שיתופי: בין צדק למשפט - נחוץ רוב משמעותי של חברים הרוצים בקיבוץ שיתופי-שוויוני

15.5.2008
hadaf_hayarok@maariv.co.il    ארכיון עיתונות   

שיתופי: בין צדק למשפט

אלישע שפירא

.

נחוץ רוב משמעותי של חברים הרוצים בקיבוץ שיתופי-שוויוני. קשה לקיים קיבוץ כזה גם כאשר מיעוט גדול אינו רוצה בו. מכך ועד ל"קיצורי דרך" ולדריסת התקנון המחייב המרחק רב

 

הוועדה הציבורית לסיווג הקיבוצים קבעה, כי אין לבצע שינויים מפליגים באורחות החיים של הקיבוצים, לפני שמשנים את התקנון ברוב הנדרש לשינויו. בקביעתה זו ביטלה הוועדה את האפשרות לבצע שינויים כאלה ל"תקופת ניסיון", בהחלטה של רוב מופחת (תקנה 7א'). רשם האגודות השיתופיות והתנועות קיבלו את ההחלטה, והם פועלים בהתאם. שלא כמו הרשם והתנועות, ובניגוד לעמדתם, ממשיכים עורכי דין מסוימים להמליץ לקיבוצים לבצע שינויים מרחיקי לכת ל"שנת ניסיון", כאילו, כדי לעקוף את הרוב הנדרש לשינוי התקנון. כל זאת בטענה "המלומדת" כי בתי המשפט עדיין לא אמרו את דברם (פסקו) בשאלה זו.

 

אז מה? אז מה אם בתי המשפט עדיין לא הכריעו בשאלה זו? לא מספיקה הכרעתה של הועדה הציבורית? האם אין לנו גם מעט שיפוט משלנו לגבי מידת ההוגנות, העמידה במבחן הסבירות הציבורית והצדק? האם סביר להשתמש בטענה בדבר "שנת ניסיון" למרות זה, שאף אחד לא מתכוון לתקופת ניסיון מוגבלת באמת? למרות זה שאיש אינו מאמין, שאפשר לחזור לאחור לאחר "שנת הניסיון"? ואם "שנת ניסיון" אחת, למה לא חמש או עשר שנות ניסיון? האם אין עלינו החובה לדבר אמת עם עצמנו ועם חברינו? האם סביר לחזור על הטענה שבתי המשפט עדיין לא אמרו את דברם, כאשר ידוע לנו שבתי המשפט אינם ממהרים להתערב (ובצדק!) בהחלטות פנימיות של הקיבוצים? כאשר ידוע, כי ההליכים המשפטיים יארכו חודשים ושנים, ובינתיים המציאות משתנה באופן בלתי הפיך באותם הקיבוצים? בידיעה שהמערכות השיתופיות נהרסות באופן, שהדור הזה כבר לא יהיה מסוגל לשקמן? לאחרונה אילץ בית המשפט העליון את אחד הקיבוצים לקיים הצבעה חוזרת בתום "שנת הניסיון". לאחר שגם בהצבעה זו לא הגיעו לרוב הנדרש לשינוי התקנון, החליטו מוסדות הקיבוץ להמשיך בהתנהלות החדשה, "כי הרי אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור!". מפתיע את מישהו? לא אותי.

 

בינתיים פסק בית המשפט המחוזי בחיפה (במקרה של עברון), כי אין לבצע שינויים לתקופת ניסיון ללא שינוי התקנון בהתאם לכללים. מעניין מה ימציאו עורכי הדין המלומדים, כדי להמשיך לעקוף את הוראת התקנון, לאחר שבית המשפט כבר אמר את דברו.

 

הדרישה לרוב מיוחד אינה דיקטטורה של המיעוט

 

בית במשפט המחוזי קבע באופן חד משמעי, כי קיומם של "כללי משחק" מחייבים אינה "דיקטטורה של המיעוט", אלא שמירה לגיטימית על זכויותיו, כפי שנחוץ רוב מיוחד לחקיקה של חוקי יסוד או לביצוע שינויים; כפי שמקובל בחוזים בין שותפים, לקבוע סעיפי הגנה על המיעוט, סעיפים שלשינויים יידרש רוב מיוחד; כפי שמקובל לאשר או לשנות תקנונים, המהווים אמנת יסוד בארגונים, ברוב מיוחד. הדרישה לרוב המיוחד הקבוע בתקנון אינה פוגעת בדמוקרטיה, היא מגינה עליה. כללים אלה, המחייבים רוב מיוחד, נועדו להקשות על שינויים חד צדדיים חפוזים, גם כאשר הרוב החדש רוצה בהם; הם נועדו לשמש עוגן בפני הסחף כאשר משתנה המצפן הערכי; הם נועדו לאלץ את הצדדים לעמול עד שיגיעו להסכמות. הם נועדו לאלץ את הרוב החדש להתפשר עם המיעוט שחש נפגע. כאשר למרות כל המאמצים לא מגיעים לרוב הנדרש, יש לגבש תהליך מוסכם על ציר הזמן, שיביא בסופו להכרעה.

 

בית המשפט המחוזי קבע הלכה חשובה נוספת, והיא, שפגיעה בערכים ובאמונות, של אדם או של ציבור, היא פגיעה שיש לקחתה בחשבון, לא פחות מפגיעה חומרית. האם אנחנו צריכים את בית המשפט כדי שיזכיר לנו את זה?

 

בהזדמנויות רבות חזרתי ואמרתי, כי בשביל לקיים קיבוץ שיתופי-שוויוני נחוץ רוב משמעותי של חברים שרוצים בו. קשה לקיים קיבוץ כזה גם כאשר מיעוט גדול אינו רוצה בו. מכך ועד ל"קיצורי דרך" ולדריסת התקנון המחייב המרחק רב. קיצורי דרך והתנהלות כוחנית, מכל הצדדים, סופם לפגוע אנושות ברצון וביכולת להמשיך לקיים חיים משותפים.

להזמנת מינוי ל"הדף הירוק" 03-5632547

מאמרים אחרונים בעיתונות תנועתית וכללית

 
עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים