בוא אליי פסוק נחמד: בחוקותי

22.5.2008
hadaf_hayarok@maariv.co.il    ארכיון עיתונות   

בוא אליי פסוק נחמד: בחוקותי

בארי צימרמן

.

"אם בחקתי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אתם. ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו." [ויקרא, כ"ו, 3-4]

 

כל העניין הזה עם ה"אם" הוא לא ממש נעים, סח העץ לשדה. הייתכן שמהלך חיי, התפתחותי ותנובתי כפופים כל כך להתנהגותו של המדדה-על-שתים הבלתי יציב הזה? הטבעות שבתוך גזעי מספרות לי סיפור שונה. מניסיוני הרב, הוסיף ה ע ץ ואמר, אני יכול לספר לך על רעב שפקד אנשים טובים וישרים, על יבולי שיא שנאספו והעשירו מגדלים חסרי מצפון, עת נעזב צדיק וזרעו מבקש לחם.

 

מה הוא ה"אם" הזה, הניף ה פ י ל ו ס ו ף שתי ידיים תמהות במחווה רחבה, מה הוא ה"אם" הזה, שב ושאל לצורך ההדגשה, אם לא הכרזה רשמית מצד ריבונו של עולם שאמנם עודנו ריבונו של עולם - עולם הגשם והארץ והיבול והעץ והשדה והפרי - אך אינו עוד אדון לאדם, היצור המיוחד הזה, ש"אם" גדול כרוך על עקבו כנחש ולך תדע, ואפילו אלוהים אתה, מה יעשה מחר. הכול בלתי צפוי, רטן הפילוסוף, והרשעות נתונה.

 

ה מ ל א ך מיכאל לא היה צריך לדבר. אחרי היכרות כה ממושכת יכול היה ריבונו לקרוא את מחשבותיו גם לולא היה כל יכול. מעל מיכאל, בדמות סערה חשמלית קטנה ונחושה, רטט ענן של 'אמרתי לך': אמרתי לך לא להסתבך, אמרתי לך לא 'בצלמו' ולא 'כדמותו', אמרתי לך לא לברוא, אמרתי לך שלא יהיה תוכו כברו, אמרתי לך להשאיר אותו בעפרו. נתת לו את ה"אם", סיכם המלאך, ועכשיו אנחנו תקועים.

 

'את הפסוקים האלה', הרהר י ח ז ק א ל ח פ ץ, גיבור הרומן 'שכול וכישלון' של ברנר, 'כתבה יד של אחד מריבוא-ריבואות בלתי-יודעים, שהשלה את נפשו לדבר כיודע!'

 

'ושבתי אני", אמר ק ה ל ת , 'ואראה את כל העשוקים אשר נעשים תחת השמש והנה דמעת העשוקים ואין להם מנחם ...'. כל חיי עסקתי במינהל עשוקים, אמר קהלת לכתב הקלקלי של המקומון הכללי, והנה זקנתי ושבתי ולמדתי לדעת, שאין שום קשר בין גשמים לצדק ובין שמש לדמעה. זו זורחת וזו רותחת.

 

הנה פסוק שיכול לשמש לנו דגל, שמחה יו"ר מפלגת ה י ר ו ק י ם. לא בהתניה דתית הכתוב מדבר, אלא בתהליכים אקולוגיים. ביולוגיה ופרקטיקה במקום תיאולוגיה ואתיקה. ככל שנקפיד ללכת בנתיבי הטבע, קראה באוזני תומכיה מנייר ממוחזר ומתכלה עשוי מקמח מלא, נישמר מזיהום ונעשה הטוב בעיני העולם, כן ישיב לנו זה כגמולנו, ייתן גשמינו בעתם ועצינו יפריח.

 

ה ' ב ע ל ק ו ר א ' כחכח קמעא בגרונו. עוד מעט קט תסתיים הברכה שלפני הקריאה בתורה ויגיע תורו. עיניו רפרפו על פני הפסוק הראשון של הפרשה, האחרונה בספר 'ויקרא'. האותיות ניצבו בשורה ובראשו צעדו, טורים טורים, טעמי המקרא. מחוץ לבית הכנסת, במרחקי תבל, בהמולת העולם, רעדו אדמות, ניצבו כמו נד נוזלים. ה'בעל קורא' נצמד למילים: 'ועשיתם אותם... גשמיכם בעתם", והחרוז הפנימי הקטן הזה שבתורה הייתה בו לפתע איזו נחמה קצרה, כאילו קרץ אליו אלוהים מעין הסערה.

להזמנת מינוי ל"הדף הירוק" 03-5632547

מאמרים אחרונים בעיתונות תנועתית וכללית

 
עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים