קשר ישיר - קטעי עיתונות

26.6.2008
hadaf_hayarok@maariv.co.il    ארכיון עיתונות   

קשר ישיר

יעקב לזר

יונה. הוא סובל יותר. צילום: חן גלילי
.

שתי משפחות קיפדו את חייהן

מעריב, 23.6

 

"אני לא יודעת איך אני יכולה להמשיך מחר בבוקר. אני לא יודעת איך אני קמה מחר בבוקר והילד שלי לא בבית, איך אני אתפקד, איך אגדל את שאר ילדיי", כך הגיבה האם של הנער הרוצח מרמת השרון.

אני, ועוד פעם אני ועוד פעם אני. כאילו שמה שבאמת חשוב בכל סיפור הרצח הכל כך מיותר הזה, הוא איפה זה שם אותה, את האימא של מי שנחשד ברצח. לא איך קרה שהבן שלה הפך בגיל 15 לרוצח ולגנב, אלא איך הוא לא חשב מה זה יעשה לה, אם וכאשר יתפסו אותו. לא מה עולל בנה לעו"ד ענת פלינר ולמשפחתה, אלא מה הוא עשה לה, לאימא שלו, שבכל בוקר הקימה אותו לבית הספר ובשובו מהלימודים חתכה לו עגבניות לארוחת צוהריים. "למרות שמדובר בילדים שאיבדו את האימא שלהם, אני איבדתי את הבן", המשיכה האם, המוגדרת על ידי מכיריה כנורמטיבית, "זו טרגדיה כפולה, שתי משפחות קיפדו את חייהן". איך אמר בועז יונה בשובו ארצה - מצבי יותר קשה ממצבן של המשפחות שאיבדו את דירותיהן בפרשת חפציבה. שמענו, ומייד רצינו כולנו לחבק אותו חיבוק חם ומחזק. כמו החיבוק הגדול שאנחנו רוצים לשלוח לאימא של ת' מרמת השרון. שתי טרגדיות כפולות.

 

הסכין ששימשה את רוצח עו"ד פלינר. נזק למשפחה. צילום: היחידה המרכזית תל אביב

הסכין ששימשה את רוצח עו"ד פלינר. נזק למשפחה. צילום: היחידה המרכזית תל אביב

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בזכות משאל עם

"הדף הירוק", 12.6, שווים, 16.6

 

"השנים האחרונות הוכיחו, כי מהלך היציאה מגוש קטיף נותר שנוי במחלוקת, ושולליו קיבלו חיזוקים רבים", כתב יואל מרשק, "עריכת משאל עם על עתיד רמת הגולן תחזק את מעשיהם של קובעי המדיניות, גם אם לא תמיד אפשר יהיה לעמוד בכל ההבטחות עקב שינויים שמתחוללים מכורח המציאות".

ובהמשך: "עלינו למצוא את הדרכים לחייב את הממשלה לקיים משאל עם לפני כל ביצוע החלטה של פינוי שטחים. פצעי ההתנתקות לא יירפאו במהרה"

אני מצטרף בכל לבי להיגיון הבריא העומד מאחורי העמדה הזו, ומבקש לצרף אליה מרכיב נוסף. לצורך העניין אשתמש בניסוחיו של מרשק: "השנים האחרונות הוכיחו, כי מהלך הכניסה ללבנון, למה שנקרא מלחמת לבנון השנייה, נותר שנוי במחלוקת, ושולליו קיבלו חיזוקים רבים. עריכת משאל עם לפני כניסה למלחמה יזומה, תחזק את מעשיהם של קובעי המדיניות, גם אם לא תמיד אפשר יהיה לעמוד בכל ההבטחות עקב שינויים שמתחוללים מכורח המציאות" (אני חייב להודות שהסיפא של המשפט הזה סתום בעיניי). ובהמשך: "עלינו למצוא את הדרכים לחייב את הממשלה לקיים משאל עם לפני כל ביצוע החלטה של כניסה למלחמה יזומה. פצעי מלחמת לבנון השנייה לא יירפאו במהרה"

אין חשש, כמובן. אנחנו לא נדרוש שממשלת ישראל תערוך משאל עם, נניח לפני שהיא מחליטה לשגר את חיל האוויר להפציץ את הכור הגרעיני באיראן. מה פתאום? מדובר בסך הכול במלחמה - אנשים ייהרגו, אנשים ייפצעו, משפחות ייהרסו, רכוש יושמד, הכלכלה תינזק וכן הלאה. מה כל אלה לעומת הפצעים שייגרמו אם יוחלט על פינוי שטחים? מיותר לעשות משאל עם, כי התוצאות ברורות מראש. במשאל עם על יציאה למלחמה יהיה אצלנו רוב מוחלט למצביעי ההן. במלחמות אנחנו רגילים לנצח (חוץ מכמה פאשלות), ואין סיבה לא להיכנס אליהן כשצריך. במשאל עם על שלום הכרוך בפינוי שטחים, נניח שלום עם סוריה, יהיה רוב לאומרי הלאו. במצב הנוכחי אנחנו מעדיפים מלחמה עם סוריה מאשר ויתור על רמת הגולן.

את דבריו מסיים יואל מרשק כך: "אין לנו מולדת אחרת, ואנו מבקשים שזאת שלנו תהיה ציונית, עם רוב יהודי מוצק, ובעלת שלטון דמוקרטי". זה מה שאנו מבקשים? אנו מבקשים שתתממש אצלנו שיטת הגם וגם, גם תהיה לנו מדינה עם רוב יהודי מוצק ושלטון דמוקרטי, וגם שנחליט במשאל עם, שאם המחיר שאנחנו צריכים לשלם עבור רוב יהודי מוצק ושלטון דמוקרטי הוא פרידה משטחים, שישכחו מזה. לא אצלנו.

אלקובי. שרמוטה במצלמה של בצלם. צילום: מהטלויזיה

שקט, מצלמים

ערוץ 10, ערוץ 7, 18.6

 

המתנחלים הם שהכניסו לראשונה את המצלמה המתעדת ככלי שימושי לצורכי הרתעה. הם השתמשו במצלמות בעיקר בהפגנות, וצילמו שוטרים וחיילים, שלטענתם נהגו כלפיהם באלימות. הידיעה שהם מצולמים ציננה את התלהבותם של אנשי כוחות הביטחון לשימוש מופרז בכוח, ובחלק מהמקרים אף הוגשו תביעות והתמונות הוצגו להוכחת הטענות. זו הייתה רק שאלה של זמן עד שהנשק הזה יופעל גם בכיוון ההפוך. לצלם, בייחוד בעידן הדיגיטאלי, זו לא תורה גדולה, ומה שיכולים המתנחלים יכולים גם הפלסטינים. בינואר 2007 השיק ארגון בצלם את מיזם "חמושים במצלמות", שבמסגרתו הוא מספק מצלמות וידאו לפלסטינים החיים באזורים מועדים לעימותים, והתוצאות לא איחרו לבוא. התמונות הראשונות שפורסמו היו של המתנחלת יפעת אלקובי עם ה"שרמוטה" בחברון; התמונות שפורסמו לאחרונה היו של הנערים רעולי הפנים, שתקפו משפחה של רועים פלסטינים ליד הכפר סוסיא. האחראי על המיזם של בצלם, אורן יעקובוביץ', התארח אצל לונדון וקירשנבוים ואמר שהפלסטינים חשים, שבפעם הראשונה יש בידיהם כלי אפקטיבי, שיכול לסייע להם במאבק כנגד האלימות המופעלת נגדם. מהמסלול של הגשת תלונה למשטרת ש"י הם נואשו מזמן. ערוץ 7 פרסם השבוע תמונות מאותו סוג. ביום חמישי שעבר הרסו כוחות הביטחון קרוואן בלתי חוקי בחוות השקד הסמוכה ליצהר, והתפתח עימות אלים עם המתנחלים. המשטרה טענה שבמהלך העימות אנשיה לא השתמשו באלות, ואילו ערוץ 7 הציג תמונות שצולמו באירוע, ובהן רואים בבירור שוטרים מחזיקים אלות. גם ארגוני השמאל, המפגינים בבילעין נגד הקמת הגדר, משתמשים במצלמות. התמונות שמגיעות משם הם לא של חיילים מחזיקים באלות, אלא של חיילים שיורים לעבר המפגינים כדורי גומי ורימוני גז והלם. באחד המקרים צולם חייל הולם בכל כוחו בקנה הרובה שלו בחזהו של מפגין, וחייל אחר צולם כשהוא בועט נמרצות במפגין ששכב על הקרקע. בטוח שמכל המקורות האלה יש כבר מספיק תמונות באיכות ראויה לאלבום אלימות נאה.

 

הפרטה עמוקה

הארץ, 20.6

 

בחורף שבין 1954 ל-1955 נפל אורי אילן ז"ל בשבי הסורי. חוליה של צה"ל, שהוא היה אחד מאנשיה, שנשלחה להחליף בטרייה שהייתה מוצמדת לעמוד חשמל בסמוך לתל פאחר, נתפסה על ידי הסורים. ארבעה ימים לאחר מכן אילצו מטוסי קרב של חיל האוויר שלנו מטוס זר, שחדר לשמי הארץ לנחות בנמל התעופה בלוד.

במטוס, שהיה בטיסה מדמשק למצרים, היו עשרה נוסעים, מתוכם חמישה אנשי צוות סורים. שר הביטחון פנחס לבון הציע להחזיק בסורים עד שייוודע מה עלה בגורל אורי אילן וחבריו, ולהשתמש בהם כקלף מיקוח, אבל ראש הממשלה משה שרת, סירב. הוא אמר: "אנחנו לא פירטים, אנחנו נוהגים כבני אדם". אמו של אורי, פייגה אילן, הייתה אז חברת כנסת מטעם מפ"ם. חברים יעצו לה ללכת ולדבר עם שרת, כדי שישנה את עמדתו.

היא השיבה, שאין בכוונתה להתערב והיא סומכת על החלטת המנהיגות. את הנוסעים הסורים החזירו לסוריה, ואורי בנה נשאר בכלא הסורי, עונה על ידי שוביו, ואחרי 35 יום התאבד. "פייגה הייתה שליח ציבור", הסבירה נעמי יצהר מגן שמואל, "כאבה ורצונותיה היו בעיניה עניינו הפרטי של בנה ועניינה הפרטי כאם... היא לא העלתה בדעתה להשתמש בעובדה שהייתה חברת כנסת כנימוק להתערבות, כשיקול בפרשה הזאת".

כמה רחקנו מאז. אולי אנחנו עוד לא פירטים, אבל אנחנו מופרטים. לעומק. היום פייגה אילן לא הייתה סומכת על החלטת המנהיגות. היום יודעים נועם ו...שליט, שאם הם לא יילחמו למען השבת בנם, ואם הם לא יזעקו ויפצירו, וישובו ויזכירו ולא ירפו, ואפילו עד להגשת בג"ץ יגיעו, לא יהיה מי שיעשה זאת במקומם. ב”הארץ" פורסם בסוף השבוע, שהתעשיין סטף ורטהיימר, שאצלו עובד נועם שליט כמהנדס בחברת "ישקר", העמיד לרשות נועם חדר נפרד וקו טלפון, באופן שיוכל להקדיש את כל מה שהוא צריך להקדיש למאבק למען שחרור בנו. ואם שליט לא היה עובד אצל סטף? לא היו אומרים לו זבשך, תתמודד?

להזמנת מינוי ל"הדף הירוק" 03-5632547

מאמרים אחרונים בעיתונות תנועתית וכללית

 
עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים