מכתבים למערכת "הדף הירוק"

מכתבים למערכת "הדף הירוק"

  

תנועה מיישבת או תנועה מפרקת?

אמרי רון, משמר העמק

 

בתגובה ל"אני מאושר", 26.7

 

ברצוני להדגיש כי בנושא שומריה, שאותה מכרה התנועה למדינה בנזיד עדשים, החליט גברי, לצערי, בלי שהתייעץ בעניין עם התנועה שהוא עומד בראשה, והקרויה עד היום "תנועת התיישבות". הנושא לא הובא כלל לדיון במוסדות התנועה הקיבוצית, וגם לא במוסדות הקיבוץ הארצי - לא במזכירות ולא במועצה. גם לא זכור לי שנושא נטור עמד לדיון כלשהו בתנועה. יתרה מזו, אני יודע על מכתב שהופנה לגברי על ידי מזכ"ל "השומר הצעיר" ובו בקשה שלא לנטוש את שומריה, והבטחה כי בתוך שנתיים יופנו לשומריה קבוצות שיתופיות שיחזקו ויבטיחו את עתידה התנועתי. העתק המכתב שמור באגף המשימות. משיחות עם יגאל, מזכיר שומריה באותה עת, התרשמתי כי עמדת חברי שומריה נחושה. אולם הסוף ידוע: מול הבטחות של מיליוני שקלים לכיסי החברים קשה לעמוד. אכן, עצוב לראות תנועה התיישבותית מפוארת שאיבדה אמון בקיבוציה ועוסקת בפירוקם.

ויתור למען ההתיישבות

אורי הייטנר, אורטל

 

בתגובה ל"אני מאושר", 26.7

 

איני מחסידיו של גברי, רחוק מכך, אך דווקא באחד ממוקדי הביקורת עליו אני מצדד בדרכו ובהחלטותיו. כוונתי לצעד שהוביל לוויתור של התנועה הקיבוצית על שומריה ועל נטור.

עם ישראל משקיע הון רב בהקמת נקודת התיישבות, על מנת שתהיה ליישוב של ממש, יישוב חי, פורח, משגשג ותוסס. כאשר התנועה מקבלת לידיה נקודה כזו, עליה להתייחס אליה כאל פיקדון להקמת יישוב כזה. אם לאורך שנים אין היא מצליחה להקים קיבוץ של ממש בנקודת ההתיישבות, אל לה להתעקש להחזיק במקום, כיוון שהחזקה כזו כמוה כמעילה באמון ושימוש בלתי ראוי בפיקדון. במקרה כזה עליה להחזיר את הנקודה לעם ישראל, על מנת שתינתן לאחרים ההזדמנות להקים את היישוב במקום שבו היא נכשלה. כך היה בשומריה ובנטור. אם לאורך שנים התנועה הקיבוצית לא הצליחה להקים קיבוץ בשומריה, ראוי היה, לכל הפחות, שיקום במקום יישוב כלשהו, ומה מתאים יותר מאשר ליישב את הנקודה במגורשי עצמונה - החלוצים שגורשו פעמיים, פעם מחבל ימית ופעם מגוש קטיף, ואחרי שתי המכות נותרה בהם המוטיבציה הציונית ונשארו בהם כוחות להקים את יישובם בפעם השלישית, הפעם בנגב?

את נטור שבגולן אני מכיר מקרוב הנקודה הקיבוצית לא הצליחה מעולם להפוך לקיבוץ, להיות ליישוב.

והנה, היום הולך ומתבסס במקום מושב משותף לחילונים ולדתיים, ומשפחות רבות מתדפקות שם על הדלת. האם הצעד של ויתור תנועתי למען ההתיישבות לא היה ראוי, לאור מבחן התוצאה?

עלינו לערוך חשבון נפש בתוכנו, מדוע אנו מתקשים כל כך להקים קיבוצים חדשים. אך אל לנו לעכב את מפעל ההתיישבות בשל דבקות חסרת תוחלת בנקודות שאנו נכשלים בניסיוננו להקים בהן קיבוץ.

ההתיישבות ממשיכה

יואל מרשק, מרכז אגף המשימות, גבעת השלושה

 

בתגובה ל"אני מאושר", 26.7

 

מזכיר התנועה גברי ברגיל קובע בריאיון עמו, כי "התנועה פונה לקבוצות השיתופיות כבר כמה שנים, והיא לא הצליחה להביא אותן לקיבוצים הצעירים". על כך אמר דמוסטנס החכם: "קל מאוד להונות את עצמנו, הואיל והאדם מאמין בנקל במה שהוא משתוקק להאמין". כיוזם ומחבר בין קבוצות שיתופיות ובין קיבוצים בתנועה הקיבוצית אני חייב להזים את הקביעה הזאת.

אכן, יש פער בין החלום למציאות והיינו רוצים לראות יותר, אך יש לציין כי החל משנת 1995 חלה תנופה חדשה של התיישבות צעירים ואלה הן העובדות: בקיבוצי רביד (80 חברים), באשבל (70 חברים) ובחנתון (35 חברים) ואולי עוד מעט גם מיצר (40 מועמדים) ברמת הגולן. כל זה קרה גם בשל סיוע פעילים רבים, שהאמינו ברעיון ובדרך ההתיישבות והודות לרצונם העז של קבוצות שיתופיות, תנועות הנוער ובראשן הנוער העובד באחריותו של המזכ"ל פסח האספטר. היום אנו זוכים גם לעידודו של ולוולה, מזכיר התנועה. בקיבוץ פלך (35 חברים) נקלטו לא מזמן הקבוצות השיתופיות, בעידודו של מזכ"ל השומר הצעיר דאז יניב שגיא, ולקיבוץ חולית (20 חברים) תכננו לקלוט את בוגרי הקבוצות של השוה"צ בארץ. עכשיו הגיעו הקבוצות השיתופיות מחו"ל של השוה"צ בעידודו של אייל רייז ושל ג'ימס פוקס בר. קיבוץ נערן (70 חברים), היושב היום בבטחה בבקעה, קרם עור וגידים עם הקבוצות השיתופיות של המחנות העולים לפני עשור, בעידודו של המזכ"ל דאז, דוד דרומלביץ, והנוכחי אילן גזית. באגף המשימות, שהוא אחראי הישיר לכל ההתיישבות הזאת, לא הסתפקו ביוזמות אלו וניצלו את הסיוע של החטיבה להתיישבות ברמת הגולן ושל הסוכנות בעוטף עזה והעלו שתי קבוצות של משפחות, החיות היום בקיבוצים שיתופיים במיצר ובכרם שלום, ועל הקבוצה שהבאנו מהיישוב הקהילתי באשלים, להקמת קיבוץ בייט"ב (50 חברים) כבר דיווחתי?

אני מודע גם לכישלונות בהר עמשא וברתמים, שכנראה, בעתיד יהפכו ליישובים קהילתיים. ואכן המצב תמיד קשה, לעתים על גבול הייאוש, ועל כן דרושים לנו מנהיגים בעלי חזון, אמונה ואומץ לב, שאוהבים את ההתיישבות. לא ניתן לעודד, להציע ולדרוש מאנשים צעירים משימתיות והגשמה בלי להיות איתם בשלבי החינוך, חיפושי הדרך והדוגמה האישית. ועוד, למי שמתעניין בהמשך ההתיישבות יש לומר, כי קיימת היום פנייה של קבוצה שיתופית של "החלוץ למרחב" (20 מועמדים), הנמצאת בירושלים, להצטרף לקיבוץ בפריפרייה, ואנו נסייע בידם, יש לנו את כל הסבלנות וכושר עשייה.

האם שערי עזה יפלו?

אברהם עזאני, עמיעד

 

המילים הבאות לא באות לי בקלות, אלא לאחר פרפורי בטן רבים, אך כתיבתם קלה יותר עכשיו בזמן הרגיעה הזמנית, ה"תהידה".

תחילה התנצלות גדולה בפני תושבי סובב עזה שדרות, אשקלון, מושבים וקיבוצים -שחוו שנים ארוכות של קסאמים ושל פצמ"רים, שהפילו קורבנות מהאוכלוסייה האזרחית, גרמו הרס רב לרכוש ורובם נושאים צלקות טראומטיות לשנים רבות. תודתי לכוחות הביטחון, לצבא ולמשטרה שמיישמים יום יום את אחריותנו הלאומית כלפי כל אזרחי המדינה, לפעול כנגד כל טרור ומרצחים. תודה גם לאלפי האזרחים המביאים אחווה לאומית בעצם היותם שם ובנוכחותם משדרים לתושבי האזור, אתם לא לבד.

זה חודשים רבים מתחבטים בצה"ל ובמערכת הביטחון בשאלת פעולה מסיבית כנגד המרצחים מעזה. תושבי סובב עזה דורשים תשובות ברורות מהממשלה. הם רוצים הגנה. הגנו על חיינו, הגנו על רכושנו ותדאגו לשלום משפחותינו. כמו תמיד, גם הפוליטיקאים ואחדים מהם מקרב יושבי הממשלה, כמו מופז ודיסקין, דורשים:

הכו בהם עד זוב דם. אני שואל, האם הכיבוש של עזה הוא התשובה הנכונה לעת הזאת?

עם כל הצער שחשים תושבי מדינת ישראל על רצח אזרחים ישראלים חפים מפשע, צה"ל ושר הביטחון נדרשים לשיקולים נוספים וחשובים.

המחיר בהרוגים ובפצועים מקרב כוחות הביטחון בראש ובראשונה על סדר דאגתם, וברור לחלוטין כי עזה היא מלכודת אש. שיקול נוסף הוא, מה יהיה גורלו של גלעד שליט בעצם ימי המלחמה לכיבוש עזה? שר הביטחון והרמטכ"ל אינם יכולים להימנע מלהביא בחשבון גם את ההרג הבלתי נמנע באוכלוסייה בלתי לוחמת ברצועת עזה. מאות ילדים, נשים וזקנים שייפגעו כתוצאה מפעולה צבאית מסיבית. ברור לחלוטין, שרוצחי החמאס ישתמשו בחייהם כמגן חי, ברור לחלוטין שרוצחי החמאס יילחמו מתוך הבתים של התושבים, וברור לחלוטין שהחמאס לא ייתנו לבלתי לוחמים לברוח, והם יהיו "השהידים" בעל כורחם של האיסלם הקיצוני, במלחמתו בשנואי הנפש הציונים. גם החיילים שלנו, שיגרמו בעל כורחם להרג אזרחים, בצאתם מעזה לא יהיו אותם חיילים כפי שנכנסו. התשובה לזעם ולתסכול של תושבי סובב עזה אף פעם לא תהיה פשוטה, רק השלום יביא מנוחה.

לא שינוי כאן, אלא נורמה אחרת

שאול קירשנר, שובל

 

אין לקיבוץ הנקרא מתחדש מה לדבר על עצמו זולת השימוש בקלישאות נבובות על שינויים, שישמרו כביכול על עצם קיומו. מה כאן כבר חדש? שום דבר חדש לא נוצר שיכול לענות לנו על שאלתנו, מנין באנו ולאן אנו הולכים. אין זו שאלה של מילים ושל סיסמאות אלא שקיעה של חברה שיתופית. בסופו של דבר, זו בכלל לא שאלה כלכלית אלא שאלה של היכולת להבחין בין טוב לרע. מדובר בדפוסי חשיבה אחרים. בקיבוץ החדש משתמשים ביחסים של חברה בין שותפים, אך המושגים מתעוותים.

שום ערכים "מיושנים" לא יעצרו את הלווייתן מרדיפה אחרי פערי רמת חיים והפרטות של כל דבר שזז. על הכול מכסים בעזרת הנוזל הדביק של "מה שהרוב רוצה". הרוב רוצה שקט בדיוק כמו שהוא שונא את הזר, רק אל תטריד אותו עם כל צרות העולם. הרוב רוצה להיות רוב. יותר מזה הרוב רוצה להיות הכול, ושלא יישאר דבר מחוצה לו. אלא שהדברים לא נאמרים במפורש, החזון העתידי של הרוב הוא ברור: חברה שאין בה מיעוט בעל השפעה; למעשה, יש פה קולקטיביות רעיונית נוסח המאה עשרים ואחת. חברה שבה בעלי השכר הגבוה הם מחליטים והם מבצעים מה שלדעתם טוב לכולם. הפוסט קיבוצים רוצים שקט. הוא משתיק כל דבר אחר. בלי כל ייסורים הם מעניקים לחבר סיפוקים מידיים ללא חשבון מה ילד יום. הם מציגים לך את האשליה, שהחגיגה תימשך לעד. מה מבקשים ממך בכל הדיונים? הם לא מבקשים ממך כלום פרט לזה שתשכח אחת ולתמיד את כל הרעיונות המיושנים של פעם, כמו שוויון ערך האדם והעבודה, והקול הנשמע הוא כסף ואגואיזם.

ובואו נאמר את זה: הרעיונות החדשים, כביכול, אינם חדשניים כל עיקר, אלא מהווים מעין נורמה השייכת לעידן שאינו מאמין באידיאולוגיה, שאינו מאמין בתבונה אוניברסלית. אין מקום לדבר על ערכים, אומר הפוסט-מודרניסט, מישל פוקו באחת מהרצאותיו, כי המורשת המעיקה ביותר של המאה ה-19 שיש להיפטר ממנה היא ההומניזם. אכן, לא חידוש כאן, אלא נורמה אנטי-סולידרית.

 

בקשת עזרה ותמיכה מקיבוצים ומחברי קיבוצים

עודד בן דב, קיבוץ בית זרע

 

(בשם קבוצת חברים)

  

קיבוץ בית זרע השיתופי עומד להיעלם ממפת קיבוצים השיתופיים. אנחנו, קבוצת חברים מהמייסדים, מהמצטרפים וכאלה שגדלו והתחנכו בבית זרע לאהבת האדם ושוויון האדם, פונים אליכם בבקשה יוצאת דופן. אנחנו זקוקים בדחיפות ל-30.000 שקל למימון תשלום לעו"ד, שיפעל למתן צו מניעה נגד הקיבוץ על החלטתו הבלתי חוקית לבצע תוכנית שינוי ברוב של 66%, בטענה של שנת ניסיון, או כפי שהקיבוץ קורא לה, תקופת הרצה. הרוב היחיד להעברת תוכנית שינוי הוא 75% ואין בלתו. שנת הניסיון בוטלה לחלוטין.

למרות זאת, הקיבוץ ממשיך לעקוף ולהפר כל חוק ונוהל קיים. פנינו לתנועה הקיבוצית ולא אושר לנו לקבל את עזרת המחלקה המשפטית. אי לכך אנו פונים אליכם לעזור לנו לממש תביעה ייצוגית זו. מחר זה יכול לקרות בכל קיבוץ אחר. בואו נעצור את השינוי המעוות הזה. זאת ההזדמנות לעצור את תהליך הפרת התקנון

הקיבוצי. אנו פונים אליכם ומבקשים את תרומתכם ככל יכולתכם, במטרה להגיש את צו המניעה נגד בית זרע.

נודה לכם אם תשלחו את התרומה בהמחאות, כך שאם נקבל בפסק הדין כיסוי להוצאות התביעה, נוכל להחזיר לכם אותן.

 


מסמכים חדשים במדור דעת אורחים


עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים