קולטורה: 2 ספרי ילדים, 2 תערוכות

22.5.2008
hadaf_hayarok@maariv.co.il    ארכיון עיתונות   

קולטורה: 2 ספרי ילדים, 2 תערוכות

אורית פראג, נעה מלמד, סיון שדמון

.

ספרות ילדים:

אורית פראג

 

הילד שעושה את העבודה בעצמו

 

ספרה של נרי אלומה, שהטקסט שלו מתכתב עם איוריה של זהר טל ענבר, הוא ספר מהנה מאוד בשל השילוב שיש בו בין רצינות להומור, שילוב לא רע כלל, ובשל הביקורת הדקה והסלחנית שבה מספרת המחברת (האישה) על יחסי אב ובנו, אדם, בעידן שבו אבאים עסוקים נורא, וכשהם חוזרים סוף סוף הביתה, הם מנצלים את הזמן לקריאת עיתון. כתיבתה של נריה היא בגובה הבנתו של הילד וצרכיו, ובתוך כך היא פונה גם אל ההורים הקוראים בקריצה, שיש בה משום תזכורת לתפקידם לגונן על הילד ולחמש אותו בכוחות נפש לחיים. חינניותו של הסיפור היא במה שאנו קוראים. חוזקו במה שאינו מסופר בו בפירוש.

 

הדובר בספר הוא הילד, שמנהל דיאלוג עם אבא שעונה בקצרה תשובות לקוניות לכל שאלותיו. נראה כאילו הילד בונה כמעט בעצמו את דמותו של האב כ"אבא הכי חזק". התמימות המתוקה שלו מובלטת על ידי האיורים המצוינים של טל ענבר, אשר משלימים את הכתוב ומספרים לנו סיפור מקביל על אבא, מעט לא מרוכז, שהמיטב שהוא עושה עם הילד זה להשכיבו לישון, ואז מקדיש לו מעט מילות קשב. הילד מקבץ ומדביק לאביו מילות תואר, ובונה באמצעותן דמות שעוזרת לו להתמודד עם הדרקון, עם המפלצת, עם האריה, עם הכריש ועם הקרנף גם יחד- בלילות אביו נלחם עם כל היצורים המפחידים הללו, ואדם ישן היטב. בלילה השישי- "אבא היה כל כך עייף מרוב מלחמות עד שהוא נרדם במיטה של אדם". אבל הסיפור לא נגמר רע. להפך. הוא מסתיים בכך, שהאריה הופך להיות מי שיספר לאדם סיפור מהספר.

 

אבא הכי חזק

נרי אלומה

איורים: זהר טל ענבר

הוצאת ספריית פועלים

 

ידידות מקסימה

 

לאחרונה הופיע ספר נוסף ולא ידוע של מרים רות, כתוב בחרוזיה הלא-מושלמים אך הקולחים במוזיקה שרק ילדים מבינים היטב. הוא ראה אור ביוזמתו של אביגדור כהן, כפר מנחם, צייר פסל ואנימטור. ציוריו של כהן, נמצאים על גבול האיור, ומזכירים סרט מצויר כאשר דמויות הדוב והציפור, גיבורי הסיפור, נעות על רקע של אחו אירופי ובו מרחבי דשא ואמת מים. זהו סיפור על ידידות מקסימה בין דוב, שמומחיותו בדיג משלימה את יכולות התעופה של ידידתו הציפור.

 

כאשר לדוב התחשק לעוף

מרים רות

צייר: אביגדור כהן

מודן, הוצאה לאור

 

אמנות פלסטית: ממשי, סמלי ומטפורי

נעה מלמד

 

גיא רז הופך בגלריה של ראש הנקרה את שקי המלט לאריזה של עצמם, לכבוד שנת ה-60 למדינת ישראל

 

כמו רבים מחללי הגלריות בקיבוצים, גם חלל הגלריה של ראש הנקרה הינו חלל תת קרקעי, נמוך תקרה ונטול חלונות, שהוסב ממטרתו המקורית כמקלט לגלריה לאמנות בשל קרבתו לחדר האוכל בזמנים שזה עוד פעל בימי ששי בערב, שהיה ערב פתיחת התערוכות.

 

פעמים רבות מקשה חלל זה על צפייה "נקייה" בעבודות האמנות אך בתערוכה זו החלל הנתון תומך ומחזק את המיצב ויחד עם המוצגים מתקבל מראה שלם ומשכנע. המיצב "עיט, גבולות ומנהרות" של גיא רז (בן גבע) הנו חלק מפרויקט "נלבישך שלמת בטון ומלט" המשותף לכל הגלריות הקיבוציות.

 

גיא רז הוא צלם, אוצר וחוקר של תולדות הצילום הישראלי. יצירתו מבוססת לרב על מתיחת קו של דמיון והד מקשר בין מקומות וזמנים שונים. הנכחת המצבים בסמיכות מחריפה את הביקורת החברתית והפוליטית ולעיתים אף את תחושת האחריות או חוסר האונים.

 

המיצב הנוכחי מתייחס ישירות לכותרת הפרויקט הלקוחה משירו של אלתרמן "שיר בוקר". שיר זה נכתב עבור הסרט "חיים חדשים" - סרט תעמולה שיזמה קרן היסוד ב-1934. התערוכה מצליבה מפגשים שונים התומכים בנושא ומבקרים אותו בו זמנית.

 

הזיכרון הפיזי של שק מלט מלא וכבד מתחלף כאן בידיעה שהשקים ריקים, נפוחים, מלאים אויר כנשל, קליפה, אריזה, מושג בעל ערך שיצא כאן מכלל שליטה. גולם שקם על יוצרו. שקים אלו הנם שקים ממפעל חברת המלט "נשר" שבאמצעות חומר הגלם שהכילו נוצרו המנהרות והמחסומים המצולמים.

 

רז חוזר כאן אל עבודה שעשה בראשית דרכו האמנותית בלימודי ההמשך בבצלאל גם שם יצר סביבה משקי מלט ("מחסן", 1998). הצילומים ערוכים על פי סדרות נושאיות של מנהרות ואבני מחסום מתקופות שונות מלפני קום המדינה ועד עכשיו.

 

התנועה בין החורים השחורים, הפעורים כלוע בולע של המנהרות ובין אבני המחסום המרחיקות והודפות את הצופה מעצימה את שאלת המקום והשייכות ואת מושג הגבול, הכיבוש וסימון הטריטוריה.

 

מורי דרך לביטוי אישי

סיון שדמון

 

יין דגים (אפילו אחד חי) ומלח משמשים את שרה רוזנבלום במיצב שלה בגלריה החדשה בטבעון

 

תערוכה חדשה של האמנית שרה רוזנבלום (אשדות יעקב איחוד), נפתחת השבוע בגלריה קריית האומנים החדשה, בקריית טבעון.

 

"האמן והאוצר פריד אבו שכרה גילה עניין בעבודות שלי אחרי ביקור בסטודיו בקיבוץ", מספרת רוזנבלום, שהשכלתה בתחום כוללת לימודים במדרשה למורים לאמנות בהוד השרון, פיסול במכללת עמק יזרעאל, ולימודי אדריכלות פנים "ויצר את החיבור למנהלת הגלריה יפעת בן נתן. שניהם אצרו את התערוכה".

 

ומה היא כוללת?

"מדובר על מיצב שכולל פודיום במרכזו, עליו בריכה מלאה במלח ואבני מלח. עוד משתתפים דגים, אחד אפילו חי באקווריום, ויין".

 

רוזנבלום היא בת להורים הבאים מעולמות שונים ומתרבויות שונות: אמא שעלתה ממצרים בשנת 1949 ואבא שעלה מפולין באותה שנה כניצול שואה, שכול ממשפחתו, לאחר שנת שבי בקפריסין. "מתוך מפגש הניגודים, בתוך בליל השפות ותחושת התלישות של המהגרים, היה המשותף מבוסס על מחויבות עמוקה להמשך הקיום ועל שורשים הנטועים במסורת היהודית", כותבת האוצרת, יפעת בן נתן.

 

"במציאות החדשה היה רב הנסתר על הנגלה, מיעוט המילים יצר תקשורת אחרת, עקבות של זיכרון השתמרו והפכו למאובנים. חוויות ששימשו בסיס לבניית דפוסים אישיים התערבבו עם סממנים מסורתיים והפכו לסמלים פרטיים. הדג - על שלחן השבת וכמשמש לכפרות ביום הכיפורים, היין - המשמש לקידוש והמלח המשמש לטבילת הלחם בעת הברכה, כל אלה הפכו בחלוף השנים מורי דרך לבחינה וביטוי אישיים".

 

רוזנבלום גם משתתפת בסדנה במסגרת פרוייקט האמנות והחינוך הבינלאומי "זיכרון העתיד" (עליו נכתב כאן בהרחבה). השנה מתוכננת שוב תערוכה גדולה, שתכלול גם קטלוג.

 

שרה רוזנבלום - ברכתני

פתיחה: יום שישי, 23.5, בשעה 12:00.

שיח גלריה ייערך ביום ו', 20.6, בשעה 11:00.

ביום ו', 27.6, הגלריה תהיה פתוחה בנוכחותה של האמנית בין 10:30 ל-13:00.

רחוב הדגנית 12, ק. טבעון. התערוכה תוצג עד חודש יולי.

להזמנת מינוי ל"הדף הירוק" 03-5632547

מאמרים אחרונים בעיתונות תנועתית וכללית

 
עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים