בוא אלי פסוק נחמד: הצו של אהרון / סיפור לילדים

20.3.2008
hadaf_hayarok@maariv.co.il    ארכיון עיתונות   

בוא אלי פסוק נחמד: הצו של אהרון / סיפור לילדים

בארי צימרמן

 

 
.

"וידבר ה' אל משה לאמר: צו את אהרון ואת בניו לאמר... (ויקרא ו' 2-1)

 

"אני רוצה צו", אמר אהרון לאביו. אבא של אהרון נבהל. "למה לך צו", הוא שאל, "הרי אני הסתדרתי בלעדיו. שחררתי את כולם, החזרתי אותם לטבע. רציתי שלך כבר יהיה טבע אחר, נטול צו. למה עכשיו? למה לחזור אל העבר", שאל אבא של אהרון בקול נשבר, "צו זה משהו נוקשה, איטי להחריד, לא זורם.

 

מה תעשה בו? איך תאכיל אותו? ומה יהיה כשתצא לטיול? מי ישמור עליו? "לא אני", אמר אבא של אהרון, "אני לא אשמור על שום צו. אין מצב". אבל אהרון המשיך להתעקש. "מה אני בסך הכול מבקש", אמר, "חיית מחמד, שעשוע קל".

 

"זה בדיוק העניין", אמר אבא שלו בקול קשה, "צו הוא לא משחק ילדים. בהתחלה יהיה לך צו אחד, ואחר כך פתאום יגיחו שני ושלישי, השעשוע יימוג, המחמד יפוג והצווים יתחילו לעלות על העצבים". אבא של אהרון נשמע מאוד תקיף, ואהרון כמעט שביטל רצונו מפני רצון אביו, אבל אז שבה אמו מנסיעתה לתל אביב.

 

"אני רוצה צו", פנה אהרון לאמו. "אין לי צו עכשיו", אמרה האם, "חבל שלא אמרת לפני שנסעתי, אולי הייתי מוצאת איזה צו חביב בשוק בצלאל בתל אביב, אבל אחפש משהו כאן באזור, אולי אמצא.

 

"איפה אפשר להשיג כאן צו", שאלה אמו של אהרון את שכנתה החביבה, וזו ענתה: "אולי בישיבה". אזרה און אמו של אהרון, הלכה אל הישיבה הסמוכה והתעניינה: "אולי יש לכם צו לבני אהרון?" אנשי הישיבה היו אף הם חביבים, אבל מיד הבהירו שצו אחד בלבד אין ביכולתם לתת. "אם תרצו לקבל עליכם הרבה צווים, אין שום בעיה", אמרו, "אבל צו אחד לא יחזיק מעמד. צווים צריכים לחיות יחד", אמרו אנשי הישיבה, "הצו הוא יצור חברתי, פריט אחד בחבילה, זמר אחד במקהלה". אבל אימא של אהרון לא רצתה להביא הביתה כל כך הרבה צווים (גם היא חששה לבריאות העצבים), ועל כן אמרה תודה והחלה לשוב לביתה.

 

לפתע, בצד הדרך, ראתה בתוך העשב צו! גחנה אימו של אהרון אל הצו, לקחה אותו בידיה, ואצה הלכה לה הביתה. "אוי, אימא", קרא אהרון בראותו מה הביאה לו, "תודה לך", ומיד הלך להראות את הצו החדש לאביו. אבא של אהרון נבהל כהוגן, כבר מזמן לא ראה צו במו עיניו, אבל די מהר הסתגל למצב, ושאל את אהרון אם כבר נתן לצו שם. "עוד לא", אמר אהרון, "אני חושב ומתלבט, ואולי יש לו כבר שם משלו?" רכן אהרון אל הצו ושאל אותו לשמו. פתח הצו את פיו וכה אמר:

 

"שלום לך אהרון החביב, ושלום גם לאביו. דעו לכם, שבעצם הייתי בדרכי לביתכם, ולולא אספה אותי גברת אימא בדרך, הייתי מגיע אליכם בין כה וכה עוד כמה שנים בערך (אתם יודעים, ככה זה, קצב של צו). קוראים לי זהות. אין זהות בלי צו. אבל זה הוא רק שם משפחתי ועכשיו אשמח אם תיתנו לי שם פרטי".

 

חשב אהרון וחשב אביו, וחשבה האם בדרכה לתל אביב, ועדיין מחשבתם לא תמה ומלאכתם לא נשלמה, מצפה ומחכה לדור אחרון, עת ייקרא שם לצו של אהרון.

 

להזמנת מינוי ל"הדף הירוק" 03-5632547



 
עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים