עם קצת עזרה מידידי - הקרן לעזרה הדדית היא הביטוי החזק ביותר בקיבוץ המתחדש לערבות הדדית

10.4.2008
hadaf_hayarok@maariv.co.il    ארכיון עיתונות   

עם קצת עזרה מידידי

יעקב לזר

 
.

הקרן לעזרה הדדית היא הביטוי החזק ביותר בקיבוץ המתחדש לערבות הדדית. צריך ללמוד להשתמש בה, אומרים שניים מהעוסקים בליווי קיבוצים בהפעלת הקרן, והתנאי של השימוש בה הוא חשיפת ההכנסות הכספיות. יש גם כאלה שרואים בכך כניסה לצנעת הפרט, אך כשמתירים זאת, וזה עובד, הקרן היא מכשיר עזר שמגביר משהו מאוד ייחודי בנוף הישראלי: קרן שכל כספיה מגיעים מכספיהם הפרטיים של חברי הקהילה. באופן פרדוקסלי בחלק מהקיבוצים, דווקא אחרי השינוי, נוצרה באמצעות הקרן יכולת לעזור כספית לחברים בעת צרה, משמעותית יותר מאשר לפני השינוי

 

דינה פורמן ממעברות ועדי רוזנטל משפיים, עוסקים בקרן לעזרה הדדית שנים רבות ובקיבוצים רבים. הם יכולים לענות על השאלה, אם הכלי הזה אכן עונה לצרכים שלשמו נוצר, או אם מדובר בסוג של כסת"ח, שבעצם משחרר את הקיבוץ המתחדש מאחריות אמיתית לחבריו שבמצוקה.

 

הקרן לעזרה הדדית היא אחד התוצרים החדשים במציאות הקיבוצית המשתנית, שהולדתו צמודה ללידת הקיבוץ המתחדש. פעם, זאת הייתה "הקופה הקטנה" שעמדה לרשות המזכיר כשנדרש לעזור כלכלית לחברים בעת מצוקה. אבל היום היא שונה בשני מרכיבים מהותיים הקשורים זה בזה. ראשית - הכסף בקרן מגיע ישירות ממסי החברים, והוא לא "כסף של הקיבוץ"; שנית - לא די בכך שיתייצב חבר בפני אנשי הקרן ויאמר להם, "נקלעתי למצוקה כזו וכזו ואני מבקש סיוע כספי כזה וכזה, אלא הוא נדרש להוכיח שאין ברשותו אמצעים כספיים משלו, שיש בהם כדי לעזור לו בפתרון מצוקתו. לתוך ההתנהלות הקיבוצית הוכנס בפעם הראשונה מהלך מובנה, שמחייב חברים לחשוף באמצעות טופסי הבקשה את מצב חשבון הבנק שלהם, רנטות שהם מקבלים או שכר דירה שיש להם מדירה שירשו וכיו"ב, לפני שיינתן להם סיוע כספי. הנימוק לכך הוא: מכיוון שמדובר בכספי ציבור, מן הראוי שיינתנו למי שנקלע למצוקה אמיתית, אבל לא סביר שיינתנו למי שיכול להסתדר בלעדיהם.

 

דיונים חסויים

 

פורמן, עובדת סוציאלית במקצועה, עמדה בראש הקרן לעזרה הדדית בקיבוץ העוגן מאז הקמתה לפני כשש שנים (לא מזמן סיימה), ובנוסף היא יו"ר הנהלת הקרן במשמר השרון ובעין החורש.

 

"בתחילה, בכל הקיבוצים חברים הגיעו לקרן מעמדת מוצא שאמרה, 'אני משלם מסים, אז מגיע לי'", אומרת פורמן. "לאט לאט עזרנו להם ללמוד מה הקרן צריכה לתת, מה היא יכולה לתת, במה היא עוסקת ובמה היא לא עוסקת. יש קיבוצים שבתחילה היו בהם 25 פניות בחודש, ועם הזמן, אחרי שחברים הבינו מה כן ומה לא, זה הלך והצטמצם. הגדרנו את תפקיד הקרן, פרסמנו ברבים והסברנו, חברים שמעו מניסיונם של אחרים, והדברים התייצבו. אחרי שנה שהקרן פעלה בהעוגן, פנינו אל כל האנשים שהקרן טיפלה בבקשות שלהם, והתעניינו לדעת מה קורה להם. עשינו מה שנקרא 'ריצ'ינג אאוט'. זה עזר לחבר לדעת שאנחנו קיימים ושבמידה שהוא יצטרך, יש מי שיעזור לו".

 

הנהלת הקרן מונה בדרך כלל חמישה אנשים, בקיבוצים רבים היו"ר הוא חיצוני, ולדעת פורמן רצוי שיהיה אדם חיצוני נוסף. הרכב כזה מבטיח במידה רבה, שלדיון בפני הנהלת הקרן תגיע בקשה של חבר הנמצא במצוקה ברגע נתון, והדיון בבקשה יהיה משוחרר מההיסטוריה הקיבוצית של אותו חבר ומהחשבונות שיש אתו מאז ומעולם. מזכיר או מנהל קהילה יושב בישיבות הנהלת הקרן כמשקיף, כדי ליצור חיבור בין החבר הפונה עם מצוקתו לבין הקהילה. כספי הקרן מוחזקים בחשבון בנק נפרד, ומשוחררים בחתימת יו"ר ההנהלה וחבר נוסף. מכיוון שהעברת הכספים אל החבר דרך הנהלת החשבונות של הקיבוץ עלולה ליצור מצב של "זליגת" מידע, והיו דברים מעולם, רעיון נוסף שרץ כבר בכמה קיבוצים הוא למנות נאמן חיצוני, שהתשלום לחברים מתבצע דרכו. כמובן, דיוני הנהלת הקרן חסויים, ואין עליהם חובת דיווח (למעט דיווח כללי פעם בשנה למזכירות או להנהלת הקהילה), ומינוי של נאמן חיצוני מבטיח חשאיות כמעט הרמטית.

 

פורמן: "הייתה אלינו פנייה של משפחה, שההכנסה החודשית שלה סבירה ביותר, אבל יש להם בן במצב מאוד קשה שדורש שיקום, והחלטנו לעזור. לא רצינו שמישהו בהנהלת חשבונות ישמע על כך ויטען, כי הם מרוויחים ככה וככה, מה פתאום נותנים להם. לכן, טוב שיהיה נאמן חיצוני, או מישהו אחד מסוים בהנהלת החשבונות שמטפל בנושא הזה ולא מעביר מידע לאחרים".

 

מי פונה ולשם מה פונים?

"בדרך כלל, הפניות הן לגבי בן משפחה שיש לו צרכים מיוחדים בזמן מסוים, כמו מחלה שכרוכה בהוצאות כספיות גבוהות. הפנייה יכולה לבוא גם כבקשה להגשת סיוע לבן משפחה שנמצא מחוץ לקיבוץ".

 

בא חבר ואומר, אני עומד לחתן את הבת שלי ואין לי כסף לסייע במימון החתונה, או אני צריך לעבור השתלת שיניים ואין לי מאיפה לשלם. הקרן תסייע לו?

"במקרים האלה מה שהצענו זו הלוואה ולא מענק כספי. הפונים קיבלו כמה אלפי שקלים בתנאים מאוד נוחים, ונדרשו להפקיד צ'קים לאורך זמן לפירעון ההלוואה, כשהכסף חוזר כמובן לקרן. יש קיבוצים שנתנו במסלול הזה גם הלוואות לשיפוץ דירה. כמובן, זה גם תלוי ביכולות של הקרן".

 

אחד הדברים המרכזיים, שעליהם עומדת פורמן, הוא הצורך למצות את הזכויות שמגיעות לחברי הקיבוץ ממדינת ישראל. "אנשים לא יודעים מה הזכויות שלהם, כי החברה הקיבוצית הרגילה אותם לסמוך עליה, ולא לבדוק מה מגיע להם כאזרחי המדינה. אנחנו אומרים להם לבדוק, ועוזרים להם בבדיקה ובהגשות הבקשות. היו קיבוצים, שבהם הגשנו בקשות לביטוח הלאומי או למשרד הביטחון לגבי שבעה או שמונה אנשים, ונענינו בחיוב. זה בעיניי קודם לכל דיון בבקשה כלשהי. הדבר השני הוא, שאנחנו לא חותמים על הסדרים ארוכי טווח. כל הסדר הוא לזמן קצוב, ואחר כך, אם צריך, בודקים מחדש, מתעניינים מחדש".

 

לתפיסתה, הדבר הנכון הוא להקים לצד הקרן צוות רווחה, שתפקידו לאתר צרכים, לזהות בעיות, לבדוק מה קורה לאנשים אחרי שהקרן נעתרה או לא נעתרה לבקשתם.

 

צנעת הפרט

 

כמובן, מרכיב קשה במיוחד לחברים הוא הצורך לחשוף את מקורותיהם הכספיים. "נתקלתי בהרבה מאוד כעס בנושא הזה", אומרת פורמן. "חברים אמרו שאנחנו נכנסים לצנעת הפרט, אחרים אמרו שהם עבדו שנים רבות בקיבוץ, ועכשיו, כשהם זקוקים לסיוע, בודקים כמה כסף יש להם מבחוץ. ואני אומרת, מה לעשות, אנחנו עוסקים בכספי ציבור. היו מקרים שהתגובה הייתה, אם ככה אנחנו לא פונים. זו בחירה שאנחנו מכבדים אותה".

 

קורה ש"עובדים" עליכם? שאנשים מצהירים שאין להם, ובדיעבד מתברר שיש להם?

"קורה. למשל, נתקלנו במצבים שאנשים ביקשו עזרה כספית מאתנו, ואחר כך נסעו לטיול בחו"ל. הודענו שזה לא הולך ביחד. לקרוב משפחה שלי, סטודנט באוניברסיטת באר שבע, היה אוטו קטן. כשהוא בא לבקש מגורים במעונות סטודנטים, אמרו לו, סליחה, אתה לא יכול לגור במעונות, כי יש לך אוטו. אותו הדבר אצלנו. אנשים צריכים להחליט מהם סדרי העדיפויות שלהם. שיטת הגם וגם במקרה הזה לא עובדת.

 

"יש קיבוצים שבחשבון הבנק של הקרן לעזרה הדדית שלהם צבורים כבר מאות אלפי שקלים, וזה, נותן הרגשה טובה", אומרת פורמן, "כי אם יקרה חס וחלילה משהו שהטיפול בו יצריך כסף רב, יש מהיכן לקחת. באופן פרדוקסאלי אולי, בחלק מהקיבוצים, דווקא אחרי השינוי, נוצרה באמצעות הקרן יכולת לעזור כספית לחברים בעת צרה, הרבה יותר מאשר לפניו".

 

את יכולה לומר, שנוצר כלי אפקטיבי העונה על צרכים של חברים במצוקה?

"בעיניי, אם זו רק הקרן עצמה, זה לא מספיק אפקטיבי. אם לא עושים את ה'ריצ'ינג אאוט, אם לא בודקים נמה קורה לאנשים, זה לא מספיק".

 

מוטת כנפיים רחבה

 

עדי רוזנטל, בן וחבר שפיים, רכז אזור מטעם התק"צ של קיבוצי גרנות, היה רכז ענף ההדרים בקיבוץ ואחר כך רכז משק, עשה הסבה לתיירות וניהל את בית המלון בשפיים בין השנים 1987 ל-1990, עסק בהקמת מרכז הניהול של בנק הפועלים בשפיים, אחר כך עבד בייעוץ תיירותי, בעיקר בנושא אירוח כפרי, ומ-2001 הוא עובד בתנועה הקיבוצית. הוא היה חבר בהנהלת הקרן לעזרה הדדית של קיבוץ העוגן יחד עם פורמן, וממשיך לפעול בה. בנוסף, הוא יו"ר הקרן לעזרה הדדית בהמעפיל, בגבעת השלושה, בפלמחים ובנחשון.

 

רוזנטל: "הקרן בהעוגן התחבטה מההתחלה בשאלה, או.קי, אנחנו נותנים לאנשים כסף, אבל מה קורה אחרי זה? בעיניי זו אחת מנקודות התורפה, לפחות בחלק מהקיבוצים שאני פוגש. הסיפור של עזרה הדדית לא יכול להסתיים בנתינת כסף. צריכה לקום מעטפת התנדבותית של אנשים שמוכנים ללוות, לסייע, לבדוק. זה מה שקורה היום בהעוגן. העוגן היה קיבוץ עם לא מעט בעיות, וזה אחד הדברים היפים שנוצרו בו. לא יסולא בפז. יש שם שלוש חברות, שבצורה וולונטרית מתגייסות לעזרה, לליווי, לביקורי בית וכדומה. במודל של הקיבוץ המתחדש נפרמה השותפות כמעט לחלוטין, כל אחד הולך לדרכו, אבל מישהו צריך לבדוק מה קורה עם אלה שנופלים בדרך. בלא מעט קיבוצים אין את המישהו הזה. זה תפקיד שלא הממסד צריך למלא, זו צריכה להיות מסגרת וולונטרית של רצון טוב".

 

אחת ההתחבטויות המצויות נוגעת ל"מוטת הכנפיים" של הקרן: האם היא צריכה לעסוק בתחום מצומצם של מתן עזרה נקודתית לחברים במצוקה, או לקבל תחת חסותה את כל נושא העזרה ההדדית לחברים. רוזנטל תומך במוטת הכנפיים הרחבה. "תחת הערבות ההדדית ישנם שני ענפים: רשת הביטחון והקרן לעזרה הדדית. יש לא מעט קיבוצים, שבהם שני הענפים הללו נפרדים לחלוטין, בחלקם אפילו יש מס לרשת הביטחון ומס אחר לקרן לעזרה הדדית. אני בדעה, ששניהם צריכים להתאחד, ורשות אחת צריכה לטפל בהם".

 

במודל שאני מכיר, השלמת הכנסה ניתנת לאנשים על פי רמת ההשתכרות שלהם. הם לא נדרשים לתת לשם כך הצהרת הון, או להגיש בקשה מסודרת כל חודש.

"הערבות ההדדית היא תוצר של החלטה מודעת של החברים, שאת זה הם רוצים לשמר. איך? באמצעות כספים שהם מקצים לשם כך. לכן, מה זה משנה אם נקרא לכך רשת ביטחון או עזרה הדדית כזו או אחרת. מזווית אחרת אני מסתכל על כך במבט, שאפשר אולי להגדיר אותו קשוח. אני חושב, שכל אדם שיש לו כושר עבודה והוא נקלע למצוקה, צריך לבוא ולומר, נקלעתי למצוקה. אין שום נתינה אוטומטית. מי שנקלע למצוקה צריך לפנות לרשות המוסמכת לעניין זה ולבקש סיוע. הוא צריך רשת ביטחון? הוא פוטר ממקום עבודתו וגמר לקבל את דמי האבטלה? שיבוא ויבקש סיוע. בלי בושה, בלי חכמות. למשל, אני מקפיד לענות בכתב לכל האנשים שפונים לקרן, ואם מדובר באנשים שלאורך זמן נשענים על רשת הביטחון או על הקרן, אני מציין בתשובות אליהם גם כמה הם קיבלו מהכסף הציבורי. אני לא רוצה להקל על החיים שלהם. אדם בעל כושר עבודה צריך ללכת לעבוד.

 

"דרך אגב, המשכורות של חברי קיבוץ לא מעניינות אותי. שכחתי מהם ביום השינוי. אני מאמין שברוב הקיבוצים בשלב מסוים אנשים יפסיקו להעביר את המשכורות לקיבוץ, ותתקיים בהם מה שנקרא שותפות של עצמאים, מה שקיים היום בפלמחים, בנחשולים, בלהבות חביבה, בחולתה וכדומה".

 

ומה דינם של חברים חסרי יכולת לעבוד? קיבוץ מכיר באדם כמי שאינו מסוגל לפרנס את עצמו, למרות שאיננו מוכר על ידי הביטוח הלאומי. לטעמך, גם הוא צריך לפנות כל חודש לקרן לבקש סיוע, למלא טפסים והצהרות הון?

"לא. למקרים האלה הקהילה צריכה להחליט שהיא נותנת פתרון קבע, ואנשים מסוג זה אינם לקוחות של הקרן לעזרה הדדית".

 

קיבוץ החליט, שמשפחה שמוציאה מעל 30% מההכנסה הפנויה שלה על חינוך ילדיה, תשלם את ה-30% הללו, ומה שמעבר להם ישלם הקיבוץ. לתפיסתך, גם רשת ביטחון מסוג זה צריכה לעבור לטיפול הקרן ולהתנהל לפי הקריטריונים שלה?

"זה לא שייך אחד לשני. לתפיסתי, זהו סל שירותים. הקהילה החליטה שהיא לא תאפשר לאנשים להוציא יותר מ-30% מההכנסה הפנויה שלהם על חינוך. בסדר. זהו סוג אחר של סיוע, והוא לגיטימי. לדעתי, עם ההתרחקות שלנו מהשינוי, הסידור הזה ילך וייעלם, ואנשים שצריכים סיוע בחינוך, יפנו לקרן ויקבלו סיוע, כי בסופו של דבר אנחנו מגיעים פה לוויכוח על 'סבסוד המצרך או סבסוד הנצרך'. את ועדת החברים ההיסטורית החליף גוף אחד ויחיד: הערבות ההדדית, שהמוקד הכספי שלה הוא בקרן לעזרה הדדית".

 

סרגלי השותפות יצטמצמו

 

התחבטות נוספת באשר לכספי הקרן נוגעת לשאלה, היכן לנהל אותם ועד כמה לצבור. "הנכון הוא להוציא את כספי הקרן לנאמנות, או להפוך אותה לקרן מילואים", אומר רוזנטל, "יש חילוקי דעות בין המשפטנים, מהי ההגנה הטובה ביותר שאפשר לתת לכספים הנצברים. בכל מקרה,הכספים הללו צריכים להיות מחוץ למערכת השליטה של הקיבוץ, אלה כספים של החברים ולא של הקיבוץ, ולכן הם 'אקס-טריטוריאליים'.

 

באשר להיקף הצבירה של הקרן - אני סבור שלקיבוץ בגודל ממוצע, 200 עד 300 חברים, צריך לדאוג לצבירה של לפחות מיליון שקל. קיבוץ שהגיע לרמת הצבירה הזו, יכול להקטין את רמת המיסוי לצורך הערבות ההדדית".

 

יש אנשים שמנסים לרמות אתכם?

"כן. יש אנשים שאין להם בושה, והם משחקים את תפקיד המסכן והנדכא, ולמרות שיש להם אפשרויות, הם מצליחים 'לעבוד' על הקרן. יש תופעות כאלה. אדם ביקש עזרה, קיבל עזרה, ואחר התברר שיש לו דירה בעיר שהוא מקבל ממנה שכר דירה חודשי. יש. את חלקם אנחנו מכירים מהגרסה הקודמת של הקיבוץ, וחלקם התאקלמו מהר לשינוי. מנוולים יש בכל מקום ובכל שיטה. אגב, על פי תקנון הקרן, אנחנו רשאים לבדוק את ההצהרות של האנשים, לפתוח חשבונות וכדומה. אנחנו לא מתעסקים עם זה".

 

הערבות ההדדית בקיבוצים תחזיק מעמד לאורך זמן?

"אני מעריך, שסרגלי השותפות למיניהם ילכו ויצטמצמו עם השנים, והדבר היחיד שבאמת צריך לשמר זו הערבות ההדדית באמצעות הקרן. החברה הקיבוצית צריכה להיות שונה מחברות אחרות סביבנו, בדיוק בנקודה הזו".

 

אין כסף לתרופות? אין דבר כזה

 

דינה פורמן ועדי רוזנטל נפגשים דרך עיסוקם באוכלוסיית המצוקה בקיבוצים המתחדשים, וחשוב היה לשמוע את דעתם על מצבן של האוכלוסיות הללו. מכיוון ששניהם באים מקיבוצים שיתופיים, לחוות הדעת שלהם יש אולי משקל נוסף. האם קיימת תופעה של הזנחת החלשים בקיבוצים המתחדשים? יש עוני? אנשים רעבים? פנסיונרים שאין להם כסף לרכוש תרופות? זקנים שהשאירו אותם למות על הקרח?

 

פורמן אומרת, שבקיבוצים שבהם היא עובדת, היא לא פגשה הזנחה ושאנשים מטופלים. רוזנטל החלטי הרבה יותר: "אין מצוקה. אנחנו עושים זילות של המושג הזה. אין מצוקה, קודם כול כי לכל האנשים יש בית, וזה לא דבר של מה בכך. לכולם יש מה לאכול, והם נהנים משירותי בריאות מניחים את הדעת. יש אנשים שנקלעים למשבר כזה או אחר. כשהמשבר הכלכלי שהם נקלעו אליו מתחבר גם למשבר מנטלי בעקבות השינוי, אז יש בעיה וצריך לעזור להם. ותיקים שאין להם כסף לתרופות? אני לא מכיר דבר כזה. אני מכיר היטב את 39 קיבוצי גרנות, אני מכיר לא רע שני קיבוצים נוספים, ולא פגשתי מקרים כאלה".

 

להזמנת מינוי ל"הדף הירוק" 03-5632547



 
עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים