה. היא נפטרה בשנת 1995 בקיבוץ עין השופט.

 

באופן ברור מאליו נסגר הקן בתחילת המלחמה, ומי שעזר לשקם אותו מחדש לאחר המלחמה היא חסיה קולבן, ממייסדי קיבוץ רמת השופט, הקיבוץ שבו גדלתי והתחנכתי. בשנת 1949 שהתה חסיה - עם בעלה צבי - בשליחות תנועתית בהונגריה. לאחר שהמשטר הקומוניסטי החליט על גירוש נציגי הציונות מהונגריה, נאלצו חסיה וצבי לעבור בהוראת התנועה לפריז, אך בדרך עצרו לחניית ביניים בווינה. חנייה זו, למזלו של הקן, נמשכה יותר משנה. חסיה, בעקבות יוזמתם של מספר חניכים מקומיים, פתחה מחדש את קן וינה שהיה סגור זה עשר שנים. חסיה הייתה השליחה הראשונה בקן לאחר מלחמת העולם השנייה, ומאז ועד היום פועל הקן ברציפות.

 

לפני כמה חודשים, בטרם יציאתי לשליחות, ניגשתי לביתה של חסיה בקיבוץ, כדי לשוחח אתה על ימיה כשליחה בקן. ציפיתי לקבל הרצאה היסטורית, אך בעיקר שמעתי ממנה עצות כיצד להיות שליח טוב יותר, כיצד להתמודד עם ההורים הווינאים ואיך להבין את החניכים האוסטרים. התרשמתי, כי אף על פי שחלפו כמעט 60 שנה מאז חזרה חסיה מהשליחות, רוחו של הקן עדיין מפעמת בה, ורציתי לנצל במה זו כדי להודות לה על העצות המועילות ועל נכונותה לעזור.

 

*   *   *

 

בקן בווינה בשנת 2008 פעילים כ-60-80 נערים ונערות. בקן יש כחמש קבוצות - שכבת הבוגרים/ מדריכים (גילאי 16-20), וארבע קבוצות של חניכים (גילאי 8-15). בכל יום שבת מתקיימות פעולות בקן, ובכל אחת מעונות השנה מתקיים טיול בן מספר ימים ברחבי אוסטריה.

 

הכותב הוא שליח השומר הצעיר בווינה, אוסטריה

להזמנת מינוי ל"הדף הירוק" 03-5632547

מאמרים אחרונים בעיתונות תנועתית וכללית

 
עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים