זהירות מצלמים - מח' הקולנוע של המוסד בבית זרע זכתה בפרס על "מכתבים ללאוקדיה" והפיקה סרט נוסף שהפצתו נאסרה

31.7.2008
hadaf_hayarok@maariv.co.il    ארכיון עיתונות   

זהירות מצלמים

סיון שדמון

 

הצוות המנצח. היוצרים של "מכתבים מלאוקדיה"

מחלקת הקולנוע הצנועה של המוסד בבית זרע הצליחה השנה לקצור פרס ארצי וגם להפיק סרט מסקרן, שהפצתו נאסרה. הזוכים מספרים על הפרס, ומרכז המגמה מסביר את סיבות הצנזורה העצמית החמורה

 

שניים מסרטי הגמר של בוגרי מגמת הקולנוע בבית הספר "עתיד בקעת כנרות" (לשעבר המוסד של שער הגולן ושל בית זרע) בעמק הירדן עוררו סקרנות לאחרונה.

 

הראשון הוא כמובן סרטם של יובל הורוביץ, עמית הלוי ורביב מרחב, שזכה בתחרות הארצית לסרטים בנושא שואה של תלמידי תיכון. הסרט, "מכתבים מלאוקדיה" הוא דוקו-דרמה ומספר - בעזרת ריאיונות, שחזורים מבוימים וטקסט - את סיפורה המופלא של שפרה עברי משער הגולן.

 

מתוך הסרט. נושא חשוב, ביצוע מקצועי

עברי הונחה על מפתן מנזר בעיירת הולדתה בפולין, ביאלולונקה. לאוקדיה, נוצרייה שעברה ברחוב, החליטה לאמץ אותה, למרות הלחץ החברתי והסכנה שטמנה בחובה ההחלטה, שכן לכול היה ברור שהתינוקת יהודייה. בינתיים נכלא בעלה של לאוקדיה והוחזק כאסיר פוליטי באושוויץ. כשהחזית התקרבה החלו אנשי העיירה (שנמחקה במלחמה) לנוס מפני הקרבות, והסרט עוקב גם אחרי בריחתם, כששפרה הקטנה (בגילומה של רותם הניגמן ממסדה) נישאת על גבה של לאוקדיה. כמובן, זהותה של שפרה כיהודייה נשמרה בסוד, גם כששהו תקופה מסוימת במחנה צבאי גרמני. לאחר המלחמה הגיעו האם והבת המאומצת לווארשה, ושם חיו אצל גיסתה של לאוקדיה. בעלה חזר מאושוויץ, והם חיו כמשפחה.

 

בינתיים (וזה חלק שלא נכנס לסרט) נספתה אמה הביולוגית של שפרה. אביה, לעומת זאת, שרד גם הוא את אושוויץ והגיע לווארשה בחיפוש אחר שפרה, בעקבות דבריה של מגדת עתידות. בבית בווארשה התקיימה הפגישה המחודשת בין האב לבתו. שפרה, שלא הכירה אותו, נלקחה על ידו מהאם היחידה שהכירה מעודה, ובמשך שנים הרגישה שרק אז הופרדה מאמה. הם עלו לארץ, ובשער הגולן התחתנה שפרה עם יורם קוצר. עד אז היא לא התעסקה בעברה, ודווקא בעלה שכנע אותה ליצור קשר עם אמה המאמצת. לאחר זאת הוא יצא למלחמת יום כיפור ונהרג. שפרה, שלימים התחתנה שוב (עם אדם עברי), הרגישה שצוואתו של יורם היא יצירת קשר עם לאוקדיה. היא חידשה את הקשר עמה, ואף הצליחה להביא אותה לארץ. לאוקדיה שהתה כמה שבועות בקיבוץ, וגם קיבלה את תואר חסידת אומות העולם. "העבודה עם שפרה הייתה חוויה בלתי נשכחת", מספר עמית לוי משער הגולן, שערך את הסרט. מפיק הסרט הוא רביב מרחב, גם כן משער הגולן, ועל הבימוי והצילום הופקד יובל הורוביץ מבית זרע. לדבריו, "שפרה היא אדם מדהים, ולהכיר אותה מקרוב, תוך כדי למידת הסיפור שלה לפרטיו היה חוויה משכילה ומאלפת".

 

הקיבוץ כתפאורה. מתוך "מכתבים מלאוקדיה"

היוצרים אומרים כי שפרה התייחסה בהתרגשות לרעיון הפקת הסרט, אם כי הייתה חשדנית במקצת בתחילת העבודה. את הסיפור של שפרה הכירו באופן שטחי, ולאחר מכן, גילו, כדבריהם, שהיא "בנאדם מקסים ומדהים. אין כמוה. גם היה חשוב לנו, בדור דור שלישי לניצולים, לתעד את הסיפור המיוחד שלה. ובכלל, סיפורים מהשואה זה נושא שתמיד מושך תשומת לב". שלושת היוצרים אמרו כי התמלאו בגאווה, כששמעו על דבר הזכיה. "אנחנו בית ספר צנוע בתקציבים והיה משמח מאוד לגלות, שעם סיפור טוב וביצוע מקצועי אפשר להגיע להישגים". הסרט אכן עשוי במקצועיות, יחסית לגילם ולניסיונם של חברי הצוות. לעתים יש תחושה שהם מושפעים יתר על המידה, במודע או לא, מסגנון הצילום, התאורה והמשחק שקיים בעיקר בטלנובלות טלוויזיוניות, אבל נופך דרמטי מוסיפים השחזורים, שנעשו בין היתר ב"יער שווייץ" (הבריחה ביערות אירופה). יש גם נגיעה קצת משעשעת, כשאחד משערי הקיבוץ, שברקע שלו מואר מגדל שמירה ישן, משמש תפאורה למחסום גבול גרמני.

 

בסרט ניתן לצפות גם באינטרנט, באתר הקיבוצים, או דרך האתר של בית הספר

 

מחוץ לתחום

 

הסרט השני, שנוגע בסוגיה שעוסקת בגבולות הקיבוצים, ובאופן רחב יותר גם בגבולות בין בני אדם, (או במילים אחרות בשנאת זרים), הוא סרטם הפרובוקטיבי של הראל סטרטייבסקי (בימוי), גדעון קמינגס (הפקה וצילום) ואופק צמח (עריכה).

 

מרכזו של הסרט "מלח הארץ" הוא הוויכוח הסוער, שהתנהל בקיבוץ סביב נושא המיקום של מגורי השכירים מתאילנד. עד לפני זמן מה התגוררו ה"תאילנדים" של קיבוצי העמק בבניין בתל קציר. החברה שאחראית להם החליטה שהתנאים לא מספקים, ובמקביל, בשער הגולן, הקימו להם מבנה שישמש אותם. אבל לקראת מעברם לתחומי הקיבוץ, עלתה התנגדות חריפה מצד כמה חברים. הדבר נדון בשיחת הקיבוץ, ששודרה בערוץ הפנימי, וזה, כנראה, החלק המעניין בסרט.

 

יואב ארזי, גם הוא משער הגולן, מרכז את מגמת התקשורת המעשית במוסד, ובפועל גם המורה לקולנוע, שליווה את הפקת הסרט. הוא זה שהחליט שאסור לשדרו בגרסתו המלאה. ההחלטה, הוא אומר, נעשתה משיקולי אתיקה עיתונאית, לאחר שחלק מהדוברים בסרט הביעו התנגדות מפורשת לשידורו. הוא גם לא הסכים שמישהו מטעם העיתון יצפה בסרט.

 

"שיחת קיבוץ היא שיחה פנימית וסגורה, אפילו כשהיא משודרת בערוץ הפנימי", אומר ארזי. ומבחינת חוקי האתיקה העיתונאית, שגם מעוגנים בחוק, ושאותם אני מלמד ומנחיל לתלמידים, אסור לשדר צילום של אדם ללא הסכמתו, אם הצילום נעשה בשטח פרטי".

 

הסרט צונזר?

"הוא לא צונזר. מבחינת החוק מותר היה לי להשתמש בו לצרכים לימודיים. מבחינת האתיקה העיתונאית בטח ובטח שאסור לי להשתמש בחומרים, ואת זה אני מעביר גם לתלמידים. (ראו מסגרת. ס.ש). בכל מקרה, בוחני משרד החינוך ראו את הסרט המלא ונתנו לו ציון גבוה. להקרנות חיצוניות יצרנו גרסה מקוצרת, שלא כוללת את הקטעים האסורים"

 

גם בהקרנה פנימית בקיבוץ הוקרנה הגרסה המתוקנת, מה נאמר שם שהם כל כך פחדו שזה ייצא החוצה "מתוך כשישה מצולמים, ארבעה לא הסכימו שנשדר את דבריהם, בעיקר כי הם 'לכלכו' קצת אחד על השני".

 

אז זה היה ריב פנימי? לא נאמרו דברים קשים לגבי התאילנדים?

"נאמרו גם דברים כאלה".

 

"אנשים אמרו שהתאילנדים שותים ומרעישים והורסים, ולכן צריך לשכן אותם מחוץ לקיבוץ", אומר עורך הסרט, אופק צמח. "אבל היו גם שאמרו שאנחנו אחראים להם וצריך להתייחס אליהם בכבוד ובהערכה. אנחנו הבאנו כל מיני דעות, מתוך תמיכה בהצעה לשכן אותם בתוך הקיבוץ.

 

פק וחבריו להפקה איבדו עניין בסרט ברגע שראו את הגרסה המקוצרת, והעדיפו לא להקרין אותו. "הקיבוץ לא שאל את התאילנדים לדעתם, ולדעתי, גם בזה היה טעם לפגם, אבל האמת היא שבאותו זמן כבר ממילא בנו להם בניין מגורים. בסוף הם שוכנו בקיבוץ".

 

"לדעתי, צריך להקרין אותו כמו שהוא", הוא אומר. "שיחות הקיבוץ גם ככה שודרו לכולם, והנושא, היחס לזר, הוא חשוב ומעניין".

 

גם לתאילנדים לא ניתנה זכות דיבור בסרט. "רצינו מאוד לראיין אותם, אבל לא מצאנו מתורגמן", מספר צמח.

 

מרחב ציבורי, מרחב פרטי

 

הסרט "מלח הארץ" עסק בנושא חשוב והעלה גם סוגיה מעניינת. המעמד המשפטי של צילומי הווידיאו בערוץ הפנימי בקיבוץ אינו ברור. מה שבטוח הוא, שצילומים כאלה שימשו וישמשו חומר גלם מרתק ליוצרים מתחומים שונים

 

"מדובר בשיחת קיבוץ פנימית, שמשודרת לבתי החברים ונחשבת כחומר פרטי לחלוטין, ולכן אסורה, מבחינת החוק והאתיקה העיתונאית, בשימוש כחומר גלם לסרט שיוקרן מחוץ לקיבוץ", אומר ארזי, ולכן גנז את הסרט "מלח הארץ".

 

החוק הישראלי קובע, שצילום אדם במרחב הפרטי ללא ידיעתו ו/או הקרנת הצילומים בפומבי, ללא אישורו ובמטרה להלעיג אותו או לפגוע בו, אסורים.

 

התקדימים המפורסמים הם תצלום של מנחם בגין בסוף ימיו כראש ממשלה, לבוש פיג'מה, עומד על מרפסת ביתו, והתצלום של צלם הארץ, אלכס ליבק, של אדם חרדי הניצב ליד תמונת פרסומת שבה נראית בחורה חשופה. במקרה האחרון נקבע לאחר דיון ארוך, כי הצלם ועיתונו יפצו כספית את המצולם, בעקבות הפגיעה בו, וזאת למרות שהצילום נערך במקום ציבורי. עוד דוגמה רלוונטית, שנידונה באריכות לאחרונה בבית המשפט, נוגעת לעבודת וידיאו שבה נעשה שימוש ללא רשות במצלמות המעקב של מוזיאון תל אביב. בית המשפט קבע שאין להציג את העבודה.

 

אבל לא בטוח שזה גם היה גורלו של הסרט שנעשה בשער הגולן, אם היה מגיע לערכאות. עו"ד טוני גרינמן מתל אביב, שמתמחה בזכויות צילום ושידור, אומר שמבחינה משפטית אפשר היה להפיץ את הסרט, ללא סיכון לעבירה על החוק. "בדרך כלל, כדאי וצריך לקבל אישור חתום של כל מצולם, אבל יש גם תחום אפור, והמקרה הזה בהחלט נמצא בו. מדובר על ישיבה פומבית - הרי היא מצולמת ומשודרת. המצולמים ידעו שהצילום מתרחש, ויש כאן עניין לציבור. מכיוון שלא נידון נושא פרטי ואינטימי אלא כזה הנוגע לאורחות חיים, ומכיוון שלמצולמים לא הייתה ציפייה לגיטימית לכך שהחומר יישאר חסוי, להערכתי, ובלי להכיר את המקרה לעומקו, אין מניעה משפטית להשתמש בחומרים המצולמים, גם אם לא הושגה הסכמתם של המשתתפים".

 

יפתח שבח, שסרטו "אדמה" עוסק במושב נהלל, עבר הליך ארוך עד שניתנה לו הרשות להשתמש בחומרים שצילם באסיפה של מושב נהלל. דווקא משום שצילם בתיאום ובאישור, נאלץ לחכות חודשים רבים לאישור הסופי. האמן זמיר שץ השתמש לפני כמה שנים בחומרים מצולמים מתוך אסיפה בקיבוצו כנרת. בעבודת הווידיאו שלו הוא הציג את חברי כנרת מדברים בגנות ההתדרדרות המוסרית, שמתבטאת בהזמנת חשפנים להופעה בדיסקו המקומי. השיא היה הרגע שבו אחד המשתתפים ביקש את סליחת הקהל, והקריא את השיר "תשמור על העולם ילד".

 

"עוד סוגיה, שנוגעת לתיעוד היסטוריה, אמנות וזכויות יוצרים", אומר אוצר הצילום גיא רז, "עלולה להתעורר סביב העניין המתגבר בחומרי ארכיון של הקיבוצים. השאלה היא מה עושים עם החומרים; למי הם שייכים בעצם - לקיבוץ? לצלם? למצולם?"

 

sivvan@gmail.com

להזמנת מינוי ל"הדף הירוק" 03-5632547

מאמרים אחרונים בעיתונות תנועתית וכללית

 
עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים