מכתבים למערכת "הדף הירוק"

28.8.2008

מכתבים למערכת "הדף הירוק"

  

תן לנו שמאל אחר

שקד מוסקוביץ', רגבה

 

בתגובה ל"יריב של שלום" 14.8

 

לא בכל יום ניתן למצוא בחורים צעירים חדורי אידיאולוגיה אך לא קיצוניים אשר מבקשים בפעילותם הפוליטית לא רק לקדם את עצמם ואת מפלגתם, אלא להביא אידיאולוגיה צרופה ומגובשת אשר היא המניע העיקרי לרצונם להשתלב בפוליטיקה. כזהו יריב אופנהיימר, מזכ"ל שלום עכשיו וחבר מפלגת העבודה, אשר החזיר מעט אופטימיות לכל אלו שחושבים כי דור העתיד זנח את המטענים האידיאולוגים לטובת תחרות פופוליסטית של דימויים וספינים.

אחרי הנסיגה מעזה, עליית החמאס לשלטון ומלחמת לבנון השנייה, לא קל להתמיד ולצעוד בדרך הפשרה המדינית, אך התובנות אותם השמיע אופנהיימר בדבר הסיכון לקיומו של הרוב היהודי במדינת ישראל והפיכת המדינה לדו לאומית, הבהירו לי שוב כי לא חייבים להיות אלופים במילואים על מנת לראות את הנולד ולחשוב כמה שנים קדימה.

יש לקוות כי היקפי הבנייה בהתנחלויות עדיין לא הביאו את ישראל לנקודת האל חזור בה לא ניתן יהיה להפריד בין שני העמים וייגזר עלינו ועל הפלסטינים להתגורר במדינה אחת. כולי תקווה כי עד שיצליחו אופנהיימר ודומיו להגיע לנקודות ההכרעה בכנסת ובממשלה, לא יהיה הדבר מאוחר מדי.

עד אז, ממשיכים הארגונים החוץ פרלמנטרים דוגמת "שלום עכשיו" לשמור על הגחלת ולהציג בפני החברה הישראלית כולה את מחירו של הסכסוך ואת הסכנה הקיומית למפעל הציוני אם לא יושג הסדר מדיני בינינו לבין הפלסטיניים.

אופנהיימר הוא שמאל מסוג אחר, לא אהבת ערבים ולא שנאת מתנחלים הם הדלק המניע אותו לצאת ולהפגין, אלא חרדה אמיתית וכנה לעתידו של העם היהודי בישראל והשפעתו ההרסנית של הסכסוך הישראלי פלסטיני על החברה כולה ועל מעמדה הפנימי והבין לאומי של ישראל.

הראיון עם יריב אופנהיימר המחיש בעיני שוב את הצורך של מחנה השלום ומפלגת העבודה בראשותו להחזיר את אנשי מחנה השלום הביתה ולהיאבק ביתר שאת על חזון שתי המדינות, בטרם יסגרו שערי גן עדן ועל המתגוררים בין הים לירדן יגזרו חיי גיהינום.

גמישות בשפת הרוח ובאדריכלות האבן

שולמית טובין, שריד

 

בתגובה ל"משתלב בטבע". קולטורה 14.8

 

לאחרונה מרבים העיתונות הקיבוצית לעסוק בנושא הפנסיה ורבים חוזרים ומשתמשים במילה משבר כחלק מתיאור המצב בקיבוצים. אני רואה זאת כשינוי בשפה. רק עתה למדתי שגם אדריכלות קיבוצית ייחודית הייתה ושמואל מסטצ'קין האדריכל ידע היטב אודות שפת השיתוף של בוני הקיבותים ותרגם אותה גם לשפת האבנים.

הדור השלישי בתנועה הקיבוצית אינו מדבר עוד בשפת השיתוף, שפת העידן הנוכחי היא השפה של הפרט. לא של צנע ומחסור ושיכונים של עץ ללא שירותים. האדריכל הקיבוצי העכשווי בשפת האבנים בונה יישובים לתפארת ואין זה אלא ניצחון של הרעיון והרוח של התקופה השיתופית ומעידה כי הרוח הזאת איננה פנאטית והיא מסוגלת להכיל בתוכה רעיונות של חידוש ולהיות גמישה. נקווה שגם החברים שעת מאכלסים את התנועה הקיבוצית יידעו להיות "בנאים" גם בשפת השוני וההבדלים העצומים בין מי שאין לו ובין מי שיש לו. אולי זוהי שעת המבחן האמיתית.

 


מסמכים חדשים במדור דעת אורחים


עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים