הדובדבן של דודתי

19.6.2008
hadaf_hayarok@maariv.co.il    ארכיון עיתונות   

אלישע פורת

הדובדבן של דודתי

אלישע פורת

 

לכתבה זו שהופיעה בדף הירוק ב-31.1.08

 

לפני כארבע שנים, כמה חודשים לפני פטירתה, העניקה לנו דודתי, שוש ישראלי, מתנה מרגשת: שתיל רך של דובדבן. אינני יודע בדיוק איזה מין של דובדבן העניקה לנו. האם זה דובדבן חג ה'סאקורה' היפני, הדובדבן הפעמוני שהובא לפני כעשרים שנה ארצה בידי המאמינים מכת ה'מקויה', היפנים אוהדי ישראל? או אולי זה דובדבן קטן פרחים? מסתבר, שבארץ יש כמה מינים של דובדבנים, שסוגלו לאקלים החם שלנו. את שמו הלטיני של הדובדבן שלנו עדיין איני יודע, אבל אני יודע שהוא דובדבן חמוד. את דודתי שוש פגשנו לגמרי באקראי  בטיול הקשישים של קיבוצנו, בגן הבוטני בירושלים, ולא העלינו אז בדעתנו שתהא זו פגישתנו האחרונה.

 

שוש ישראלי ז"ל הייתה הבכורה מבין ארבע בנותיה של תלמה ילין, הצ'לנית המפורסמת. לא אכנס כאן לתולדות משפחות ילין, בנטוואיץ' וקרוביהן. כל מי שקרוב אצל תולדות ארץ ישראל יודע ומכיר את סיפוריהן של "המשפחות המכוננות" של היישוב היהודי בארץ בימי טרום המדינה, כמו שנהוג לומר היום בשמץ ציניות. אציין רק, שדודתי הייתה אוהבת צמחים אמיתית ומסורה. שנים רבות עבדה כמתנדבת בגן הבוטני בירושלים; למעשה, עד פטירתה ממש. בביקוריה אצלנו הייתה תמיד מתארת לנו בהתלהבות, אלו גינות מטופחות יש ביישובנו! ושעה קלה לפני נסיעתה, הייתי חייב, ממש חייב, לקחת את קלשון הברזל הענתיקה שלי, וללכת להתחנן אצל בעלי הגינות היפות, כי יואילו לתת לנו בצל כזה או פקעת כזו או ציצת שורשים מהממת, שדודתי ראתה בגינתם  וחמדה לעצמה.

 

כאשר נתנה לנו את שתיל הדובדבן הרך, המעסיק הרשע שלה במשתלת הגן הבוטני, פנסיונר אף הוא, מאחת המשתלות היותר מפורסמות בארץ, נזף בה, לעינינו, שתחזיר את העציץ, אם היא בכלל מוכרחה לתת לנו מתנת שתיל. ודודתי שוש, בעלת הזכויות הרבות שילאה העט מלתאר, נכנעה לו בענוותה, סילקה את העציץ, ונתנה לנו את השתיל באריזה חסכנית, כביכול, שקית פלסטיק מאוד לא מכובדת. זרקתי את השקית מתחת למושבי באוטובוס, ושכחתי אותה ואת השתיל הרך שבתוכה. אבל כשהגענו הביתה, והנהג סרק את המושבים, שמעתיו לפתע שואל בקול  רם, מי השאיר שתיל קטן מתחת למושב האוטובוס.

 

כשהגענו לחדרנו ולגינתנו, התנפלתי על אותו קלשון חפירה כבד וחלוד, שבעזרתו הייתי מכבד את דודתי בצמחי המקום בטרם נסיעתה. חפרתי בקדמת הפרגולה בור קטן, ואף על פי שהייתה זו כבר ראשית הקיץ, אמרתי לעצמי, אם לא יועיל גם לא יזיק. ממילא לא האמנתי שדובדבן מפונק יוכל להיקלט באדמת החמרה הדלה של עמק חפר. אבל זכותה של הדודה שוש עמדה לו לשתיל הרך והוא נקלט! חרף נזיפותיו של הקמצן הרשע מהמשתלה, וחרף הדרך הבזויה שבה השלכתי אותו מתחת לספסל, וחרף הזלזול שלי והבור הרדוד שחפרתי למענו. הוא נקלט ועוד איך! והחל להגביה ולהתעבות, ולא חדל מצימוחו התוסס במשך כשנתיים רצופות!

 

אלא מה? אינני בטוח כלל וכלל, שהוא עצמו יודע שהוא דובדבן. בחיפושיי באינטרנט מצאתי תמונות נהדרות של הדובדבן הזה ושל קרוביו. הפריחה משגעת בוורוד-סגלגל, ומה שמצא חן בעיניי לא פחות, הוא השלכת שלו: כתומה, מאדימה ויפהפייה. אבל הדובדבן של הדודה שוש אינו מחובר לאינטרנט, ואינו רואה את הפריחה ההדורה של בני מינו או את השלכת הסתווית המקסימה, האופיינית לאזורים צפוניים קרירים, ולא למזרח התיכון. הוא חי לו לא רע, והחורף הזה החליט לראשונה להשליך את עליו, ולעמוד קצת עירום. אלא מה? השלכת שלו צהובה, לא מרשימה, ומזכירה את השלכת המצויה של אגוז הפקאן הסמוך. כשאני יושב על המרפסת, מתחת לפרגולה, ומתבונן בו, אני תוהה, אם באביב הקרוב יואיל סוף-סוף לפרוח. ואני מבקש ממנו בלשון שרק אני והוא מבינים, שיעשה מאמץ וישתדל לפרוח, ולו רק לזכרה של דודתי הבלתי נשכחת, שוש ישראלי לבית ילין.

 

לכתבה של בארי צימרמן בגיליון זה על אלישע פורת, הדף הירוק, 19.6.08
לכתבה של עלי קדם בגיליון זה על אלישע פורת, הדף הירוק, 19.6.08
לכתבה של אורית פראג בגיליון זה על אלישע פורת, הדף הירוק, 19.6.08

להזמנת מינוי ל"הדף הירוק" 03-5632547

מאמרים אחרונים בעיתונות תנועתית וכללית

 
עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים