קולטורה: שירה, עיצוב ואמנות, מוזיאון אורי ורמי נחושתן

17.7.2008
hadaf_hayarok@maariv.co.il    ארכיון עיתונות   

קולטורה: שירה, עיצוב ואמנות, מוזיאון אורי ורמי נחושתן

בארי צימרמן, סיון שדמון, אורית פראג

.

שירה: השירה נפלאה, העריכה פחות

בארי צימרמן

 

מירה מינצר-יערי כתבה שירה יוצאת מן הכלל, שבשיאיה הלא מעטים שרויה בחברתם הטובה של גדולי משוררינו. העריכה עושה לשירתה עוול, גם בשל עירוב שירי הילדים עם שירי המבוגרים וגם בשל מעשים אחרים תמוהים, שהצטופפו בצל קורת הגג הזאת

 

ככל שיחלפו השנים, עתידה שירתה של מירה מינצר-יערי לתפוס מקום יותר ויותר מרכזי בספרות העברית החדשה. השירים הכל כך מיוחדים הללו, הזויים ומסתוריים ככל שיהיו, סופם למצוא לעצמם קהל נאמן, שינחילם לדורות הבאים. אם יש את נפשכם לדעת שירה עמוקה מה היא, רוצו ורכשו את הספר החדש, הכולל מבחר משיריה (למבוגרים ולילדים) של המשוררת המנוחה. לכו מיד אל השירים. אל תתעכבו במבוא - לא תמצאו בו כמעט דבר שיקל על מסעכם בתוך השירה הזו. אל תשליכו יהבכם על הציורים המצורפים - הקשר בינם ובין השירים הוא, במושגים אמנותיים, מקרי לחלוטין: הצייר והמשוררת היו חברים באותו קיבוץ.

 

לכו אל השירים ותמצאו מה שתמצאו, איש כמידתו, אישה כמידתה. השירים נפלאים. יישר כוחם של כל אלה שיזמו ועשו במלאכה החשובה הזו.

 

מוקי צור, העורך, נטל לעצמו חופש פעולה בלתי ראוי בשלושה תחומים: הוא כרך בספר אחד, בערבוביה, משירי המשוררת לילדים ולמבוגרים, שבחייה הופיעו בספרים נפרדים; הוא נתן לספר כותרת משנה תמוהה; הוא כלל בספר קטע קצוץ, קצר, מתוך השיר הארוך "בבוקר מוסיקה". כל המעשים הללו נעשו בלא הסבר, וכשכבר נמצא מעין הסבר לתערובת השירים ("דרך שירתה לילדים ניתן להבין את שירתה למבוגרים, כשם ששירתה למבוגרים פותחת שער לשירתה לילדים") הוא לא משכנע, בין השאר מפני שאינו נכון.

 

מירה מינצר-יערי כתבה שירה יוצאת מן הכלל, שבשיאיה הלא מעטים שרויה בחברתם הטובה של גדולי משוררינו. במבואו של מוקי צור ("אינני קורא מקצועי בשירה", הוא מעיד על עצמו, עמ' 5) אין זכר לשאלת מעמד יצירתה של המשוררת בתוך השירה העברית החדשה. עיקר עניינו של המבוא (ובמידה מסוימת גם של דרך ברירת השירים) הוא לבנות את דמותה של המשוררת כנציגת הדור השני לחלוצים, ועל כן רחל בלובשטיין היא המשוררת היחידה הנזכרת במבוא, שכן צריך לברר "כמה שונה עולמה של מירה מינצר-יערי מעולמה של רחל המשוררת החלוצה". (עמ' 6) ההיסטוריון מוקי צור משתמש במשוררת נפלאה כדוגמה מייצגת לדורה, שהישגי דור המייסדים הם בשבילו "כנקודת זינוק לנדודים מחודשים וכביטוי לחירות הרוח" (עמ' 7), אך אוזנו לא כרויה מספיק אל ייחודה הנסי, הבלתי היסטורי, של תודעת המשוררת.

 

כיוון שהיותה בת מרחביה, בת העמק, בת חלוצים ובכלל בת, הוא העיקר, והמבוא הרשלני לספר אינו מספק פרטים ברורים בסיסיים אודות המשוררת עצמה, כמו שנת לידתה, המקומות שבהם רכשה את השכלתה, זירות עבודתה ופרנסתה ומשפחתה. אין אנו קוראים ולו משפט אחד פרי עטה שמעבר לשיריה. איננו יודעים מה היה היקף ספריה וכמה שירים מתוכם לא נכנסו בשערי המבחר שלפנינו. איננו יודעים אם זכתה, בעודה בחיים, בהכרה כלשהי מצד העולם הספרותי ובאילו במות (חוץ מ"שדמות" בעריכת מוקי צור) פרסמה משיריה.

 

המבוא מתגנדר במשפטים מביכים, שבקריאה ראשונה שובים את הלב ובקריאה שנייה מתרדדים ומתפוגגים, כמו זה: "בה בעת יש בשירתה הדים ברורים לדימויים קבליים, הרואים את העולם כסיפור רווי סמלים, סיפור של אחדות הרוח ושבירותו של האדם; סמלים של הבטחה וברית, של מרד נבואי שקט שאינו מוכיח אלא מתאר." הרי זה מעין גיבוב מילים נאה, שקשה למצוא את הקשר בינו לבין השירים בעלי השורות הארוכות כל כך, המסתוריים כל כך. "מירה מינצר-יערי", מסיים מוקי צור את מבואו, "כבשה את דרכה העצמאית למפגש עם היהדות ביודעין, מתוך התכוונות לגלות בה מתהומות נפשה". כמובן, כל זה בניגוד לרבים אחרים, שכבשו דרכם בלא יודעין, בלי לצפות לזיקה כלשהי בין נפשם ליהודיותם.

 

החיבור בין המשוררת למקורות היהודיים העתיקים, שאותם פגשה בשני מחזורי לימודיה ב"ארנים", חולל נפלאות בתודעתה והפך את שירתה לאירוע ספרותי מן המעלה הראשונה, שחשיבותו חורגת בהרבה מן המעגל החלוצי-קיבוצי-עמק-יזרעאלי. כותרת המשנה "מנגינות עבריות" (המנומקת באורח מביך בכריכה האחורית) אינה עושה חסד עם התופעה הזו.

 

רחל בלובשטיין, שגדולתה הספרותית היא מן המפורסמות, אין דמותה מתמעטת מתוך כך שמוקי צור מתעסק בחלוציותה ובערכה ההיסטורי; לכשתוכר גדולתה של מירה מינצר-יערי ברפובליקה הספרותית העתידית, יהיה מקום לבחינת הדרך שבה היא מייצגת את דור הבנים ושאר סוגיות חשובות. לא כעת. כעת יש להצר על כך שהזדמנות פז להציג כהלכה, בהקשר ספרותי ראוי, שירה נפלאה של משוררת נפלאה, בוזבזה על ידי מדיניות לא נבונה.

 

ואף על פי כן: רוצו לקנות את הספר! דלגו על המבוא, בואו אל השירים. לא תתחרטו.

 

ריח הלחם בעולם - מנגינות עבריות

מירה מינצר-יערי

עורך: מוקי צור

הוצאת הקיבוץ המאוחד, ספרית פועלים, 2008

 

עיצוב ואמנות: חזרה לעבר

סיון שדמון

 

תכנים קיבוציים מגוונים מוצגים על ידי קיבוצניקיות בתערוכת הגמר של המסלול לאמנות ולטכנולוגיה של סמינר הקיבוצים

 

"המפעל הקיבוצי מיצה את דרכו. בהשאלה, הכיסאות ההפוכים מסמלים מקום שנסגר, מצב שלאחר השימוש. חדר האוכל בקיבוץ אמנם קיים כבניין, אך הרוח הקיבוצית אינה שורה בו עוד. היעדרותם של האנשים, שבעבר היו חלק מחיי הקיבוץ ומרוחו, מוצגת בצורת החללים הנוצרים בשולחן, החושפים את נוכחותו של הנעדר. השולחן מתגלה בקלקלתו ומציג התנהלות חדשה ושונה סביבו. הכיסאות מדמים את הפרטים מול הכלל האוגד אותם בתוכו. עם כל זאת, מציג הפרויקט גם מצב של השלמה ושל סגירת מעגל, ומציע אפשרות נוספת, מוסכמת ושמישה, שבה השולחן עונה על הצרכים המוכרים". כך כותבת מור שילוני (עין חרוד איחוד), תלמידת מסלול האמנויות והטכנולוגיה בסמינר הקיבוצים. שילוני יצרה "שולחן אוכל מטפורי לשישה סועדים". "השולחן עוסק בשינויים במודל הקיבוצי ובהשלכותיהם על התא המשפחתי", היא כותבת.

 

העבודה, עיצובית בבסיסה, מוצגת בימים אלה בבית הספר לאמנות קלישר, במסגרת תערוכת גמר של המסלול.

 

שפרה הדסי (עין הנצי"ב) מציגה באותה תערוכה את המיזם "נוסטלגיה ניידת", שעוסק בתיעוד ובצבירה של סיפורי נוסטלגיה ישראליים. המבקרים באירועי "נוסטלגיה ניידת" יכולים לקרוא סיפורים של אנשים זרים לחלוטין, להיזכר ולהתחבר דרכם לעברם, ובכך, לתרום גם הם לאוסף סיפורי הנוסטלגיה המתהווה. האירועים הללו מזמנים חיבורים בין אנשים שונים ממקומות שונים, דרך המילה הכתובה וההתרפקות על עבר משותף.

 

מיכל רייפן, גם היא מעין הנצי"ב, מציגה עבודה העוסקת בעולם פנימי של סיטואציות ושל אסוציאציות שמחברות ומפרידות בין חממת הקיבוץ לסביבה העירונית. "מפגש התמונות עם הטקסטים של תקנוני הקיבוץ ושל חוקי העזר העירוניים ממחיש את המורכבות, את הקושי ואת הצורך להסתגל לשתי סביבות המגורים מחד, ואת היופי, את הייחודיות ואת רגעי השלווה, מאידך", היא כתבה בהזמנה. כרמית יוסמן (לשעבר גבעת חביבה) מציגה מיזם אופנה שמחבר בין העבר הקיבוצי להווה העירוני.

 

תערוכת הגמר של בוגרי החוג לאמנויות ולטכנולוגיה בסמינר הקיבוצים

הגלריה במתחם קלישר

רחוב קלישר 5, תל אביב

נעילה: 30.7

 

 

 

בן 50 ועדיין גדל

אורית פראג

 

מוזיאון בית אורי ורמי נחושתן באשדות יעקב מאוחד נסגר באופן זמני, לרגל שיפוצים והרחבה. בתוכנית: בניין מבואה חדשה, תאורה מקצועית, מערכת סאונד חדשה ושיפור התשתיות. פתיחה משוערת: דצמבר

 

בימים אלה הוסרה התערוכה "גבולות מולדת" מעל קירות מוזיאון בית אורי ורמי נחושתן באשדות יעקב מאוחד, והיא חותמת עוד פרק בתולדות המוזיאון הגדול והוותיק. לרגל 50 שנה להקמתו, ובזכות גיוס כספים מאומץ, החליט הוועד המנהל (בראשותה של עדנה סולודר) על שיפוץ יסודי במקום.

 

משרד האדריכלים בראשית, בניהול בצלאל רינות ודורית רייך מקיבוץ עין הנצי"ב, נבחר להכין את התוכניות, שלפיהן יתוספו כ-100 מ"ר לכ-320 מ"ר של חללי תצוגה הבנויים כיום. "מדובר בהרחבה, במתיחת פנים ובשיפוץ", אומרת המנהלת, רות שדמון. "בכניסה למוזיאון תוקם מבואה שבה ימוקמו המשרד ולובי לקבלת קהל, כולל מקומות ישיבה. ספריית המוזיאון תוצב במשרד, אך תהיה נגישה לקהל".

 

"החלק הישן בנוי בחלקו עץ וזכוכית, וקירות אלה יוחלפו בקירות בטון. אנחנו מתכננים תאורה מקצועית, כולל ביטול חלונות באולמות, כדי ליצור תנאים מבוקרים, וגם אפשרות להקרנת וידיאו עם סאונד מקצועי. בנוסף, ישודרגו מערכות המיזוג. הפתיחה המשוערת תהיה בדצמבר. עוד לא נקבע איזו תערוכה תחנוך את העידן החדש".

 

המוזיאון הוקם באמצע שנות החמישים על ידי מאיר ורעיה נחושתן, חברי הקיבוץ, ששכלו את שני בניהם זה אחר זה. אורי, שזייף את גילו כדי להתגייס, נפל בקרבות על לוד-רמלה במלחמת העצמאות, ורמי היה בן שבע-עשרה וחצי, כשמת כמה שנים אחרי כן מהכשת נחש, כשעבד כשינשין בשדות קיבוץ יראון.

 

שניהם היו ציירים מוכשרים כבר מגיל צעיר, ובחדר המוקדש לזכרם מוצגים דרך קבע ציורים ורישומים שציירו בגילים שונים. ההורים, שנשארו ללא ילדים וחיו עוד שנים רבות אחר כך, הקדישו את מרצם למוזיאון.

 

עם פתיחתו ב-1958 כלל המוזיאון הצנוע אולם אחד, ארוך, צר ונמוך יחסית. בתחילת שנות השבעים הקים משרד הביטחון אולם נוסף באותו גודל וגם את המחסנים ואת השירותים. "עזר ויצמן אמר אז על מאיר, שאם אחרי כל מה שהוא עבר, הוא עדיין רוצה לתרום לקהילה אז הוא זכאי לעזרה", אומרת שדמון.

 

ב-1986 תרם אחיו של מאיר כסף לבניית האולם המרכזי, הגדול, ומאז לא עבר המוזיאון שינוי רציני. "זה בעצם הפרק הרביעי בסיפור הארוך של המוזיאון", אומרת שדמון בהתרגשות.

 

שדמון והשטח עליו תיבנה התוספת. דור רביעי

 

ח"כ לשעבר, ויו"ר עמותת המוזיאון כיום, עדנה סולודר (בת אשדות, היום גשר), היא בת כיתתו של אורי נחושתן. בשבת האחרונה היא ארגנה במוזיאון אזכרה, במלאת 60 שנה למותו, בהשתתפות בני כיתתם.

 

 

להזמנת מינוי ל"הדף הירוק" 03-5632547

מאמרים אחרונים בעיתונות תנועתית וכללית

 
עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים