מכתבים למערכת "הדף הירוק"

מכתבים למערכת "הדף הירוק"

  

חיים אוחיון איננו האיש הטוב בסיפור, והמועצה איננה האיש הרע

חיים מילוא, גזבר מ.א הגליל העליון וחבר ברעם

  

בתגובה ל"סיפורה של הפרטה" 19.6

  

אין חולק על כך שעופר שלח, בעל המאמר, הוא מומחה גדול לכדורסל ופרשן לנושאים רבים ומגוונים. אך, עם כל הכבוד לכישוריו, לנתח את הזהות הקהילתית של קיבוצי הגליל העליון על סמך החלטה של איש עסקים פרטי, להעביר קבוצת כדורסל ממועצה אחת לאחרת, זו ראייה צרה ושטחית שמסקנתה שגויה, מוטעית ואיננה מאפיינת את המצב האמיתי בגליל העליון.

נכון שקיבוצי הגליל העליון עברו במהלך השנים האחרונות שינויים דרמטיים ועמוקים. לרבים מקיבוצי המועצה הצטרפו תושבים חדשים, ויחד אתם עברו חלק מהקיבוצים שינוים בזהות הקהילתית המסורתית שלהם. הזהות השתנתה אבל לא נעלמה! היא קיימת חיה, נושמת ופורחת.

סיפור התפרקותה של הקבוצה אינו קשור כלל לתהליכי ההפרטה שעברו הקיבוצים; הסיפור פשוט בהרבה וקשור ביכולתה הכלכלית של רשות מקומית ובסדר העדיפות שלה. בשנים האחרונות המשימות שלנו השתנו והתרחבו לצד ירידה מתמשכת בתקציב הממשלתי. מאז זכייתה של הקבוצה באליפות עמדה הקבוצה מספר פעמים בפני פשיטת רגל. הדבר לא הוזכר מעולם בעיתונות, מכיוון שבכל פעם הגיע מושיע חדש שהבטיח, שאם המועצה תכסה את חובות העבר ייפתח דף חדש והכול יתנהל כשורה. כך היה בשנת 1998, בשנת 2000 ובשנת 2003. כל פעם החליטה מליאת המועצה, לאחר דיונים סוערים, שהיא מכסה את חובות העבר ומגדילה את התמיכה השוטפת, והקבוצה המשיכה להתקיים. בשנים האחרונות לפני הקריסה הגיעה התמיכה לכשני מיליון שקל לשנה. ניתן לבדוק את סכום התמיכה שמקבלות קבוצות בערים גדולות פי כמה מהרשות המקומית ולהשוות. ואז להחליט אם היקף התמיכה שלנו גדול או קטן ביחס לרשויות אחרות.

בשנת 2003 החליטה המועצה, שאין בכוחה להמשיך לתמוך בקבוצת כדורסל בליגת העל. כתוצאה מכך הוכרזה הקבוצה פושטת רגל. על מנת שיתאפשר לקבוצה לצאת לדרך חדשה, החליטה המועצה לממן חלק מחובות העבר של הקבוצה ולאפשר לחיים אוחיון ולבית המשפט להגיע להסדר. וכך היה. אינני יודע מה היו שיקוליו האמיתיים של חיים אוחיון לקניית הקבוצה. אני חולק על האמירה שהמניעים היו ציוניים בלבד. נאמר לחיים אוחיון בצורה ברורה ביותר, שכל עוד חובות העבר של הקבוצה רובצים על המועצה לא נאפשר תמיכה נוספת בקבוצה. אוחיון החליט בכל זאת לקנות את הקבוצה. אין ספק שלולא לקחה המועצה את חובות הקבוצה, הקבוצה הייתה מתפרקת או מחירה היה גבוה בהרבה מזה ששילם אוחיון

למרות הדברים הברורים שנאמרו לחיים לפני קניית הקבוצה, החליטה מליאת המועצה לתמוך בקבוצה בגובה העלות של השימוש באולם בסכום של למעלה מ-100 אלף שקל, ולא כפי שכתב עופר במאמרו במאמרים שנכתבים בהשראתו של חיים תמיד מתוארים משחקי הקבוצה כ-"שואו הטוב ואולי היחיד בגליל", האומנם? כיצד ניתן לקבוע מהו שואו טוב אם לא דרך מספר הכרטיסים שנמכרים? בשנים עברו נוכחו בכל משחק למעלה מאלף איש, ומאז שהקבוצה נקנתה על ידי חיים ירד מספר הצופים לשלוש מאות בלבד. אינני יודע מה הסיבה לכך, אבל מספר כזה של צופים בוודאי איננו מצביע על ההצגה הטובה בעיר גם אם אכן זו הייתה ההצגה הטובה בעיר, למועצה יש מטלות וסדרי עדיפות אחרים, ובוודאי שאחזקת קבוצת כדורסל בליגת העל איננה בין הראשונות שבהן ערים חזקות בהרבה מהמועצה האזורית שלנו הגיעו למסקנה שאין ביכולתן להחזיק קבוצת כדורסל, ורשימת הקבוצות שהתפרקו בשל כך ארוכה, עופר מכיר את הקבוצות הללו טוב ממני.

לסיכום, גם אם חיים אוחיון נמנה עם האנשים האיכותיים בכדורסל הישראלי, כפי שכותב עופר שלח, אין הוא האיש הטוב בסיפור והמועצה על מגבלותיה החוקיות, תקציביות וציבוריות אינה האיש הרע.

עם זאת, אני מאחל לחיים אוחיון הצלחה בדרכו החדשה. תשתית הכדורסל במועצה רחבה, מושרשת וחזקה, ואני בטוח שגם ללא חיים אוחיון יהיה בגליל העליון כדורסל איכותי ומשובח.

שריד לא היה גיבור וגם לא גיבור משנה

אחיה יצחקי, טבעון

 

בתגובה ל"לפיכך יוסי", 12.6

 

בריאיון שנערך לכבוד צאת ספרו של יוסי שריד, "לפיכך התכנסנו", הוא ענה לשאלת המראיינת, אורית פראג, והביע דעתו על ה"וגנריסטים" ויגאל אלון. על הראשונים קבע שריד: "החבר'ה האלה, יש להם משהו לא לגמרי בסדר עם הברגים", ועל האחרון אמר, "הוא אכן היה מטורזן...היה בו משהו פתטי... בגיל 28 ליגאל לא

היה עתיד. הוא רק חשב שיש לו".

זכותו של אדם להביא את דעתו בפומבי, אולם ההגינות דורשת שינמק את דבריו, ולכל הפחות יעמידו את הדובר על טעויותיו ועל הסתירות הרבות שבדבריו.

שריד טוען שהוא "לא מכיר את הווגנריסטים", ובנוסף קובע שהוא "אחד הגיבורים של פרסומי וגנר". יתר על כן, הוא מספר על כך שהוא מצא לנכון להעלות בפני אלון שהאחרון הינו "גיבורם של הווגנריסטים". כדי לנמק את "הבעיה", לדבריו, ב"פרסומי וגנר" הוא מציין, שהוא היה בחיתולים בזמן פיתוח הנשק הגרעיני, ובעת אירועי כפר קאסם הוא היה תלמיד תיכון. מפליא הדבר איך שריד, שאיננו מכיר את הווגנריסטים, מפגין "ידע" על פרסומי "וגנר". האבסורד והסתירות העצמיות צצים לאורך כל הריאיון עם שריד אפשר להתווכח על ההיסטוריה הפוליטית של מדינת ישראל ועל תפקידו האישי לאורך השנים בעיצוב המדיניות של מדינת ישראל, אולם אין במסגרת המצומצמת הנוכחית לעשות זאת. את אלה שמעוניינים להכיר את פועלו של שריד בתחומים מסוימים אפנה לספרו של יאיר קוטלר, "יוסי שריד הנחש המשמיץ הלאומי", שבו מתוארים עמדותיו ומעשיו של שריד לאורך מספר שנים.

מכיוון שאני חבר ב"חוג אורנים" שנים רבות, אני קובע נחרצות שלא רק שאין דבר כזה "פרסומי וגנר", אלא שבפרסומים השונים של "חוג אורנים" ושל חבריו, שריד לא היה "גיבור" ואף לא נטל תפקיד של גיבור משנה. שריד מבקש "מהחברים הנכבדים" הוכחות בדבר עמדותיו הגרעיניות. למרות זה ששריד לא נטל חלק בוויכוח על התחמשותה הגרעינית של ישראל בשנותיה הראשונות, הוא בהחלט נטל חלק בוויכוח בשנים שלאחר מכן. בשיחה שהתקיימה בשנת 1977 בצפון הארץ התבטא שריד על כך ש"תוכנית אלון היא בלתי קליטה", וצידד מפורשות בהתחמשות גרעינית; יתר על כן, בוויכוחים הפנימיים בממשלה ובכנסת בזמן פרסום המאמר של אלון ב"פוריין אפיירס" (שבו שטח אלון את רעיונותיו בדבר "גבולות בני הגנה"), בשנת 1976, נקט שריד עמדה עוינת לאלון, דבר שיכול היה להביא לפיטוריו מן הממשלה. לאורך השנים שריד מצא לנכון להכפיש את רבין ולפזר דברי תעמולה וכזב על כך ש"רבין שיכור" ואיננו יכול לנהל את המפלגה, וזאת מפי אדם שעמד בראש מטה המערך בבחירות 1977. במחלוקות בין פרס לרבין לאורך השנים מצא שריד לא פעם את עצמו עומד לצד פרס, ואף מילא את תפקיד ראש מטה ההסברה של פרס במאבק מול רבין. דוגמאות למכביר יש. אולם, כאמור, אין הדבר עניינו כרגע.

"חוג אורנים" הוא חוג רעיוני פוליטי, המתקיים כבר עשרות שנים. החוג פעיל שנים רבות במפלגת העבודה ותמך ביגאל אלון ויצחק רבין, וכיום הוא תומך באהוד ברק. החברים בחוג היו ועדיין חוקרים, עיתונאים, מחנכים, חברי קיבוצים, פעילי מפלגה, חברי תנועות ועוד.

ה"וגנריזם" הוא כינוי לעג, שמשמש את אלה שעוינים את פעילותו התיאורטית והמעשית של החוג. מכיוון שאין דבר כזה "כתבים וגנריסטיים", אני מוצא לנכון להפנות את הקורא המתעניין למחברות "חוג אורנים" ובייחוד למחברת "ישראל בגוב הגרעיני", העוסקת בסוגיית הגרעין, לספרים הרבים של איל כפכפי "לבון-אנטי משיח", "מלחמת ברירה" ונוספים, לחיבוריו של יורם נמרוד וכן לספרו של בנקו אדר, "מפלגה אחת שתי דרכים", שיצא לפני כשלוש שנים בהוצאת החוג.

הקביעות של שריד על אלון מעוררות תמיהה וגיחוך. שריד קובע, שלאלון לא היה עתיד פוליטי, שהוא היה שבוי בקסם של עצמו, "מטורזן" ושאר אמרות שדפי הקריקטורה יפים להם יותר מדפי התוכן. לא דרושה השכלה רחבה בהיסטוריה הפוליטית של מדינת ישראל כדי לעמוד על תפקידו של אלון מימי הקמת הפלמ"ח, דרך פיקודו על חלקים נרחבים ממלחמת העצמאות, תפקידו במלחמת ששת הימים וגיבוש "תוכנית אלון" ועד תפקידיו כשר החינוך והחוץ. דפי ההיסטוריה מלאים בהספדים על האובדן הגדול של מדינת ישראל עם פטירתו בטרם עת של אלון. לאור זאת, קביעותיו של שריד, על היות אלון "פתטי", מעמידות בסימן שאלה גדול את עמדותיו ואת מעשיו של הדובר.

 


מסמכים חדשים במדור דעת אורחים



עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים