חדר אורחים - הגלובליזציה גרמה למשבר בארה"ב להשפיע על התעשייה הקיבוצית ויש להיערך לכך

29.5.2008
hadaf_hayarok@maariv.co.il    ארכיון עיתונות   

חדר אורחים: לקראת ימי הסגריר

גיורא פורמן

 

תהליך הגלובליזציה מביא לכך, שהמשבר שהחל בארצות הברית ישפיע על התעשייה הקיבוצית, שרובה מוטת יצוא. היערכות נכונה וזהירות בהתמודדות עם קשיי נזילות יעזרו לקבוצות החלשות בקיבוץ.  

 

אחת מתכונות הגלובליזציה הכלכלית היא התפתחות "בלונים", שסכנת פיצוצם אינה אירוע מקומי במדינה מסוימת, אלא גל ששוטף את הגלובוס. משבר הסב-פריים בארצות הברית הוא בלון שהתנפח בראשיתו בעיקר בארצות הברית, ובעקבותיו היא מתירה לעצמה כבר שמונה שנים של גירעונות תקציביים גדולים. כל זה הביא לתהליך צניחת ערך הדולר ולאי יציבות בשערי המטבעות.

 

אנו רואים עתה את תוצאות הדבר הזה, כאשר הביקוש העולמי מצטמצם בהרבה שווקים, הייצוא לגוש המדינות הסוחרות בדולר מביא הפסדים והגל מתוגבר על ידי ציפיות לגרוע יותר. וכך זה מגיע גם לפתחנו, אל הכלכלה הקיבוצית שכל צמיחתה בעשור האחרון היא תעשייתית ורובה מוטת ייצוא. ימי הסגריר כבר כאן. אין בהם שוויון. מי שקונה חומר גלם בחו"ל ומוכר תוצרתו בעיקר בישראל ייפגע אך מעט, ואולי אף ירוויח, אבל יצרני הפלסטיק והמזון לייצוא ייפגעו. ליד הבשורה הרעה יש חצי נחמה; בגלובליזציה המשברים באים מהר וגם חולפים מהר. הרבה יותר מהר מבעבר. ימי הסגריר לא יימשכו עשור ואפילו לא מחצית ממנו. אבל מי שלא יתאים את עצמו למצב החדש, עלול להגיע לקריסה.

 

ימי הסגריר שונים בקיבוץ של היום משהורגלנו בעבר. מחנק פיננסי אינו יכול להתמלא ללא חשבון על ידי מנהלי בנקים מוכי עיוורון כבעבר. לא יהיה חוב לאין קץ לכיסוי המשבר. מרבית הקיבוצים, ששינו אורחות חיים בתחום התצרוכת, יוכלו אולי לחסוך מעט אבל שינויי כללי ההתפרנסות והערבות ההדדית ימשיכו לדחוף לחלוקת הנכסים המפרנסים ולהפיכתם לנזילים. צורכי היום יגברו על צורכי המחר. הדמוגרפיה המתבגרת תגדיל את הסחף לכיוון זה.

 

התוצאות יכולות להוביל למכירת המפעל התעשייתי או להפחתת השליטה בו. זו לא הכנסת שותף מבורכת, או קידום הניהול או קידום מקורות לצמיחה, אלא מכירה כדי שיהיה מה לחלק לחברים. הפרטה מסוג זה מתחילה בקריטריונים ידועים, כמו ותק ואולי גם גודל משפחה, אבל עמה עומדת הסכנה הדומה לצמיחת האוליגרכיה הקולחוזית בעת פרוק ברית המועצות. כשביקרתי בקולחוזים בשנות התשעים וראיתי בית מפואר ולידו שורת טרקטורים, כשמסביב רק חושות עלובות, הוסבר לי: "זו ההפרטה. כל חבר קיבל פתק על חלקו השווה לאחרים בקולחוז (כמו מניה). מרבית החברים, כדי לשרוד, מכרו את הפתק לאוליגרך המקומי, ועכשיו כולם שכירים אצל קונה הפתקים...".

 

 ימי סגריר עם סכנת קריסת מפעלים, שהם מקור פרנסה עיקרי היום, עלולים להיות ימי אסון. במצב קיצוני כזה אין ערך למניה, שהחבר יכול לקבל עם הפרטת נכסים יצרניים, ואז נוצר יתרון כלכלי לחלק מעובדי החוץ. מהם תוכל לצמוח האוליגרכיה המקומית אולי יותר ממאכערים שעובדים בקיבוץ.

 

 ביטוח פנסיוני ותקנונים רדומים הם הגנה מסוימת, אלא שדווקא בקיבוצים שהקצינו יותר מאחרים בשינויי אורחות החיים, יש קשיים בהשגת הגנות אלה. במקרים רבים מדובר באוכלוסיות מתבגרות שאין להן אלטרנטיבות רבות. כשהרע בא, אין כיום כוח כלכלי אמיתי לתנועה, שיש בו כדי לעזור, ובמדינה שרמת השחיתות בה גבוהה, אין כוח פוליטי מאזן. תכונה נוספת של הגלובליזציה היא, שגם כשהממשלות רוצות לנהל מדיניות נגד מיתון, הן אינן יכולות; המדיניות העסקית "זולגת" לארצות אחרות ואינה אפקטיבית. לכן, אנשי הקומנדו של המהפכה הציונית מאתמול יישארו עזובים.

 

תאשימו אותי בפסימיזם עמוק. הרגשתי היא הפוכה. דווקא מתוך אמונה שאפשר להתגבר, חשוב לי לצלצל בפעמון החרשים, כשעדיין יש לנו עיתונות קיבוצית שמאפשרת צלצול כזה. בימים כאלה יש להיזהר מיועצים למיניהם, שבמקרים רבים לא טובת הקיבוצים לנגד עיניהם אלא הזדמנות עסקית. יש להימנע ממכירת המפעלים הקיבוציים למטרת חלוקת התמורה בין החברים. יש להאט תהליכי הפרטות הפרנסה ולזרז בניית קרנות פנסיה. כבר היינו בימי סגריר. בחיל האוויר של יום הכיפורים היו אומרים: "יצאנו מהטילים אז נעבור גם את זה...". צריך רק להכיר בסגריר שבא ולהיערך אליו. 

 

לאתר איגוד התעשייה הקיבוצית
לכתבה על הכנס ב"הדף הירוק", 29.5.08
לכתבה על הכנס ב"הקיבוץ", 30.5.08
לכתבה על הכנס של אחיק ברלוי, "הדף הירוק", 29.5.08

להזמנת מינוי ל"הדף הירוק" 03-5632547

מאמרים אחרונים בעיתונות תנועתית וכללית

 
עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים