מהצד: בריכה מהמציאות - הבריכה הקיבוצית

26.6.2008
hadaf_hayarok@maariv.co.il    ארכיון עיתונות   

מהצד: בריכה מהמציאות

תום שלח

 

יום מהביל של ראשית הקיץ העיק בחוץ, והמזגן בביתי עמל שעות נוספות על מנת לקרר את הכבשן.

 

"מה אתה רוצה", הפטרתי בחוסר סבלנות קיצי כלפי חברי מעברו השני של הקו. "אתה בא לבריכה?" הטיח בי ללא דיחוי. "בריכה, הא?" הרהרתי לרגע, מתמכר לעוד פרץ אוויר קפוא שפלטה עליי ההמצאה הגאונית ביותר בהיסטוריה האנושית. "אני לא יודע", מלמלתי, "לא קצת חם מדי לבריכה?" "זה הרעיון הכללי", לגלג החבר, "חוץ מזה שהגיע אולפן בריכה חדש". (מחזורי האולפן מחולקים בקיבוצי לשניים: "אולפן סילבסטר", שמגיע באמצע דצמבר ו"אולפן בריכה" שמגיע באמצע יוני.) "תן לי לנחש", לגלגתי, "שלושים בנים ושלוש בנות". "סביר להניח, אבל זה לא משנה, זה ממילא לא נוגע לך, פשוט תבוא לארח לי חברה", התעקש חברי.

 

"בסדר, בסדר", נשברתי, "אני אבוא אתך, למרות שבריכה זה אייטיז לגמרי".

 

מתחם הבריכה היה מלא למחצה בשעה שהגענו אליו לאחר עלייה מפרכת. בני נוער שיחקו סטנגה על דשא הקוצים, מספר ותיקים שחו בריכות לרוחב, מקפידים בצורה מעוררת התפעלות לשמור על ראשם מחוץ למים, ילדות השתובבו על מזרוני פלציב ואולפן הבריכה הגיע בנציגות מלאה (31 בנים ושתי בנות). קרסתי בכיסא נוח והבטתי סביבי. לכאורה, שום דבר לא השתנה מאז ילדותי, הבריכה אותה בריכה והארגנטינאים אותם רוסים. אבל בעצם הכול כבר השתנה בילדותי הייתה הבריכה ה-מקום. אני זוכר איך בימי הטרום מזגן היו מתכנסים מדי שבת המוני בית משמר העמק סביב אותו מונומנט, שסימל את החופש האולטימטיבי. לכל משפחה היה המקום הקבוע שלה, מי תחת השמשיות הגדולות, מי על ספסלי הבטון ומי על הדשא העקום מתחת לאולם הכדורסל. שם, מכוסים בשכבת "פאבה" (קרם הגנה תוצרת הקוסמטיקה המקומית) וחמושים בשקיות של ביסלי גריל, היינו מבלים את רוב זמננו. על מרצפות האספלט הבוערות היינו מייבשים את גופנו הרטוב, מתעלמים מהכוויות, מתעלמים מהעובדה שבשעות הקרובות נסתובב עם פסים על הבטן. זה היה מקום המפגש הראשי, שם היו יכולים המבוגרים לנהל בשקט שיחות על המצב של ממשלת שמיר, או על ההפסד של מכבי ליוגופלסטיקה ספליט, בעוד הילדים עושים פרצופים בחלון התת מימי, מתחשמלים מה"קולר" הישן או פותחים את הראש על מקפצת הפיבר גלאס. אהבתי את הבריכה עד בלי די, את הגליצ'ים על הלינוליאום, את משחק הכדור-קיר בבריכה הבינונית ואת חיפושי הכדור הנצחיים בסבך הקוצים שהקיף את פינת החמד שלנו. הבריכה סימלה את האווירה של הקיבוץ המגובש, את הידיעה שלמרות המשבר הכלכלי שפקד אותנו באותן שנים, עדיין יש חברה. השנים חלפו, הקיבוץ התאושש והתחזק, הלינולאום קופל במחסן עתיר ריחות הכלור, הביסלי נמאס והמזגן נכנס. הדשא מתחת לאולם הומר בטרסות אופנתיות, המקפצה הורדה בטענה שהיא מהווה מטרד בטיחותי, ואפילו הקולר הוחלף במתקן "תמי בר" משוכלל; הקיבוץ עבר מהקולקטיב לפרט, אני התבגרתי, הכול השתנה.

 

הורדתי את חולצתי, וקפצתי בבת אחת למים. תוך כדי צלילה, תחת ניחוחות מוכרים של כלור מהול בשתן, מול החלון התת מימי, הייתי שוב אותו הילד. לא התאפקתי ועשיתי פרצוף לחלון שמולי, מתפלל שאיש אינו רואה אותי. רק אז, לרגע אחד, הרגשתי שוב את אותן תחושות אושר תמימות ונשכחות, שסיפק לי לא פעם בוקר יום שבת בבריכה הקיבוצית.

להזמנת מינוי ל"הדף הירוק" 03-5632547

מאמרים אחרונים בעיתונות תנועתית וכללית

 
עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים