נדחתה תביעת חבר יגור לביטול פסק בוררות - נפסק שראובן קינן יחזיר לקיבוץ שכר עבודה בסך 100,000 ש"ח

1.5.2008
hadaf_hayarok@maariv.co.il    ארכיון עיתונות   

נדחתה תביעת חבר יגור לביטול פסק בוררות

יעקב לזר

הבוררים פסקו, כי על החבר לשלם לקיבוץ סכום של 100,000 שקל, בגין שכר שקיבל מעבודתו בשנים 2003-2000 ולא הועבר לקיבוץ.

 

שופטת בית המשפט המחוזי בחיפה, שושנה שטמר, דחתה את תביעת חבר יגור, ראובן קינן, לבטל פסק בוררות שניתן בעניינו בדצמבר 2005. שלושת הבוררים, חברי יגור, קבעו כי החל משנת 2000 עבד קינן במקום עבודה נוסף למקום העבודה שעליו דיווח לקיבוץ, ולא העביר לקיבוץ הכנסה -  הוערכה על פי חוות הדעת של חוקר בכ-5,000 שקל לחודש. הבוררים פסקו, כי על קינן לשלם לקיבוץ סכום של 100,000 שקל בגין השכר שלא העביר לו.    

 

בבקשו לבטל את פסק הבוררות טען קינן, כי חתם על הסכם הבוררות כיוון שהופעלו עליו ועל משפחתו בקיבוץ לחצים רבים, ועמדתם של חברי צוות הבוררים, שהיה מורכב משלושה חברי יגור, לקתה בנגיעה אישית. עוד טען כי החוקר, שעל פי חוות דעתו ביססו הבוררים את החלטתם, לא הופיע לפניהם ולא ניתנה לצדדים אפשרות לחקור אותו.

 

תחילת הפרשה בסוף 2003, כאשר מזכיר יגור דאז, ספי בארי, פנה במכתב לקינן, וטען כי שכר של 3,000 שקל לחודש, שהוא מעביר לקיבוץ מעבודתו כקצין בטיחות מחוץ לקיבוץ, מהווה כרבע ואף פחות מהכנסתו הנכונה. על פי המידע שהיה לקיבוץ, עבד קינן גם בעסק של בנו. המזכיר תבע ממנו לחזור לעבודה מלאה בקיבוץ ולהעביר לקיבוץ את ייתרת הכספים שקיבל כשכר עבודתו, כמתחייב מהתקנון. קינן לא נעתר לדרישה שבמכתב, וכשנה לאחר מכן פנה אליו המזכיר שנית, וזימן אותו לישיבת מזכירות שתדון בעניינו. קינן לא הגיע לישיבה, ובהיעדרו קבעה המזכירות, שיקוזזו מתקציבו 5,000 שקל לחודש, שהוא סך הכנסתו המוערכת שאינה מועברת לקיבוץ. מכאן ואילך החלה תכתובת ענפה בין הצדדים, כשקינן מוחה על החלטת המזכירות ועל הפגיעה בו ובמשפחתו, והמזכיר שב ומפציר בו להעביר את הסכומים, שלא העביר, ולהסדיר את עבודתו בקיבוץ ומחוצה לו.

 

בתיווכו של חבר הקיבוץ, פרופסור אהוד ס"ט, הוצע לקינן כי המחלוקת תובא לדיון להכרעתו של צוות מחברי הקיבוץ, שאינם חברי מזכירות. קינן, שסירב להעביר את הסכסוך לבוררות תנועתית, ביקש שידון בו מגשר נייטרלי מחוץ למערכות הקיבוציות. מזכירות יגור סירבה להצעה, כי ראתה בה ניסיון להתחמק מהעברת הכספים. הנושא עמד להידון בפני אסיפת חברי יגור, קינן, שביקש להימנע מדיון כזה, בחר לבסוף להסכים לבוררות פנימית. שלושת הבוררים שנבחרו היו חברי יגור - יעל ס"ט רשף, אבשלום שוחר ויהודה פנחסי - וכאמור, הם פסקו שקינן אכן לא העביר לקיבוץ את מלוא הכנסתו, ושהמזכירות פעלה מתוקף סמכותה כאשר קיזזה את הסכום החסר מתקציב המשפחה. הבוררים קבעו, כי החוב שנותר יוחזר לקיבוץ בתשלומים, כשסך כל תשלום יהיה בשיעור של 12.5% מהתקציב החודשי, וזאת במטרה לאפשר לקינן ולמשפחתו להתקיים בכבוד. "ההחלטה להפחית רק 12.5% מהתקציב של המבקש ומשפחתו", כתבה השופטת שטמר, "היא צעד מתחשב ביותר, שכן למעשה, לא יוחזר החוב במלואו לעולם, כאשר ההפחתה לחודש איננה יכולה לעלות על כמה מאות שקלים".

 

בנמקה את החלטתה לדחות את הבקשה, קבעה שטמר כי מזכיר יגור נתן לקינן שהות מספקת להסדיר את ענייניו הכספיים מול הקיבוץ, ונתאפשר לו לפנות לבוררות חיצונית לקיבוץ, אך הוא סירב, ולפיכך לא ניתן לטעון כי הקיבוץ ניצל את מצבו. עוד כתבה, כי הסכם הבוררות היה הוגן וסביר, ולכן קבעה שלא נפל פגם בהסכם הבוררות ובמניעים שהביאו לעריכתו. לגבי דוח החוקר קבעה השופטת, כי קינן (שהיה מיוצג בבוררות על ידי בנו), ידע שבידי הבוררות מצוי דוח מאת חוקר פרטי, אך לא ביקש לחקור את החוקר, ולא סתר את האמור בו. "משלא עשה כך, מנוע המבקש מלטעון, כי לא ניתן לו יומו בהליך הבוררות". באשר לטענה על משוא פנים מצד הבוררים, קבעה שטמר כי העובדה שהבוררים הם חברי הקיבוץ, אשר הייתה ידועה לקינן לאורך ההליך כולו, אין בה כדי להוכיח שדעתם הייתה מושפעת משיקולים זרים, ומכל מקום, הוא לא הניח לכך תשתית ראייתית. טענות נוספות של קינן נדחו גם הן, והוא חויב לשלם לקיבוץ שכר טרחה בסך 5,000 שקל. קינן יוצג במשפט על ידי עו"ד איקן פרי, וקיבוץ יגור על ידי עו"ד גיורא מיכאלי.

להזמנת מינוי ל"הדף הירוק" 03-5632547



 
עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים