קשר ישיר - קטעי עיתונות

3.4.2008
hadaf_hayarok@maariv.co.il    ארכיון עיתונות   

קשר ישיר

יעקב לזר

 
.

להרים גבה, אם לא שתיים

ידיעות אחרונות, 26.3

 

העיתונאי ומגיש הטלוויזיה, עמנואל רוזן, תובע פיצויים של מיליון שקל מראש אגף כוח אדם בצה"ל, האלוף אלעזר שטרן, לאחר שזה אמר בשבוע שעבר, שרוזן ביקש ממנו לסדר לבנו תפקיד ביחידת דובר צה"ל ובקשתו לא נענתה, ולכן הוא תוקף אותו בנושא ההשתמטות. רוזן אומר, שבקשה כזו מצדו לא הייתה ולא נבראה.

הדברים של שטרן נאמרו בהרצאה שנשא במרכז הישראלי לניהול, ובכתב התביעה נאמר, שהם תוכננו כדי לפגוע בשמו הטוב של רוזן בפורום רחב, "לעשותו מטרה לבוז, לשנאה וללעג בעיני הציבור ולהסב לו נזק רב ככל שניתן". עוד צוין בכתב התביעה, ש"יש לתמוה ולהרים גבה, אם לא שתיים, כיצד הרהיב שטרן לפגוע לא רק ברוזן אלא גם בבנו, המשרת בצה"ל ועושה לילות כימים בהגנה על המולדת, כמו רוב חבריו. האם אין גבול לעזות המצח שבה נוהג שטרן?"

מצד אחד, האלוף שטרן ידוע בהתבטאויותיו מעוררות המחלוקת, מצד שני, מדוע שיטיח האשמה בוטה ופומבית כזו בעמנואל רוזן, אם לא היו דברים מעולם? ומצד שלישי, גם אם היו, האם יהיה ראש אכ"א מסוגל להוכיח שאכן בקשה כזו הונחה בפניו? שטרן מסר באמצעות דובר צה"ל, כי ילמד את כתב התביעה לכשיגיע אליו.

אגב הרמת גבה או שתיים - לאחר פרסום הכתבה על מסעות ביבי ושרה בלונדון, איים נתניהו כי יגיש תביעת דיבה נגד ערוץ 10 ונגד הכתב רביב דרוקר, בטענה שמדובר בכתבה "כוזבת ומגמתית", שנועדה "להשחיר את פניו ולפגוע במעמדו הציבורי כחלק מרדיפה פוליטית הנעשית בזדון". איום בהגשת תביעה היה. תביעה טרם הוגשה.

 

שתי תלונות ליועץ

Nrg, 26.3 ערוץ 7, 27.3

 

רון נחמן, ראש העיר אריאל, הגיש ליועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, תלונה נגד כתבת הארץ, עמירה הס, על "הסתה למרי אזרחי ברשות הפלסטינית" ועל היותה "יועצת אסטרטגית של ארגוני הטרור". העילה - ב-13 במרס פרסמה הס בעיתונה מאמר תחת הכותרת: "גם ישראלים יצטרפו לשיירה", ובו היא מציעה לפלסטינים שורה של אמצעי מאבק נגד הכיבוש. בין ההצעות: שליחת דחפור כדי להסיר חסימות לרכב, שהוצבו על ידי צה"ל ביציאות מהכפרים; נסיעה מכוונת בשיירות בכבישים שבהם נאסר עליהם לנסוע; ביצוע עבודות תשתית ובניית בתים בשטחי C, שם נאסר עליהם לבנות, ובאופן כללי - פעולות של מרי אזרחי כנגד "טקטיקות הסיפוח הישראליות".

זו לא התלונה היחידה שמזוז קיבל השבוע. צעירי מרצ ומרכז מוסאוא פנו ליועץ המשפטי ודרשו, שיורה על העמדתו לדין של הרב שמואל אליהו, רבה של העיר צפת, בגין דברי הסתה נגד ערבים. "צריך לקרוא לילד בשמו: נקמה, נקמה, נקמה", כתב אליהו בעלון "ישראל שלנו", "צריך לעשות נקמה איומה על הפיגוע בישיבת מרכז הרב. אני לא מדבר על אנשים פרטיים. אני מדבר על המדינה. היא צריכה להכאיב להם עד שיצעקו 'די', שישתטחו על הארץ ויצעקו 'הצילו'. לא בשביל סיפוק יצר הנקמה, אלא בשביל ההרתעה. צריך לעשות נקמה כל כך כואבת, עד שייצרב בנפשם של כל אויבינו ושונאינו, שדם יהודי יקר מזהב ומפז. צריך נקמה. צריך נקמה שתהדהד בעולם כולו".

מה מציעה עמירה הס לפלסטינים לעשות ברור למדי. לא דרושה פרשנות. מה מציע הרב שמואל אליהו למדינה לעשות לגמרי לא ברור. איך תבצע מדינת ישראל נקמה איומה ונוראה בערבים, שתכאיב להם כל כך עד שיצעקו "די" ו"הצילו"? איזה רעיון ביצועי עבר בראשו של רב העיר צפת, כשכתב את הדברים האלה? לקרוא לנקמה כל ילד יכול, אבל איזו נקמה כבודו, איזו?

 

בדיוק כשבוכריס הגיע

הארץ, 28.3

 

אחד הסיפורים התקשורתיים המעניינים השבוע הוצנע בעמודים הפנימיים של גיליון יום שישי של "הארץ", והוא נוגע למידע מגמתי ו"לא מדויק" ששתלה מערכת הביטחון בתקשורת הישראלית, כדי לקדם מיזם שהיא מעוניינת בו (כיפת הברזל), ולהכשיל מיזם שהיא איננה מעוניינת בו (רכישת מערכת לייזר מסוג נאוטילוס, תוצרת ארצות הברית). ד"ר ראובן פדהצור, בעל טור לענייני ביטחון ואסטרטגיה ב"הארץ", כתב על הניסוי שלא היה.

מנכ"ל משרד הביטחון, שלמה בוכריס, יצא בשבוע שעבר לארצות הברית, לבדוק איך עובדת הנאוטוליס, אך "למרבה ההפתעה והמבוכה" נמסר במהדורת החדשות של ערוץ 2, "בזמן הניסוי המערכת פשוט לא עבדה". כך גם נכתב למחרת ב"מעריב" וב"ג'רוזלם פוסט". הדיווח היה שנורו 36 קסאמים, המערכת הייתה אמורה ליירט 27 מהם, אבל למרבה האכזבה, היא פגעה רק בשמונה. אכן הפתעה ומבוכה. מנכ"ל משרד הביטחון בא לבדוק, והמערכת מפשלת.

משהו בסיפור הזה עורר את חשדו של פדהצור, והוא בדק. מסתבר שלא נערך שום ניסוי של הנאוטילוס בעת ביקורו של בוכריס. הניסוי האחרון והמוצלח של המערכת התקיים לפני שלוש שנים וחצי, בנובמבר 2004, אבל מישהו במערכת הביטחון, שחפץ לקדם את מיזם "כיפת הברזל" ולחבל באפשרות שמישהו יפזול בכיוון ה"נאוטילוס", דאג להדליף לעיתונאים את המידע הלא מדויק. אגב, על פי פדהצור, מערכת הביטחון הטעתה גם את תושבי שדרות וגם את שר הביטחון בנוגע ליעילות של "כיפת הברזל", משום שזו לא תוכל לתת הגנה מפני קסאמים שנורים מטווח קצר מארבעה קילומטרים, כלומר, לתושבי שדרות היא לא תספק הגנה.

פדהצור האשים את מערכת הביטחון ב"הטעיית התקשורת, בציניות ובקור רוח, כדי להגן על החלטה בעייתית", מהלך שלטעמו מהווה "גלישה מסוכנת במדרון חלקלק בדרך לכרסום נוסף ברקמה הדמוקרטית השבירה של ישראל".

הסיפור הזה התחבר לי לשני קטעים נוספים, שהופיעו באותו גיליון יום שישי של "הארץ". מאמר המערכת של העיתון התייחס לדוח "בצלם" שהתפרסם יום קודם לכן, לגבי נסיבות הריגתם של ארבעה מבוקשים בבית לחם בידי כוח של הימ"מ ב-12 במרס, ביניהם בכיר הג'יהאד, מוחמד שחאדה. על פי צה"ל, הארבעה נהרגו בעת ניסיון לעוצרם, על פי עדויות שאספו תחקירני "בצלם", לא היה כלל ניסיון כזה. "לא נעשה באירוע זה כל ניסיון לעצור את החשודים, והכוחות פעלו כאילו הם במשימת התנקשות, וירו במבוקשים מאחור בירי אוטומאטי מאסיבי, בלי שהללו ניסו לברוח או עשו שימוש בנשקם", נכתב בדוח. מהתחקיר עולה גם חשד, שלפיו אנשי הימ"מ ביצעו "וידוא הריגה" במבוקשים. אם לתמצת את "בצלם", זו הייתה פשוט הוצאה להורג.

בחלק הפנימי של העיתון הובא סיפורו של רסאן בורקאן מחברון, שיום ה-7 במרס החל עבורו בקניית מכונת כביסה, שנועדה להקל על אשתו במלאכת הבית, וסיומו במכות רצח שקיבל מחיילים ומשוטרי מג"ב, במעצר של 13 ימים ובכתב אישום על ניסיון לתקוף חיילים. על פי גרסת בורקאן, הוא נעצר במחסום ליד מערת המכפלה, כשהוא נושא את מכונת הכביסה על ראשו, התפתח עימות בינו לבין החיילים, שבסיומו עבר מסכת התעללות קשה, שנמשכה לילה שלם, במתקן משטרתי. על פי גרסת דובר מג"ב, הוא תקף את החיילים, השתולל וניסה לחטוף נשק, ולכן לא הייתה ברירה אלא להשתלט עליו בכוח. מה שדווקא מחזק את הגרסה של בורקאן היא העובדה, שהשופט הצבאי שדן בעניינו דחה את הטענה שהוא ניסה לחטוף נשק של שוטר מג"ב, הורה באופן חריג על שחרורו בערבות, וכן הורה על העברת פרוטוקול הדיון למח"ש, "על מנת שתבדוק את התנהגות השוטרים במקרה זה".

שלושה סיפורים, שלושה סימני שאלה על אמינות בדיווח.

 

לתפארת מדינת ישראל

מעריב, 31.3

 

מששמע יוסי שדה על כך שוועדה ציבורית המליצה, כי יהיה בין מדליקי המשואות ביום העצמאות ה-60 למדינת ישראל, היה צריך לטלפן לרכז הוועדה, להודות על הכבוד שחלקו לו, ולהגיד שמסיבות כאלה ואחרות הוא לא יוכל להיענות לבקשה, ומבקש להחליפו במישהו אחר.

משלא עשה כן, הוא גם לא ידליק משואה ביום העצמאות הקרוב, וגם כל מדינת ישראל יודעת עכשיו, שמספר לא מבוטל של נערים ששהו אצלו בחווה החינוכית, "שדה בר", מאשימים אותו בהתעללות ובתקיפה מינית, במעשי אוננות בפניהם, בהרג אכזרי ומיותר של בעלי חיים ובעוד שורה ארוכה של מעשים קשים, שיש בהם סוג של חינוך, אבל לא כזה שמדינת ישראל יכולה להתגאות בו.

מה חשב שדה לעצמו, שהבחירה בו להיות בין מדליקי המשואות, תעבור ככה בשקט, בלי שאף אחד ישים לב?

 

להזמנת מינוי ל"הדף הירוק" 03-5632547



 
עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים