בוא אליי פסוק נחמד: כי תצא

11.9.2008
hadaf_hayarok@maariv.co.il    ארכיון עיתונות   

בוא אליי פסוק נחמד: כי תצא

בארי צימרמן

.

"לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר יַחְדָּו." [דברים, כ"ב, 10]

"לא תחרש בשור ובחמר יחדו." [דברים, כ"ב, 10]

 

מספרים על האפיקורס הגדול: לא הייתה מצווה אחת בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה שלא עבר עליה לפחות פעם אחת, חוץ מן המצווה הזו המוזכרת בפסוקנו הנחמד, שהציבה בפניו קשיים טכניים בלתי מבוטלים. שנה אחר שנה נדחה רצונו העז מפני זמנו הנחפז, עד שיום אחד הבין שאם לא עכשיו אימתי והלך ורכש, קודם כול, חמור.

 

עכשיו, כשהחמור ברשותו, יצא לתור אחרי שור. זה כבר היה יותר קשה. מי יודע היכן משיגים שור? ומה הוא בכלל אותו שור שבו מדובר? הגה האפיקורס הגדול בעניין והחליט שלא להחמיר עם עצמו יתר על המידה, כלומר, לא לחפש פר מסורס, אלא להסתפק במה שאברהם אבן-שושן מכנה "מינים שונים של בקר", המכונסים בכינוי הכולל "שור".

 

הלך האפיקורס הגדול אל השוק וחזר לביתו כשהוא אוחז נמרצות בקרניו של שור מן השורה, העמידו בחצר הבית עם החמור, והתפנה לענייניו, ובראשם: רכישתו של שדה וקנייתה של מחרשה. אבל כאן נכנסה לתמונה, כמובן, האישה, בוערת באשה וגוערת באישה: "יחיאל אברהם", סער קולה, "עד מתי?"

 

"מה פירוש עד מתי?", החזיר לה יחיאל אברהם בשאלה, "האם לא אפיקורס גדול אנוכי? איכה אוכל לשבת בטח תחת גפני ותאנתי עם ילדיי האפיקורסים ועם אשתי האפיקורסית, אם לבושתי ולכלימתי נותרה מצווה אחת באמתחתי שלא השכלתי עד כה להפר כמו שצריך?" עיניו של יחיאל אברהם האירו באור יקרות ואשתו השכילה לראות, שאכן, נוראה ונפלאה דבקותו של בעלה היקר במצוות השם יתברך, ולא איש כמוהו יברח, ויגל לבה בקרבה ותשמח.

 

יצא האפיקורוס הגדול אל שוק הנדל"ן, והביא משם שטר בעלות על שדה ואף מחרשה עלה בידו להביא ורתמות תואמות לשתי הבהמות, וקבע כשעת האפס את יום השבת הקרוב, כדי לתפוס שתי ציפורי חילול במכה אחת.

 

והנה כטוב לבו בארוחת הבוקר השבתית, עת טבל בשמנת סמיכה את פרוסת הנקניק, וכיבה והדליק את הנורות בסלון כמי שמקיים בגופו מצוות עשה מדאורייתא, נשמעה דפיקה בדלת ועם קבלת הרשות נכנס אדם שהציג עצמו כאפיקורס הקטן, והכריז כי כל רצונו לשבת וללמוד הלכות אפיקורסות מרבו הגדול הנודע בשערים הלא הוא האפיקורס הגדול, שהוא אנטי סיני ועוקר הרים.

 

הזמינו האפיקורס הגדול ואשתו את האפיקורס הקטן לשבת עמם אל ארוחתם, הגישו לו ממטעמי  מטבחם וסיפרו לו על הצפוי להתרחש, עת יחרשו שור וחמור יחדיו לתפארת ולתהילה. הללויה! רקע האפיקורס הקטן ברגליו, כולו משולהב, והציע עזרתו ככל שיידרש.

 

ובבוא השעה יצאו האפיקורס הקטן והאפיקורס הגדול, האחד עם השור והשני עם החמור, אל המחרשה שכבר חיכתה להם מבעוד יום בשדה. רתמו השור והחמור אל המחרשה ויוליכוה אנה ואנה, מקיימים בשמחת לבב את מצוות ה"יחדיו", ממצים את חילולם בכל השמחה שבעולם עד שנשכח מהם מהלכו של הזמן. והנה, עם שקוע החמה, באה אשתו של האפיקורס הגדול בריצה וקראה אליהם קריאה גדולה: "רבותיי האפיקורסים, כבר הגיע הזמן ל'הבדלה'!"

 

תמה האפיקורס הקטן ואמר לרבו: "שמנת ונקניק חיברת, שור וחמור יחדיו קשרת, כל אלה בידיך לשם ולתפארת ולתהילה - ואתה הולך לעשות 'הבדלה'? כזאת לא שמעתי מעודי!" חייך האפיקורס הגדול אל אשתו האפיקורסית וענה: הרי אנחנו אפיקורסים, אבל אפיקורסים יהודים.

 

הלכו ועשו 'הבדלה', לשם ולתפארת ולתהילה, וגם אני שם הייתי, אכלתי ושתיתי, עם האפיקורס הגדול ועם אשתו האפיקורסית ועם האפיקורס הקטן ועם החמור והשור, שעמדו יחדיו בחוץ ולעסו תלתן. עד כאן.

להזמנת מינוי ל"הדף הירוק" 03-5632547

מאמרים אחרונים בעיתונות תנועתית וכללית

 
עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים