הקו-אופ הירוק - מאשה דולב מכרכור ומירב חופי מעין שמר הפכו ל"גורואיות" של הקואופרטיבים לצריכת מזון אורגני

24.7.2008
hadaf_hayarok@maariv.co.il    ארכיון עיתונות   

הקו-אופ הירוק

עודד שלומות

 

מאשה דולב (שני בניה, איתי ושחר, פתחו לה את הדרך לעולם הקסום של התרבות המקיימת) ומירב חופי ("כל השנים ידעתי שהחברה המערבית החומרית היא חולה וחיפשתי חיים יותר פשוטים והרמוניים") הפכו תוך זמן קצר ל"גורואיות" של הקואופרטיבים לצריכת מזון אורגני

 

מדי יום חמישי בשעות אחר הצהריים מגיעים כמה עשרות אנשים וטף לקואופרטיב למזון אורגני בכרכור. הם מעמיסים (בסלים ובעגלות, לא בשקיות ניילון!) מכל טוב הארץ, וכשהשעה אינה דוחקת, לעתים הם גם יושבים, שותים משהו יחד ומשוחחים. באופן זה הם נהנים ממוצרים אורגניים זולים יחסית, מפירות ומירקות ישר מהשדה, מחיסכון ניכר באריזה מזהמת, מחברותא ומקהילתיות. באותה הזדמנות הם גם מעודדים יצרנים מקומיים, שמוכרים/קונים גם עודפי פירות מהגינות הפרטיות, ריבות תוצרת בית ומוצרים אחרים. למשל, מירב חופי מקיבוץ עין שמר מייצרת ומוכרת בקואופרטיב משחות שיניים, סבונים וקרמים שהיא רוקחת מחומרים אורגניים; ומאשה דולב מכרכור מוכרת פירות אורגניים הגדלים בחצר ביתה. חופי ודולב הן גם המייסדות והרוח החיה של הקואופרטיב, מועסקות בו במשרה חלקית, ונחשבות ל"גורואיות" של הקואופרטיבים האורגניים-צרכניים בישראל.

 

"הרעיון מבוסס על רכישה מרוכזת ומשותפת של מוצרים ומזון אורגני", מסבירה חופי. "ההתארגנות מצליחה להוזיל את מחירי המצרכים. הקשר עם היצרנים המקומיים חוסך בעלויות תיווך והובלה, מעודד כלכלה מקומית ומבטיח ידיעה ברורה על מקור המזון. ההיבט הקהילתי עוד לא מספיק מפותח, אבל אנחנו לקראת הוצאת 'דפי זהב' של חברי הקואופרטיב, שיוכלו להיעזר באופן פרטי במקצועות ובכישורים של חבריהם להתארגנות. בעבר פרסמנו גם עיתון קהילתי קטן, אולם כרגע הוא לא יוצא לאור. יש מחשבות גם על פעילות תרבותית משותפת, אם מישהו ירים את הכפפה. אחד הערכים המוספים של הקואופרטיב הוא קשרים עסקיים, שנוצרו בין החברים והפכו ליוזמות כלכליות או אקולוגיות עצמאיות".

 

דולב: "בעבר אוכל אורגני נחשב לכל כך יקר, שרק עשירים יכלו ליהנות ממנו. מחקר שערך ארגון 'סחר הוגן' על הקואופרטיב שלנו, מצא כי החברים אינם בהכרח בעלי הכנסה גבוהה, אלא בעלי מודעות, בעיקר לצריכת המזון של ילדיהם".

 

מודל קליפורניה

 

אם בעבר המונח "קואופרטיב" הזכיר בעיקר את "אגד" ו"דן", הרי שהיום הולכים ומוקמים

קואופרטיבים רבים לצריכה משותפת, בעיקר של מזון אורגני; זאת, כאשר נוצר חיבור חזק בין צרכנות אורגנית לאחריות ולמודעות חברתית וקהילתית. צריכת מזון אורגני חרגה מגבולות ה"דיאטה" והדאגה לבריאות האישית, ולעיתים קרובות היא חלק בלתי נפרד מגישות "הוליסטיות" המשולבות בניו-אייג', בחיים אלטרנטיביים, בפרמה קלצ'ר (permanent culture - תרבות מקיימת) ואקטיביזם חברתי. לא סתם רבים מחברי קואופרטיב כרכור עובדים כמטפלים או מחזיקים מקצועות "אלטרנטיביים" אחרים.

 

"אחד הזרזים להקמת הקואופרטיב היה סיור שערכתי בקליפורניה לפני כשלוש שנים", נזכרת דולב. "ביקרתי בכמה מודלים קואופרטיביים שעשו עליי רושם רב. באחד המקומות ראיתי את החברים נכנסים ובידיהם צנצנות ובקבוקים ריקים, ממלאים אותם בכל טוב הארץ, שוקלים בעצמם ומשאירים את הסכום המדויק בקופה. האמון הזה ממש ריגש אותי. במקום אחר התרשמתי מהמפגש האותנטי בין המגדלים לצרכנים האורגניים בתוך מעין סופרמרקט ענקי, ונוכחתי שמכרו שם לא רק מזון, אלא גם עבודות יד מקומיות.

 

"הרעיון להקים קואופרטיב התגלגל אצלי הרבה זמן, עד שפגשתי את מירב, שהשתתפה בסדנא שערכתי לבניית ספסלים מצמיגים משומשים ומפסולת. החיבור בינינו היה חזק ומיידי, ובעזרת עוד מספר חברים יצאנו לדרך בלי לחשוב או לתכנן יותר מדי".

 

חופי: "בעבר, נערך פעם בחודש ביום שישי בפרדס חנה 'שיקשוק', שוק יד שנייה, שכלל גם מכירת תוצרת מקומית והפנינג נחמד. הכנו אוכל אורגני מיוחד של כדורי תמרים, תבשיל מאש ועלי חובזה, וחיברנו דף הסבר על הקואופרטיב המתוכנן. מצאנו תקנון שמישהו אחר חיבר, אבל הוא היה מלא סעיפים והגבלות והזכיר לי קצת את הקיבוץ, כך שניסחנו משהו מאוד פשוט וכללי. אמרנו לכל מי שרצה לקנות, שהאוכל בחינם, למי שיקרא את ההסבר. כחמישים איש קראו והביעו התעניינות. כעשרים מהם השתתפו בכנס היסוד שערכנו בבית של מיכל ויטל, יועצת לבנייה ירוקה, שבמחסן בגינת ביתה מתנהל הקואופרטיב שלנו".

 

חובת התורנות

 

המצטרפים לקואופרטיב שילמו 200 שקל דמי הרשמה (או "מניה". היום כבר משלמים 300 שקל) למימון ההון העצמי ולהוצאות כלליות, וכן נדרשו לעשות תורנויות במכירה ובניקיון של המקום. בתחילה עבדו דולב וחופי בהתנדבות, דבר שדרש זמן רב לעריכת ההזמנות, לקשר עם הספקים, לקליטת המצרכים, למכירה ולסידור המקום.

 

במהלך השנתיים האחרונות התרחב הקואופרטיב למאה וחמישים חברים (לא כולם מגיעים כל שבוע ליום האספקה), ואיננו קולט מצטרפים חדשים, אלא להחלפת אלה שיוצאים ממנו. הוא עבר שינויים רבים ולימוד תוך כדי תנועה, ובמשך הזמן החל להעסיק את חופי ודולב במשכורת, המגלמת כשני ימי עבודה בשבוע לכל אחת מהן.

 

"כמה היינו נאיביים בהתחלה", אומרת חופי. "חשבנו להקים פרויקט כזה בהתנדבות קלה, בלי לדעת איזו משאבת זמן ואנרגיה זו. בתחילה לא רצינו להתעסק עם הזמנות של פירות וירקות. חשבנו שנצליח להעריך את הכמויות הנדרשות, אבל הגענו למצב שאפילו מחסור קל גרם לחוסר נוחות ולעוגמת נפש. כשהזמנו כמויות גדולות במיוחד, נשארנו עם עודפים מיותרים. הבן של מאשה, ד"ר שחר דולב, בנה לנו תוכנת הזמנות וניהול קואופרטיב, והיום הכול עובד על הזמנות מראש והרבה יותר קל לניהול".

 

ומה על העזרה בהתנדבות?

"מאשה ואני ניהלנו את הקואופרטיב חודשים רבים בהתנדבות, אולם לא יכולנו יותר. זה המון עבודה, וגם 'שכר הוגן' על עבודה הוא ערך מרכזי בתפיסת העולם שלנו. אנחנו בעד שכן הוגן באפריקה ובסין, אז בטח שגם אצלנו. ידוע שקואופרטיבים דומים התפרקו בשל העומס הרב שנוצר על היזמים. היה קואופרטיב נחמד בראש פינה ששבק כך חיים.

 

"בכל זאת, חיפשנו גם השתתפות ומעורבות של החברים. בתחילה כל חבר התבקש להירשם באופן עצמאי לסבב תורנות של ארבע שעות כל מספר שבועות. התורנות כללה פריקה וסידור של המוצרים, מכירה וניקיון וסידור המקום בסוף היום. במשך הזמן, וכשגדלנו, החלו פספוסים בהרשמה ובסבב התורנויות, כך שהעומס עלינו מאוד הכביד. ההחלטה האחרונה והמאוד יעילה בתחום זה אומרת, כי התורנויות הן חובה. כן ניתן 'לפדות' תורנות בתשלום של 25 שקל לשעה. אין מצב שחברים לא עושים תורנות או לפחות פודים אותה. הרחבנו את מושג התורנויות גם לאנשים העוזרים בשיפוץ ובהחזקה של המקום ובכתיבת תוכנת הניהול. ויש אפילו 'תורן', שתפקידו לנהל את התורנויות".

 

הוצאות הניהול והשכירות לא פגעו ברמת המחירים של המוצרים?

"המוצרים נמכרים ברווח של 30-20 אחוז, המשמש לשכירת המקום ולתחזוקתו, להוצאות שוטפות ולמשכורות שלנו. אנחנו כל הזמן בודקים את המחירים לעומת חנויות אורגניות. הקנייה המרוכזת והחיסכון באריזה פועל משמעותית, עד 50%! לטובתנו. מוצרים כמו אורז וקטניות נמכרים אצלנו בתפזורת, וכל המוצרים הטריים לפי הזמנות וכמעט ללא פחת".

 

שירותי קומפוסט וביודיזל

 

דולב, 61, אם לשלושה וסבתא לחמישה, וחופי, 49, אם לאחת, עורכות במשותף גם סדנאות והדרכות להקמת קואופרטיבים דומים בארץ, וכן מעבירות קורסים של פרמה קלצ'ר. השתיים מכירות אמנם "רק" שלוש שנים, אולם נראה כי עשו מסע אישי ארוך ומקביל עד החיבור המתבקש.

 

דולב עברה מיפו ("בית גדול וריק לאחר שהילדים פרחו") לכרכור לפני כשבע שנים ("אריה, בן זוגי, הוא משדות ים, והוא רצה לחזור לנופי וחברי ילדותו"). בעבר עסקה בתיאטרון, בעיצוב תפאורות ובטיפולים אלטרנטיביים. שני בניה, איתי ושחר, פעילי סביבה ופרמה קלצ'ר, פתחו לה את הדרך לעולם קסום זה. "איתי למד פרמה קלצ'ר בארצות הברית, והשתתף בפרויקט במרכז אמריקה, שבו נסעה חבורת אידיאליסטים באוטובוס המונע משמן משומש שאספו במסעדות בדרך", מספרת דולב. "במהלך הסיור התקבלו על ידי פעילי סביבה מקומיים, והעבירו מסרים וטכנולוגיות אקולוגיות. שחר סיים דוקטורט ב'פילוסופיה של המדע', ועשה הסבה ל'כלכלה אקולוגית'. בעקבות הילדים עשיתי גם קורס פרמה קלצ'ר אצל טליה שניידר, הכוהנת הגדולה של תחום זה, שהתגוררה בפרדס חנה עד לפני זמן קצר".

 

חופי (כן, בתו של החרש-אמן-נפח, אורי חופי), ילידת עין שמר, עשתה קריירה אקדמית ארוכה בתחום הוראת השפה והספרות הערבית, עמדה בראש החוג לערבית בבית ברל ופרסמה ספרי לימוד בתחום. היא "תושבת" הקיבוץ ומעורה בהיבטים ה"ירוקים" של המקום, כמו הדרכה בהכנת קומפוסט, מעבר הכל-בו לשקיות רב פעמיות, הגברת מודעות המיחזור, גידול ירקות ליד הבית ושימוש בכלים חד פעמיים העשויים מחומרים אורגניים מתפרקים. לצדה במסע המודעות החברתי-סביבתי עומדת בתה, סהר, העושה שנת שירות בגרעין "דבש" בירושלים, שעוסק בגינון קהילתי ובאקולוגיה עירונית. סהר גם עשתה קורס פרמה קלצ'ר ו"מומחית" בעבודת יד ובתפירה.

 

"כל השנים ידעתי שהחברה המערבית החומרית היא חולה, וחיפשתי חיים יותר פשוטים והרמוניים", אומרת חופי. "לקח לי זמן למצוא את דרך הפעולה ואת החברים. גם אצלי קורס הפרמה קלצ'ר אצל טליה היה נקודת מפנה. היום אני מחפשת גם את נקודת החיבור בין אקולוגיה לערבית. היה לנו תלמיד פרמה קלצ'ר מוואדי ערה, שאנחנו מלוות יוזמה שלו במגזר הערבי, ואני מלמדת פרמה קלצ'ר במסגרת 'בוסתן', עמותה סביבתית-קהילתית הפועלת בעיקר בקרב הבדואים בנגב".

 

לפני תחילת המפגש, שנערך מתחת לעץ אלון התבור הענקי ליד בית חופי, ביקשתי לשירותים. "שירותי קומפוסט", היא הזהירה. בחדר השירותים, ליד אסלת החרס הרגילה (ועליה מפה!), ניצבה אסלה נוספת, מעץ, שמתחתיה דלי גדול. בלי להיכנס לתיאורים מפורטים מדי, אציין כי הצרכים נעשים לתוך הדלי (אין ריח! מעט נסורת, קש או חומר אורגני יבש אחר מפוזר בין ה"שכבות" וסופח את הריח). כאשר הדלי מתמלא, הוא מרוקן לערימת הקומפוסט בחוץ, מתערבב עם עוד חומר יבש ועובר תהליך "פירוק" (כולל הגורמים הפטוגניים), ו"הבשלה" במשך כשנה, עד שהופך לקומפוסט מעולה ונקי לדישון הגינה. חופי גם משקה את הגינה ב"מים אפורים" (מהמקלחת, מהמטבח וכו'), ונוסעת על "ביודיזל" המופק משמן משומש. באמצע הריאיון עברה ליד הבית אחת מחברות הקיבוץ והשאירה למירב אריזות ריקות לשימוש חוזר בקואופרטיב ("כולם כאן יודעים להביא לי כל מני דברים כאלה").

 

גם בית דולב מעוצב על פי עקרונות הפרמה קלצ'ר, ולאחרונה "גילתה" מאשה את ההנאה והערך הסביבתי בנסיעה על אופניים ("לקניות, סידורים וחברים") באזור פרדס חנה כרכור.

 

"הקואופרטיב הוא רק חלק במכלול החיים המכווננים לפשטות, למודעות ולהרמוניה", אומרת דולב. "יש עוד הרבה מה לעשות, ותמיד זה יותר יעיל ומשמעותי לפעול עם חברים או בתוך קהילה".

 

 גן "חמודון" ו"אקולבו"

 

בארץ פועלים קואופרטיבים דומים ב: ירושלים, תל אביב, חיפה, טבעון, קצרין, זכרון יעקב, גבעת עדה, מצפה רמון, מושב בצרה והקיבוצים צבעון וגבעת חיים מאוחד. "הקואופרטיב שלנו התחיל דרך גן 'חמודון', הפועל כמסגרת פרטית בתוך הקיבוץ", מספרת ליאה צרפתי, בת גבעת חיים מאוחד ו"תושבת" המקום. "זהו גן מיוחד בהנהלת הורים, שחיפשו מזון אורגני, וכך החלה ההתארגנות. אנחנו פועלים כחצי שנה, לאחר שלמדנו את עקרונות ההפעלה ממאשה וממירב. בקואופרטיב שלנו כארבעים חברים מאזור עמק חפר, לא רק הורי ילדי הגן. המחסן נמצא ליד הגן, והגן עצמו משמש לחלוקת המצרכים, כל יום חמישי אחר הצהריים. במסגרת תהליך הקנייה יצרנו גם הזדמנות למפגש חברתי, לשירה משותפת ולהופעות".

 

לדברי צרפתי, הקואופרטיב ישמח להתרחב וניתן ליצור קשר: 050-2056763.

 

גם בקיבוץ ה"מתחדש" והאקולוגי צבעון הוקם קואופרטיב, הפועל תחת השם "אקולבו" (כל-בו אקולוגי). לדברי ראובן ארביב, איש הפרמה קלצ'ר המקומי (שגם יערוך בחודש אוגוסט סדנת פרמה קלצ'ר בצבעון), ממלבד הצריכה של מזון אורגני, הכוונה להרחיב את סל המוצרים האקולוגיים בכל-בו לסבונים ולאבקות כביסה, לסוללות נטענות, לשקיות רב פעמיות, למוצרי היגיינה ועוד.

 

800 מיליון חברי קואופרטיבים

 

קואופרטיב מוגדר על פי איגוד הקואופרטיבים הבינלאומי כ"התאגדות חופשית ורצונית של כמה אנשים שיש להם כוונה, רצון ומטרה לייצר יחדיו כדי להגשים מטרות ושאיפות כלכליות, חברתיות ותרבותיות באמצעות מיזם עסקי שהוא בבעלותם המשותפת ובשליטתם הדמוקרטית". ארגונים אלה "מבוססים על ערכים של עזרה עצמית, אחריות עצמית, דמוקרטיה, שוויון, הגינות וסולידריות. במסורת המייסדים, חברי הקואופרטיב מאמינים בערכים האתיים של כנות, של פתיחות, של אחריות חברתית ושל דאגה לאחר".

 

ההערכה היא, כי כ-800 מיליון איש ברחבי העולם מאוגדים כיום ב-כ700 אלף אגודות שיתופיות. בישראל, התנועה הקואופרטיבית כוללת כמיליון חברים. הקואופרציה מייצרת כ-75% מהתוצר החקלאי במדינת ישראל, 38% ממערך התובלה בישראל, 90% מהתחבורה הציבורית, ו-15% מאפיית הלחם.

 

זמן קצר לאחר הקמת קואופרטיב הצרכנות האורגני בכרכור, נפגשו דולב וחופי עם אלי בן הרוש, מנהל השיווק והמחלקה להקמת קואופרטיבים ב"מרכז לקואופרציה בישראל". בן הרוש הוא גם מנכ"ל "שומר ישראל", קואופרטיב המעסיק כ200- חברים בתפקידי שמירה, אבטחה וניקיון.

 

"זו הייתה פגישה מאוד מעניינת", מספרת דולב. "אלי הציע לנו להרחיב את נפח הפעילות, להקים 'רשת' של קואופרטיבים ולעשות מזה עסק כלכלי משמעותי. אנחנו העדפנו להישאר במסגרת המקומית והמשפחתית, ולא להיכנס להשקעה ולאמביציה מעבר למטרות הראשוניות שהצבנו לעצמנו".

 

אמנת קואופרטיב כרכור

 

כדי שתהיה לנו שפה משותפת, וכולנו נבין את המטרות ואת החובות של הקואופרטיב, ניסחנו אמנה שכל חבר (נציג משפחה) יחתום עליה.

 

מטרות הקואופ הן:

 

1. לספק מזון אורגני, בריא וזול (עד כמה שניתן), קרוב לבית.

2. ליצור תרבות צריכה נקייה, המוותרת על אריזות פלסטיק, נייר וזכוכית. ואם יש אריזות - להשתמש

    בהן שוב עד כמה שניתן.

3. לעודד מגדלים מקומיים וצריכה מקומית, דבר שמפחית את הזיהום (הנגרם מהובלה ומאריזה)

    ויוצר תמיכה של חברי הקהילה אחד בשני.

4. ליצור קהילה תומכת הן כלכלית, הן תרבותית והן חברתית.

 

חברי הקואופ מתחייבים:

 

* לערוך את קניותיהם באריזות רב פעמיות, כגון סלים, ארגזים ושקיות בד, או בשקיות משומשות

   מחומרים אחרים.

* להחזיר לקואופ אריזות כגון: צנצנות, בקבוקים, קופסאות פלסטיק ואחרות כדי להשתמש בהן שנית,

   וזאת לאחר שנוקו היטב.

* למלא את מכסת התורנות שלהם, שנקבעה כעת לארבע שעות כל שישה חודשים.

* לשלם מניית חבר בסך 300 שקל למשפחה או ליחיד. המניה אינה מוחזרת אם עוזבים את הקואופ.

* לשלם דמי שירות על כל קנייה, שכעת נקבעו לחמישה שקלים.

* אם החבר הזמין ירקות ופירות, חובה עליו לקחת את הזמנתו, ולא - יחויב על הירקות שאינם יכולים

   להישמר לשבוע הבא.

 

מה מוכרים בקואופרטיב? (רשימה חלקית)

 

* מזון יבש: אורז מסוגים שונים, דגנים, קטניות, גרנולה, פסטות, קמח, סוכר, קפה, פירות

   יבשים/מיובשים, אגוזים, שקדים וגרעני חמנייה ודלעת.

* מזון נוזלי: דבש, חלב (סויה, אורז וקווקר), שמן זית וטחינה.

* סבונים וחומרי ניקוי.

* לחמים ועוגיות.

* פירות וירקות.

* חלב, יוגורט וגבינות עזים.

* תיקי בד לשימוש רב פעמי.

 

ביום המכירה בקיץ מגיע למקום יצרן גלידה אורגנית (המכירה לא דרך הקואופרטיב, אבל בהסכמתו).

 

odedshl@012.net.il

להזמנת מינוי ל"הדף הירוק" 03-5632547

מאמרים אחרונים בעיתונות תנועתית וכללית

 
עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים