מאיר היורה - מאיר בראון מסיים קרוב ל-5 שנים בראש התאחדות מגדלי הבקר, והוא יורה לכמה כיוונים אש חיה

15.5.2008
hadaf_hayarok@maariv.co.il    ארכיון עיתונות   

מאיר היורה

יעקב לזר

מאיר בראון
.

מאיר בראון מסיים קרוב לחמש שנים בראש התאחדות מגדלי הבקר, והוא יורה לכמה כיוונים אש חיה: כשגברי אומר, כי מניות תנובה יפתרו את נושא הפנסיה, זה קשקוש * שמחון בדרך למשרד האוצר הפסיק לראות את הצרכים הסקטוריאליים של החקלאים * רייכמן התנהג באופן שחצני ומאיים ליצרני החלב ועוד הוא אומר: ענף החלב היום הוא מספר אחת במדינת ישראל בכל הפרמטרים ומספר אחת בעולם כולו, גם בהשוואה לארצות הברית ולהולנד * הבסיס הערכי של הענף הוא פריסה שלו בכל רחבי הארץ, ולכן אסור להקים רפתות ענק מרכזיות, שיהפכו את התחום לתעשייה, כפי שקרה בענף הפטם * לדבריו, מזכירי התנועה לא הבינו את המהלך והיו נתונים ללפיתה של מערכת, שבה חברו הון ושלטון * מאיר שמיר יצא מעסקת תנובה בגלל לחצים שנכפו עליו מגבוה * עוד כמה שנים הקיבוצים יהיו בעלי השליטה בתנובה

 

"בכל אשר עשיתי לא גבה לבי ולא רמו עיניי, ומעולם לא סרתי מהמוסר שעליו גדלתי", אומר מאיר בראון, מגן שמואל המנכ"ל היוצא של התאחדות מגדלי הבקר. השורה הזאת היא מתוך דברי הפרידה (ר' מסגרת) ששלח לאנשי הארגון, שאותו הוביל בתקופה משמעותית ביותר בתולדותיו - הרפורמה ומכירת תנובה לאייפקס ולמבטח שמיר. לא רק חברים עשה לו בראון במהלך השנים הללו, ולא רק אנשים נעלים, שהיו לו לאורים ותומים, פגש; לצד שבחים לאנשים מסוימים, הוא לא מסתיר ביקורת קשה שיש לו כלפי אחרים.

 

"ענף החלב היום הוא מספר אחת במדינת ישראל בתחום החקלאות, ומספר אחת בעולם כולו, בכל הפרמטרים, גם בהשוואה לארצות הברית ולהולנד", אומר בראון. "הפרה הישראלית מגדילה בכל שנה את התנובה הממוצעת שלה, והענף לא מפסיק להתפתח ולהשתכלל. היה פה לא מזמן נציג של החברה השבדית דה לוול, שמפתחת ציוד לרפתות ונחשבת לגדולה בעולם, חברה של שלושה מיליארד יורו. הוא אמר, שאם היו שואלים אותו למי צריך לתת את פרס נובל, הוא היה נותן אותו לרפת הישראלית".

 

עדיף להיות פרה

 

בהתאחדות מגדלי הבקר ישנו צוות נפלא ומסור, "סיירת מטכ"ל", הוא מכונה בפי בראון. "אנשים שעוסקים כל הזמן בפיתוח, לא ישנים בלילה. סוסים דוהרים". התוצאה היא שמתוך כ-19 ארגונים מקצועיים חקלאיים שישנם היום, התאחדות מגדלי הבקר היא בין המעטים ש"מחזיקים את עצמם על הרגליים". מכיוון שבפרות מדובר, אז גם להתאחדות יש ארבע רגליים: הראשונה היא הרגל הכלכלית, שלה תורמים גם הרפתנים וגם המוצרים שמיוצרים בהתאחדות. "פיתחו אצלנו תוכנה לניהול ספר העדר, שאין כמותה בעולם כולו. חברת דה לוול הכירה ביתרונות של התוכנה הזו, נכנסה אתנו לשיתוף פעולה ומשלמת עבורה סכום נכבד", הוא מספר. הרגל השנייה היא התחום המקצועי של טיפוח העדר, והוא נעשה בשיתוף עם שתי חברות נוספות - שיאון, הזרוע הביצועית של טיפוח העדר בישראל; והחקלאית, "קופת חולים של הפרות" - שתיהן נחשבות למתקדמות בעולם. "באתי למושב מסוים", מספר בראון, "ושמעתי בת אומרת לאימא שלה, 'אימא, יותר טוב להיות פרה מאשר להיות חברה בקופת חולים. לא טופס 17 לא טופס 18, אני מרימה טלפון והרופאה מגיעה".

 

הרגל השלישית היא המעבדה המרכזית. "בעבר רפתנים היו שולחים את החלב שלהם לבדיקה במעבדה בתנובה, ועל מה שקבעו שם לא היה ויכוח. לפני מספר שנים הגענו אתם להסכם, שכל הבדיקות נעשות במעבדה שלנו. זו מעבדה שהושקעו בה מיליוני דולרים, עובדות בה שמונה או תשע בחורות בשתי משמרות, ומה שהן קובעות זה בית משפט עליון". הרגל הרביעית היא ההדרכה, הקשר עם היצרנים, הפרסומים והעיתונים שיוצאים מטעם ההתאחדות.

 

הדאגה המתמדת לכלכלת הענף, לשמירה על רמת מחירים ומאבקים נוספים שניהלה למען המגדלים, הביאו את יצרני החלב להבנה שההתאחדות היא הגוף המייצג אותם ואת האינטרסים שלהם, ואי אפשר לסמוך בנושא זה על שום גורם אחר, גם לא על משרד החקלאות ובוודאי שלא על משרד האוצר. "בנושא מחיר המטרה והבטחת רווחיות הענף עשינו פעולות גדולות מאוד, ובסופו של דבר, הגענו לתוצאות משביעות רצון. יש ויהיו עוד הרבה מאבקים בנושא ייבוא מוצרי חלב. להערכתנו, ייצור החלב בארץ היה גדל ב-20% או אפילו בלמעלה מזה, אם היו סוגרים את המדינה בפני ייבוא של מוצרי חלב. יש גורמים שמצליחים בכל מיני שיטות לגרום לכך שייבוא כזה מתקיים, ואנחנו נלחמים בהם".

 

סגור. מאוחד. חזק

 

הנושא השני, המאוד מרכזי בתקופה הזו, הייתה הרפורמה בענף החלב, שהחלה לפני כשמונה שנים וכעת הולכת ומסתיימת. "זהו המהלך הגדול ביותר שנעשה באיזשהו ענף חקלאי בארץ מאז הקמת המוביל הארצי", אומר בראון, "למעשה, הקימו את הרפת הישראלית מחדש. מדובר במהלך ענק, ששינה את כל הרפת מבחינה מבנית לעשרים השנים הבאות. הוא התחיל בסכומים קטנים יחסית, ונגמר בהשקעה שמגיעה לכשני מיליארד שקל, כשמתוכם בין 700 ל-800 מיליון שקל מענקים. בדיעבד, אני חושב שאילו האוצר היה יודע מראש למה הוא נכנס, הרפורמה לא הייתה מתבצעת. הרבה רפתות נסגרו ואחרות אוחדו, ונבנו רפתות חדשות ומודרניות.

 

אני נוהג לומר, שעד לשלב הזה הגגות ברפתות הישנות החזיקו את העמודים ולא להפך. בתנועה הקיבוצית נסגרו שלוש רפתות, והתאחדו למעלה משלושים. במגזר המשפחתי נסגר מספר רב של רפתות, אבל אלה שנשארו התחזקו מאוד".

 

הסיכום שלך לגבי הרפורמה הוא חיובי?

"זהו מהלך שאני מסכם אותו בחיוב, עם הרבה בעיות. למשל, אחת מהן היא נושא החזר ההלוואות, שייפול חזק על המגדלים".

 

שנה במכבסה

 

יש בבראון, 67, יליד גן שמואל, שילוב של יכולת ראייה ועשייה כלכלית עם אידיאולוגיה "שמוצניקית" שורשית - שצניעות, יושר ודוגמה אישית הם ממרכיבי הייסוד שבה. אחרי כל תפקיד שהוא עושה, הוא "חוזר לעבודה". כשגמר להיות גזבר בקיבוצו במשך שש שנים, הלך לעבוד במפעל. כשסיים לשמש מרכז משק, עבד שנה במכבסה. אחר כך היה רכז כלכלי בתנועה ושוב עבד במפעל, וכחדל להיות עוזרם של חמישה שרי חקלאות, הלך לעבוד בדוכן בגן שמואל. "בשביל שתהיה לך גם מנהיגות וגם השפעה, אתה צריך תמיד לזכור מאין באת ולאן אתה חוזר", הוא אומר. כנראה, הפעם הוא יגיע שוב לדוכן, ואחר כך לעוד מספר תפקידים שמוצעים לו.

 

האידיאולוגיה הציונית-חלוצית שלאורה התחנך היא חלק מרכזי בהסתכלות שלו על ענף החלב. "חייבים אנו לשמר את האופי הציוני של החקלאות בכלל ושל ענף החלב בפרט, כי הם חלק מחוסנה של המדינה", כתב לחבריו, "ההתיישבות וענף החלב שזורים בחיינו ומשלימים אחד את השני". הוא מדבר על כך, שהבסיס הערכי של הענף הוא פריסה שלו בכל רחבי הארץ, ומכאן התנגדותו להקמת רפתות ענק מרכזיות, שיהפכו את התחום הזה לתעשייה, כפי שקרה בענף הפטם. לא כולם במערכת חושבים כמותו. שמור אצלו זיכרון דברים מפגישה שנערכה בפברואר 2005 עם מנכ"ל תנובה דאז, אריק רייכמן, שייצג עמדה שונה. "יצרני החלב הם רק ספקים. ספקים מכובדים, אבל רק ספקים", אמר אז רייכמן לפי הכתוב. ועוד אמר: "אני אקנה חלב רק ממי שכדאי לי", או: "אני מודע לכך שקיימת האפשרות שפעולותיי אלו יגרמו לצמצום ייצור החלב בארץ". חיבה גדולה לא שררה בין השניים.

 

"מאבק המגדלים נגד מכירת תנובה בתנאים שהוצגו תחילה היה מוצדק", אומר בראון. "התוצאה של המאבק הזה היא, שקיים סיכוי שבעוד מספר שנים, נציגי המגדלים יהיו בגרעין השליטה בתנובה. מזלו של משק החלב, שהייתה לו קבוצת מגדלים שהבינה את הסיטואציה שאליה הובילה הנהלת תנובה, ובעיקר מנהלה, ויצאה למאבק שבסופו של דבר הביא לכך, שמכירת תנובה בוצעה בתנאים שונים לחלוטין מה שתוכנן בתחילה. ימים יגידו מהי המשמעות הלאומית של המהלך לגבי החקלאות בישראל, להצלחה הזו שלנו לשמור על חלקנו בתנובה. לא מובנת לי בשום אופן התנהלות התנועות, הקיבוצית והמושבית, בנושא הזה. הן היו צריכות להיות בעלות העניין, ולא לראות רק את הכסף ואת עגל הזהב, ולמכור לכולם אשליות שזה יפתור את בעיות הפנסיה בקיבוצים, כמו שגברי ברגיל מספר בכל מקום, שזה קשקוש".

 

עוד נצטער על תנובה

 

כשעלית לבמה לדבר בוועידת תנובה המפורסמת, התגובות כלפיך היו לא ידידותיות במיוחד.

"הם לא רצו לתת לי לדבר. לא רצו שאקלקל להם את החגיגה. הייתה דרושה התערבות חיצונית כדי שיתנו לי לדבר. כשעליתי, ארגנו קריאות ביניים נגדי והתחילו לצעוק: מי אתה, את מי אתה מייצג? אמרתי בשקט, שאני מייצג אלף ומאה יצרנים בישראל ועוד חמשת אלפים רפתנים ובני משפחותיהם. הם המשיכו לצעוק: מאיפה אתה? אמרתי שאני מגן שמואל, שאני בן גן שמואל, ויש לי ארבעה ילדים. מי משלם לך משכורת? הכול בשביל לפוצץ את העסק. אמרתי שאני מקבל משכורת מהתאחדות מגדלי הבקר, אבל המשכורת שלי היא בערך רבע ממה שמקבלים אלה שיושבים בשורה הראשונה באולם, שלחלקם לא מגיעה בכלל משכורת. התחלתי לדבר, הייתה התנפלות, הורידו אותי מהבמה, עשיתי הצגה וחזרתי. אמרתי אז, שיש לי תחושה של חגיגה על הטיטניק; שהאונייה טובעת וכולם חוגגים על הסיפון עם הכסף. אמרתי, שהמהלך כולו הובל ברשלנות ובסיומו ישאלו רבים, למה הלכנו ככה. ועוד אמרתי, שאני בא מידיד טוב שלי שמבין בכלכלה, והוא מזהיר מסכנה איומה מכך שאין מבטיחים את שער הדולר, והקיבוצים והמושבים עלולים לאבד הרבה כסף".

 

בינואר השנה, תחת הכותרת "חברים, הצ'ק הצטמק", כתב עמירם כהן ב"דה מרקר", שגזבר בקיבוץ בעמק בית שאן, שמניות תנובה שברשותו היו שוות ביום העסקה 11.7 מיליון שקל, קיבל ביום ביצוע העסקה 6.9 מיליון שקל בלבד. 25% נוכו לטובת הממשלה והבנקים, 3% ניתנו כבונוס לעובדי תנובה, 6% הושמו בצד ל"טוענים" לזכויות בתנובה, ועוד 12% נשחקו מירידת ערך הדולר. "זה יכול היה להיות אחרת", כתב כהן. "כשמזכיר ארגון מגדלי הבקר, מאיר בראון מגן שמואל, קם באסיפת בעלי המניות (שאישרה את ההסכם), והתריע כי מדובר בהסכם רע, שחושף את בעלי המניות בפני מפולת מטבעית, אילצו אותו לרדת מהבמה. אף אחד לא יהרוס להם את החגיגה".

 

היה שלב שהצעתם שאתם תרכשו את תנובה. מדוע זה לא הסתייע?

"מה שהצענו היה שנקנה את תנובה, 50 אחוז אנחנו ו-50 אחוז גורם נוסף. לצערנו, למרות כל המאמצים זה לא צלח. נעשו פה דברים, בתחום הקשר שבין הון לשלטון, ברמה הכי גסה. הקמנו צוות, לקחנו אתנו עורכי דיון ורואי חשבון מהטובים בארץ, ובנינו הצעה. להפתעתנו, גורמים כבדים במשק הישראלי, ארבעה במספר, גילו עניין בהצעה שלנו, ובסופו של דבר החלטנו ללכת עם מאיר שמיר. בכל השלבים הרגשנו את הכוחנות שהופעלה נגדנו. היו ניסיונות בלתי פוסקים להכשיל אותנו ולפגוע בנו, וגויסו לשם כך כוחות ואנשים. כדי לקבל את המאזנים של תנובה, כפי שהחוק מתיר לנו, היינו צריכים ללכת לבית משפט. בסופו של דבר, מאיר שמיר לא עמד בהבטחות שלו. היום אני יודע, שאנשים שהיו קשורים למערכות הכלליות הכשילו את התוכנית הזו, לא רק הוא".

 

הייתה טענה שמאיר שמיר תכנן מראש את ה"אקזיט" הזה. שהוא לא באמת התכוון ללכת אתכם, אלא רק רצה להשיג תנאים נוחים יותר מאייפקס.

"לא, לא. שמיר היה בסדר גמור. הוא כן רצה ללכת אתנו. טרפדו לו את זה. מאיר שמיר הוא איש הגון. כשהתפוצץ כל העסק, הוא לא ידע איפה לשים את עצמו. כשזה קרה, באתי אליו ואמרתי, 'דחילק, כל המשא ומתן אתך עלה לנו המון כסף, עורכי דין, רואי חשבון, המון. הוא שמע, והחזיר לנו את כל הכסף. מאות אלפים. אני מאמין שהוא לא רצה לסדר אותנו. אנשים שבחשו מאחור הכשילו את המהלך".

 

איזה הישג אתה רושם להתאחדות מגדלי הבקר בעסקת תנובה?

"ההישג החשוב ביותר מבחינתנו הוא, שבפעם הראשונה בתולדות הענף הזה, ההתאחדות היא זו שחתמה עם תנובה על הסכם חלב ל-15 שנה. הישג נוסף שכבר ציינתי הוא הסיכוי, שבעוד מספר שנים נציגי המגדלים יהיו בגרעין השליטה בתנובה. אני חייב לציין, שמרגע שהתחלף המנהל, נפתח דף חדש ביחסי תנובה והמגדלים, ונרקמים יחסים מצוינים עם המנכ"ל החדש, ליעד כהן. יש להנהלה החדשה כוונות טובות, בלי התחכמויות כמו שהיה עד עכשיו. הם מטפלים בנושאים הקשורים למערכת היחסים עם היצרנים טוב יותר מהמנהלים שבאו מההתיישבות העובדת".

 

המזכירים לא הבינו

 

אתה מציב סימן שאלה גם על הכדאיות הכלכלית של העיסקה.

"לא מזמן התפרסם בעיתונים, שרק השטח של השוק הסיטונאי בתל אביב, שהיה שייך לתנובה, שווה את הסכום שבו החברה נמכרה. בנובמבר 2006, בתאריך שבו נעשתה העסקה, הדולר היה 4.31 שקל. ביום הקלוזינג, מרס 2007, הדולר היה 3.80 מיליארד דולר, ששילמו אייפקס שמיר עבור תנובה, שכבו בבנק יותר משנה, וזה הפסד נוסף של 6% ריבית. לפי החשבון שלי, הקיבוצים והמושבים הפסידו, רק משני המרכיבים האלה, בסביבות 800 מיליון שקל. הדברים האלה התנהלו בצורה הכי גרועה שיכולה להיות. ואחר כך עוד עושים מסיבות וחגיגות, וראשי התנועה מברכים ברכות פרידה".

 

בדיעבד, זה היה מהלך שגוי של התנועה הקיבוצית? עוד נצטער עליו?

"עוד יותר גרוע. אני חושב שמזכירי התנועה הקיבוצית לא הבינו את מהות המהלך הזה, שהם היו שבויים בתוך מערכת של הון ושלטון, ושהעברת הכספים הקבועה של תנובה לתנועות שיחקה תפקיד בשיקולים שלהם. מה שהכי חמור בעיניי זה, שהם לא הסתכלו על מה שנראה לי מרכיב מאוד מרכזי - התפקיד הלאומי והציוני שיש לענף החלב בארץ. במקום זה נוצרה דמגוגיה דקלרטיבית סביב הסיפור הבדוי הזה, כאילו מכירת תנובה תפתור את הבעיות הכלכליות של הקיבוצים, ובמיוחד בעיית הפנסיה".

 

מה הייתה התגובה של מזכירי התנועה כשהצגת בפניהם את עמדתך?

"לא מצאתי אתם שפה משותפת. לזכותו של ולוולה אני יכול להגיד, שהוא ניסה להקשיב ולהיות קצת יותר אובייקטיבי. על גברי אין לי שום מילה טובה לומר. הייתה לי תחושה שבהתחלה, אחרי שהייתי מעדכן אותו, מה שמסרתי היה מגיע די מהר לגורמים שלא רציתי שיגיע. תהיתי אם הוא משחק משחקים כפולים, ההתנהגות שלו הייתה צינית, ואני איבדתי את כל האמון שהיה לי בו. תמכתי בבחירה שלו והוא מבחינתי אכזבה קשה. גם מהחשיבה שלו, גם מהביצועים שלו, גם היושר האינטלקטואלי שלו, וגם הנהנתנות שבה הוא נוהג. התנועה שלנו ראויה למזכיר טוב יותר. בסופו של דבר, ניתקתי אתו מגע".

 

מכירת מניות תנובה אפשרה לבצע הסדרים פרטניים עם קיבוצים במצוקה, ופתרה לפחות חלק מבעיית הגירעון האקטוארי בקיבוצים.

"אף קיבוץ לא פתר את בעיית הפנסיה שלו בסכום שקיבל. הסכומים שהגיעו לקיבוצים מהמכירה היו נמוכים מכדי שיענו על החסר בתחום הפנסיה. תנובה היא נכס כלכלי אדיר, ואם היא הייתה מנוהלת כמו שצריך, אפשר היה לקבל את הכספים האלה ממנה לאורך שנים, גם מבלי למכור אותה. אני לא טוען שסכומי הכסף שנכנסו מהמכירה לא עזרו, כסף תמיד עוזר. אני טוען, שאם כבר הלכו לצעד כזה, היה צריך להגיע ממנו כסף הרבה יותר גדול".

 

יחס שחצני ומאיים

 

אין בך הערכה גדולה לאריק רייכמן. לא לדרך הניהול שלו את תנובה, ולא לתנאים שבהם היא נמכרה.

"מבחינת הניהול בשנים האחרונות תנובה לא הייתה הצלחה גדולה. אני חושב שההתנהלות הכוחנית שלו גרמה לכך, שמחשבה חופשית לא הייתה שם, גם של נציגים שלנו שישבו בהנהלה. היחס שלו כלפי היצרנים היה שחצני ומאיים. הוצגה בפניו תוכנית שנקראה רפורמה ב', עם נציגים של האוצר, תוכנית שהייתה מביאה למעשה לחיסול של ענף החלב בארץ. התוכנית כללה הפחתת מכסים על ייבוא חלב ומוצריו, מעבר מתכנון ממשלתי לתכנון על ידי המחלבות, ביטול מחיר המטרה, פירוק של מועצת החלב ועוד סעיפים. הוא הזמין  איזה עשרה רפתנים ואני ביניהם לדיון, ואז ראינו שאין עם מי לדבר. כשהוא אמר שהוא יקנה חלב רק ממי שכדאי לו, ישב שם רפתן מושבניק קשה יום, ושאל 'ממני לא תקנה?' 'לא', אמר לו אריק, 'אם לא תוריד מחירים, אני לא אקנה ממך'. אחרי הישיבה הזאת ואחרי שראינו שהוא לא מגיב, יצאנו לעיתונות והתחילה כל המלחמה".

 

פורסם לאחרונה, שכשאייפקס תחליט שהיא יוצאת מתנובה, התאגידים הקיבוציים, המחזיקים ב-25% ממניות תנובה ומבטח שמיר, ישתפו פעולה כדי לרכוש את השליטה בחברה.

"אייפקס, לפחות כמו שהיא מצהירה היום, לא מתכוונת לצאת מתנובה. איך היה אבא שלי אומר? מי שמנבא בישראל שיהיה גרוע, הוא צודק ב-90%, אבל לנבא מה יקרה שם ומתי, זה כרגע לא רציני. אני כן יכול לומר, שתנובה תתחיל לחלק דיווידנדים כמו שצריך, שמהם ייהנו מי שלא מכרו את המניות, וזה יקרה הרבה יותר מהר ממה שחושבים".

 

אחד הנושאים מעוררי המחלוקת בתחום שלך הוא חוק החלב במתכונתו החדשה, מהלך שמוביל שר החקלאות, שלום שמחון. איפה אתה בנושא הזה?

"הייתי בתפקיד עוזר השר שלום שמחון, והכרתי אותו כאדם, שהיה מה שקראנו מלח הארץ. אדם חכם עם כושר מנהיגות. נדמה היה לי, שנוצרו יחסי חברות אמיתיים בינינו. כשהגעתי לתפקיד בהתאחדות מגדלי הבקר, שר החקלאות היה ישראל כץ, שמעבר לחילוקי הדעות הפוליטיים איתו וההתנהלות האישית שלו, שהיום נחקרת במערכות משפטיות, מצאתי בו שותף מאוד רציני לענף החלב. הוא תרם הרבה ועשה הרבה. כששלום שמחון התמנה לשר החקלאות פעם נוספת, הרגשתי אצלו שינוי דרסטי. להערכתי, טובת החקלאות כבר איננה בראש מעייניו. הוא מכוון את עצמו במוצהר להיות שר האוצר, וההחלטות שלו בתחום החקלאות מכוונות בין היתר להביא אותו לתפקיד הזה. הוא בונה לעצמו תדמית של אישיות לאומית ולא סקטוריאלית. משרד החקלאות הולך ונחלש, כמעט נהרס. אחת מספינות הדגל של המשרד היה שה"מ, שירות ההדרכה והמקצוע. זו הייתה יצירת פאר שנבנתה במשך עשרות שנים, ושמחון ריסק אותה. אפשר לתת דוגמאות נוספות. את המהלכים שהוא מוביל בתחום החלב אנחנו רואים כקריטיים נגד הענף. אני חושב, שרוב חקלאי ישראל מרגישים היום ששמחון לא מייצג אותם. אין לו הערכה גדולה לקיבוצים, ואתה חש את זה בכל מקום. בנושא הזה הצטרף אליו מזכיר תנועת המושבים, איתן בן דוד, שגם עליו ועל הכוחנות שלו אין לי הרבה מילים טובות לומר. יש גם הרבה נהנתנות בכיוון הזה, ולצערי, התנועה הקיבוצית לא יודעת איך להתמודד, לא עם שמחון ולא עם בן דוד".

 

בין אלה שהיו מעורבים במאבק על מכירת תנובה ועל המשך קיומו של ענף החלב, יש מי שמקבלים אצלך גם הערכה חיובית?

"הרפתנים עצמם הם אנשים נהדרים. יש לי רק מילים טובות לומר עליהם. רובם התגייסו למאבק מתוך הבנה ודאגה לעתידם, צריך לדעת שהרפתן זה החקלאי היחיד שעובד 365 יום ללא הפסקה. הם היו אחת התגליות החיוביות שלי בסיפור הזה. במערכות הקיבוציות יש מספר רב של אנשים שתרמו הרבה, גם אם לא תמיד הסכמתי אתם. ביניהם אני חייב לציין את המזכיר הקודם של הקיבוץ הדתי, יאיר ריינמן, שכשהעסק הסתבך הוא בא וניסה למצוא פתרונות ולהגיע להסכמות, ובסוף הגענו לגישור. גיורא מסד, ג'ומס, אבו, איציק בדר, אבשלום דולב, ראובן טנא, אנשי המחלקה הכלכלית של התנועה, רזי יהל וגידי סיוון ועוד רבים אחרים, כולל אנשי מועצת החלב, עשו כמיטב יכולתם. אני לא רוצה להגיד יותר שמות, כי אני אשכח להזכיר את כל מי שצריך. לעומתם, יש כאלה שהיו רואים אותי והיו עושים סיבוב".

 

אני מבקש התייחסות יותר ספציפית שלך לחוק החלב.

"בנוסח הקיים שלו זה חוק רע. נפגשנו עם שמחון, הוא שמע אותנו, אבל המשיך לגלגל את הדברים בדרכו. כמה חודשים ישבנו בשקט, ונאמר לנו שלא מתקדם כלום. פתאום, יום אחד הגיעה אלינו הטיוטה של החוק. חטפנו הלם. מבחינתנו, יש שישה סעיפים בליבת העניין, ובלעדיהם אנחנו לא יכולים לקבל את החוק. הבטחת ייצור החלב בישראל קבועה במטרות החוק. מה שלא קיים בחוק המוצע זה שמירת עצמאותה של מועצת החלב, שמירה על מנגנון מחיר המטרה, קביעת מכסים על ייבוא חלב ומרכיביו וכן הלאה. יש גם סיפור של ניוד מכסות, שאם ההצעה של שמחון בנושא הזה הייתה מתקבלת, זה סוף מכסות החלב בארץ. הלכנו לבתי משפט ובינתיים זה נבלם".

 

אם משרד החקלאות לא ידידותי, משרד האוצר בוודאי איננו אוהד גדול של החקלאים.

"משרד האוצר רוצה לחסל את החקלאות. חד וחלק. באים לאוצר אנשים שלא זרעו ולא נטעו. ילדים צעירים שנבחנים לפי ההצלחות שלהם בתואר שני בכלכלה, וחושבים שהם יודעים הכול. החלום של האוצר הוא לייבא תוצרת חקלאית, ועל ידי כך לצמצם את החקלאות בישראל. אין שנה שהם לא רוצים לפרוץ הסכמים ולפגוע בענף החלב, שהוא ענף יציב מוביל במדינה ובכל העולם. אנחנו נתקלים באוצר בקיר אטום, ומבחינתנו זה קרב לחיים ולמוות".

 

משפט לסיום

"חשוב לי להדגיש, שהדבר שהשפיע עליי ביותר וטען אותי נפשית ולימודית, היה המפגש עם האנשים ובמיוחד עם היצרנים. אחרי קרוב לחמש שנים בתפקיד, העשייה נראית עצומה. הענף שלנו מתמודד עם מצב קשה, ואסור שהכוחות שלנו ייחלשו. לאחר שעבדנו כל כך הרבה שנים והגענו להישגים כל כך גדולים, אסור לוותר, כי אנחנו רק באמצע הדרך. אני קורא לכל האנשים שעוסקים בענף, הן היצרנים והן הפוליטיקאים, לתמוך בחיזוק  הענף החשוב הזה, כי האלטרנטיבה איננה ברורה".

 

חברים

 

"יש חברים של יום יום

יש חברים של שבת.

יש חברים של פתאום,

יש חברים של תמיד.

יש חברים של לקחת,

יש חברים של לתת,

יש חברים של אתמול,

 יש חברים של מחר,

אבל עם קצת מזל, יש חברים של אמת.

וכך תחושתי אל רוב היצרנים ואנשי הרפת.

בכל אשר עשיתי לא גבה לבי ולא רמו עיניי,

מעולם לא סרתי מהמוסר שעליו גדלתי,

דבקתי בכל כוחי בערכים שעליהם חונכתי ובהם האמנתי.

בערכים שבהם צריך לתת גיבוי לחברים,

ולשאת באחריות אל מול הציבור.

 בדרך זו, של עשרות שנים,

 ראיתי אנשים נעלים שהיו לי לאורים ותומים,

גם אם לעתים ייסרוני בשוטים,

תמיד זכרתי להם חסד נעורים,

עם רבים מחבריי עשינו רבות והגענו לפסגות".

 

מאיר בראון לא נבחר לקדנציה נוספת, הדף הירוק, 6.12.07
החלופה הציונית - ראיון עם מ. בראון, מנכ"ל התאחדות מגדלי הבקר, על מכירת תנובה, הדף הירוק, 4.1.07
דברים שרואים משם לא רואים מכאן (עוזר שרי החקלאות, מאיר בראון, מתראיין), הדף הירוק, 29.5.03

להזמנת מינוי ל"הדף הירוק" 03-5632547

מאמרים אחרונים בעיתונות תנועתית וכללית

 
עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים