מכתבים למערכת "הדף הירוק"

מכתבים למערכת "הדף הירוק"

  

קושייה לחג הפסח - עיתון אחד או שניים לתנועה הקיבוצית?

אברהם עזאני, עמיעד

 

בתגובה ל"מועצת התנועה לא הצביעה בנושא העיתונים", 27.3

 

שמחתי לקרוא על החלטת מועצת התנועה הקיבוצית בנושא החשוב של עיתוני התנועה, שעיקרה היה שלא להכריע עדיין. דעתי מכבר הימים היא, שיש צורך לקיים את שני העיתונים.

עיתון תנועתי אינו "איגרת לחבר". עיתון מהווה במה לסיפור חיינו הקולקטיביים והאינדיבידואליים.

עיתון הוא האכסניה ליצירה תרבותית בתחומי השירה, הסיפור, הצילום וכו'.

עיתון הוא מקום לביקורת עצמית ולהוצאת "קיטור".

בימים אלה של שינויים דרסטיים באורחות החיים של התנועה הקיבוצית, כאשר הרמנו ידיים בתחומים רבים וויתרנו על מקומנו בראש המחנה במדינת ישראל, ואיננו נושאים עוד את דגל החלוציות, איננו רשאים לוותר גם על נכסים תרבותיים.

מי שאינו מחפש את כל זה בעיתון תנועתי, שלא יקרא את העיתון ולא יהיה מנוי עליו.

בסוגיה העולה מדיוני המועצה על סגירת אחד העיתונים, שוחחתי עם מקור יודע דבר ושאלתי אותו, אם כל דבר בחיינו הקיבוציים נשקל בחישוב של עלות/תועלת, אם הכול נמדד בערכים כספיים והבורסה הפכה לבית המקדש החדש שלנו.

תשובתו החד משמעית הייתה "חס וחלילה", איננו רוצים לסגור אף עיתון. אנו רוצים לשדרג את העיתון הקיבוצי והמו"לים של ידיעות אחרונות הציעו לנו הצעה כספית שאי אפשר לסרב לה. הרבה כסף לחודש ואף מענק על חתימת הסכם ובמיוחד הרחבת התפוצה של העיתון דרך רשת .YNET התנועה הקיבוצית, לעומת זאת, נדרשת להתחייב לעיתון יחיד של התנועה הקיבוצית.

לכאורה, הכול בסדר בממלכת דנמרק, אבל אני יודע שכמו במחזה של שיקספיר, לכל עסקה יש מחיר ובידיעות תקשורת אין אוכלי חינם. לאחר שקראתי את הצעת המו"לים של ידיעות אחרונות לתנועה הקיבוצית, והאמת שעדיין לא חתמו עליה ולא סיכמו את כל הסעיפים בה, אני מתקשה לעכל שני נושאים בחוזה, שהעלו לי את "הסעיף".

בהסכם הבסיס עם ידיעות אחרונות כתוב, כי ידיעות תקשורת מעוניינת להרחיב את קהל הקוראים גם למושבים, ומעוניינת בשלב מאוחר ליצור כיסוי עיתונאי לכל המרחב הכפרי. הם מוסיפים שהצעה זו, למען הסר ספק, היא הצהרת כוונות בלבד אלא אם כן יוחלט, שידיעות תקשורת באמצעות עיתון הקיבוץ, היא שתפיק את העיתון המאוחד, וכי יועבר אליהם כל הפרסום של המוסדות ושל מפעלי התנועה.

לאור הסעיף הזה, אני שואל, האם אנו רוצים עיתון קיבוצי שלנו, או שאנו מעוניינים להצטרף לאינטרסים של ידיעות אחרונות וללכת לפיהם?

לפי סעיף אחר בהסכם, תבוטל אפשרות המו"לים של מעריב להשתמש במותג "הדף הירוק". האם סעיף זה אינו מצביע על הכוונה ואינו מהווה באמת סגירת עיתון?

ולכן, שלא יזרו חול בעינינו. כן רוצים לסגור עיתון אחד. אני ורבים אחרים אומרים להם: "בושו לכם".

הכול לפי התקנון

מאיר הדרי, יושב הראש ועדת הקלפי בקיבוץ גל-און

 

בתגובה על "ג'ומס יהיה היו"ר הבא של מרצ" (הכולל דיווח על התלונות של מטה רן כהן בבחירות ליו"ר מרצ), 20.3

 

כמי שישב בקלפי בגל-און אני תמה על הטענות של מחנה רן כהן כאילו היו אי סדרים במקום שבו ישבתי כיו"ר ועדת הקלפי. לפני פתיחת הקלפי בגל-און הגיעה בחורה מטעם המחנה של רן כהן. יחד בדקנו את הקלפי, חתמנו על פתקי ההצבעה, ובדיוק בשעה 16:30 פתחנו את הקלפי לחברים.

תפקידה של הבחורה היה לבדוק תעודות לזיהוי האנשים. עם פתיחת הקלפי הצטרפה גם חברה מטעם ג'ומס, ושתיהן לסירוגין מחקו מרשימת הבוחרים את האנשים שהגיעו להצביע. לפעמים, כשהיה לחץ, מחקה הבחורה של רן את שתי הרשימות, ומההתחלה ועד הסוף היה שיתוף פעולה בין חברי הקלפי. זולת אותן פעמים שאני או היא יצאנו לשירותים, הנמצאים באותו בניין, היינו נוכחים מהתחלה ועד הסוף, ולא נרשמה כל הערה על ידי חברי הקלפי במהלך הבחירות, וגם לא בספירת הקולות. הכול נרשם על ידי שלושתנו בפרוטוקול, ואת החומר הזה העברנו לשליח של מרצ עוד באותו ערב.

ביום ראשון, 23.3, קיבלתי טלפון ממשרדי מרצ, ונאמר לי שעליי להגיע לשם ביום רביעי, כי יש ערעור בעניין הקלפי של גל-און. החברה שטלפנה סירבה לתת לי פרטים על מה ולמה הערעור. הודעתי שאני מגיע.

באותו שבוע ביום שלישי קיבלתי שיחת טלפון נוספת, שהעניין בוטל ואין צורך להגיע. זולת כתבתו של נחמן גלבוע, לא נודע לי על כל פרט או הסבר לעניין הזה, מה שמאוד מתמיה. לכן, אני קובע שתהליך הבחירות בגל-און התנהל כהלכתו, על פי חוקת מרצ. הכול חתום בפרוטוקול.

חיים חדשים למרצ

חגי סבוראי, עין חרוד מאוחד

 

בתגובה על "ג'ומס יהיה היו"ר הבא של מרצ", 20.3

 

שמחתי מאוד לשמוע על ניצחונו של חיים אורון (ג'ומס) בפריימריז לרשות מרצ. הייתי חבר מרצ במשך שנים רבות, אך לאחר פרוץ האינתיפאדה השנייה, הרגשתי שהמפלגה הולכת ומאבדת את הרלוונטיות שלה, ואינה מתאימה את עמדותיה ואת מדיניותה למציאות המשתנה. בשנת 2003, כאשר עמרם מצנע הציג את מועמדותו לראשות מפלגת העבודה, עזבתי את מרצ והתפקדתי לעבודה, מתוך תקווה שמצנע יוכל לחדש את פניה, ולהפוך אותה למנהיגה ראויה של מחנה השמאל בישראל. תקוות דומות תליתי בעמיר פרץ ואחריו בעמי איילון. לצערי, תקוותיי התבדו, ובחירתו של אהוד ברק לראשות העבודה בפריימריז האחרונים הוכיחה, שמפלגת העבודה במתכונתה הנוכחית אינה מסוגלת להוות חלופה אמיתית למפלגות הימין ול"קדימה". האכזבה שלי ממפלגת העבודה, יחד עם בחירתו של ג'ומס לראשות מרצ, גרמו לי להחליט לחזור לשורות מרצ, ואני מקווה שרבים משותפיי לדרך באגף השמאלי של "העבודה" יעשו כמוני.

לעניות דעתי, הבעיה המרכזית של מרצ בשנים האחרונות לא הייתה עם עמדותיה בתחום המדיני והחברתי, אלא בדרך שבה ניסתה להעביר את המסרים שלה לציבור הרחב. ראשי מרצ, ובייחוד יוסי שריד, היו אנשים בעלי אגו גדול, נטייה להתנצח עם יריבים פוליטיים ורצון להוכיח שהם תמיד הצודקים וכל השאר טועים. הם תפסו את עמדת המורה ומטיף המוסר, שאומר לתלמידים כמה הם לא בסדר. מספיק להתבונן בהופעות של זהבה גלאון בתקשורת, כדי להבין למה חלק גדול כל כך מהציבור הישראלי חש רתיעה ולעתים אף שנאה כלפי מרצ, למרות שחלק גדול מעמדותיה המדיניות הפכו להיות מקובלות על רוב הציבור.

בעיה נוספת של מרצ היא ההתמקדות בעיסוק בנושאים המדיניים, בנושאי איכות הסביבה ובמאבק על מה שמכונה "שלטון החוק", על חשבון העיסוק בבעיות החברתיות הבוערות של ישראל. אני לא זוכר מתי בפעם האחרונה, אם בכלל, מרצ איימה לפרוש משותפות בקואליציה על רקע מאבקים חברתיים (כפי שעושה למשל ש"ס לעתים קרובות). אין פלא, שנוצרה לה תדמית של מפלגת שמאל ליברלי אופנתי, שמצבם של העניים והמקופחים בחברה לא ממש מעניין אותה.

התפקיד המרכזי של ג'ומס יהיה לחזור ולהפוך את המפלגה שהוא עומד בראשה למפלגת שמאל חברתי אמיתית, היתרון הגדול שלו ביחס לקודמיו ולשותפיו הנוכחיים להנהגה, שביכולתו להעביר את המסרים החברתיים הללו, בלי לעורר אנטגוניזם בקרב יריבים פוליטיים ובקרב הציבור הרחב, וללא שמץ של אגו או התנשאות. הוא תמיד ידע לפעול בשקט ומאחרי הקלעים, כדי לקדם את מטרותיו (כמו למשל ביוזמת ז'נבה) בלי לרוץ וליטול לעצמו קרדיט על הישגיו.

התדמית הציבורית ההגונה, הצנועה והנקייה של ג'ומס, בעידן שבו ההנהגה הפוליטית בישראל אינה מצטיינת בניקיון כפיים (בלשון המעטה), יחד עם הסימפטיה שחשים כלפיו חלק ממעצבי דעת הקהל בתקשורת, עשויה לסייע מאוד למרצ לשנות את תדמיתה הציבורית, ולהגשים את היעד של הכפלת כוחה האלקטורלי בבחירות הבאות, כדי לחזור ולהפוך למפלגה בעלת השפעה על עיצוב דמותה של החברה הישראלית.

הרהורים לקראת הבחירות לכנסת

אברהם עומרי, שער העמקים

 

בתגובה על "ג'ומס יהיה היו"ר הבא של מרצ", 20.3

 

עם תום הבחירות ליו"ר מרצ, אני נזכר בעלייתה המטאורית של מפלגת השינוי ביוזמתו של טומי לפיד, ובדעיכתה בשל ניהולה הכושל והמשבר במנהיגותה.

איך זכתה המפלגה החדשה הזו בעלייה המהירה והמפתיעה? פשוט מאוד, היא הכריזה בצורה ברורה על מטרתה: לשים קץ ומחסום לסחטנות הפוליטית של המפלגות הדתיות. הכוח האלקטוראלי לא מסתפק בהבטחות כלליות הוא מבקש לראות מגמות ברורות ומחייבות, כגון: העלאת שכר המינימום באחוזים קונקרטיים. בסקטור ממלכתי: נישואים וגירושים אזרחיים והפקעתם ממונופול הרבנות הראשית. לתת הרגשה שמדינתנו תהיה מדינת חוק, ולא מדינת הלכה. אני מודה שאין לי עצה מעשית בנידון, ולכך הרי בחרנו בהנהגה, בתקווה ובאמונה.

שאלה שאינה חוקית אלא חוזית

עו"ד עומר כהן ממשרד עו"ד שלמה כהן ושות'

 

בתגובה ל"עברון: ואף על פי כן מתחילים ביישום רשת הביטחון", 3.4

 

מכתב התשובה לג'ורג' פועם שערער בפני רשם האגודות, נכתב על ידי עוזר הרשם עו"ד בראון. המכתב יצא מבלי שעו"ד בראון פנה לקיבוץ, מבלי שהוא מודע כלל למהות מודל השינוי בקיבוץ; מבלי שהוא מודע להיסטוריה של הקיבוץ ולמצבו הנוכחי. בסוג זה של עניינים כלל אין למשרד הרשם סמכות להתערב ומצער שעו"ד בראון לא בדק עצמו טרם הכתיבה.

הויכוח המשפטי אינו נוגע לאופן בו יש לתקן את התקנון אלא לשאלה האם נדרש תיקון תקנון במקרה של הפעלת מודל לשנת ניסיון.

התשובה לשאלה זו (שבתי המשפט עוד לא פסקו בה) אינה יכולה להיות כללית אלא נגזרת ממצבו המיוחד של כל קיבוץ: התקנון שלו, ההיסטוריה של קיום או הפרת התקנון; המודל המוצע ועד כמה הוא חורג מן התקנון וכד'.

בשני המקרים שנדונו עד היום בבתי המשפט המחוזיים נדחו בקשות של חברים לאסור על תקופת ניסיון בצו מניעה זמני - אולם אין כל ודאות שבמקרה השלישי התוצאה תהא דומה.

במקרה של עברון הוגשה בקשה לצו מניעה זמני והיא תידון ביום ה' 10.4 בבית המשפט המחוזי בחיפה.

השאלה שעל הפרק אינה עומדת במישור "החוקיות". הקיבוץ הרי לא עבר באור אדום, השאלה היא שאלה מתחום דיני החוזים במשפט הפרטי.

הטענה שלנו היא שבנסיבות המיוחדות של קיבוץ עברון, שבו כמו במרבית הקיבוצים כבר עשרות שנים שלא שורר שיוויון עקב החזקת נכסים פרטיים על ידי החברים, המודל המוצע לתגמול דיפרנציאלי עם רשתות ביטחון חזקות ביותר ופנסיה מובטחת אינו חורג כלל מהוראות התקנון הקיימות הואיל והוא מספק את צרכי החברים בכל קנה מידה.

כמו כן ננסה לשכנע את בית המשפט שגם אם יש צורך בהתאמה מסוימת של התקנון לאור מודל השינוי - הרי שאין כל סיבה לעשות זאת כעת לפני שהסתיימה תקופת הניסיון.

לעניין הייעוץ המשפטי הציני - חבל שאנשים לא מתרכזים במה שהם מבינים בו. שאלת הוצאת הדיבה תישאר בשלב זה בצריך עיון.

 


מסמכים חדשים במדור דעת אורחים



עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים