ספורטל - מדור ספורט

20.3.2008
hadaf_hayarok@maariv.co.il    ארכיון עיתונות   

ספורטל

תום שלח

 

כדורסל גברים

 

נותנים את הלב - לאומית

 

"לב השרון, עם לב וכישרון", זימרו בקולי קולות שני ילדים לבושי אדום, בשעה שנכנסתי לאולם הכדורסל במועצה האזורית לב השרון לפני מספר חודשים. השבוע ביום שלישי בערב, משחקי הליגה הלאומית בכדורסל, המושבניקים מהשרון נותנים לקיבוצניקים ממגידו בראש. אכזבה מבחינתי, הצלחה מסחררת מבחינת יו"ר הקבוצה, גבי גולן.

 

לא לחינם טענו אותם שני זאטוטים את טענתם המלומדת, כי הסיפור של קבוצת הפועל לב השרון, הוא סיפור על מערכת ספורטיבית משומנת היטב שמשלבת, נו, עוד לא הבנתם? לב וכישרון.

 

"בשבילי הקבוצה הזאת היא התרומה הכי גדולה שאפשר לתת לקהילה", אומר גולן, "החינוך לספורט חשוב מבחינתי הרבה יותר מרווח כספי, לכן בחרנו שלא לגבות כסף בכניסה למשחקי הבית".

 

ואם כבר מדברים על קהילה, אז אי אפשר שלא להזכיר את שני שחקני הבית הבולטים של הקבוצה, ניר גולן ממושב חרות ואיתמר רב מהיישוב צורן, שגדלו והתחנכו במועצה. הראשון, כפי שבוודאי ניחשתם, הוא בנו של היו"ר ושחקן הסגל האולימפי של ישראל, וגם השני הוא שחקן בולט בקבוצה, עובדה שמחדדת את הערך המוסף שיכולים לתת שחקני בית. אל השניים מצטרפים מספר שכנים מנתניה, ביניהם אסף ליפשיץ, יואב אלטר ושחקני נבחרת העתודה - ערן אסנטי, ועידו סטולרו. את הפזל משלימים זר מצוין, שני שחקנים מנבחרת הנוער - אופיר הובר ושקד ורד - ועוד שלל שחקנים מכל רחבי הארץ. את החבורה הזו מדריך על הקווים שחקן העבר של המועדון, יניב וייצמן, שלו זו השנה הראשונה כמאמן ראשי.

 

אך עם כל הכבוד לקבוצה הבוגרת, שממוקמת במקום ה-11 בטבלה, את הדגש האמיתי שמים פה על 13 מחלקות הנוער. "הצלחת מחלקות הנוער חשובה במיוחד מבחינתי", אומר גולן, "כשאני רואה בני נוער מכל האזור מגיעים הנה לעסוק בספורט אני חש סיפוק גדול". ויש סיבות לסיפוק: קבוצת הנוער עומדת בפני התמודדות כפולה בחצי גמר גביע המדינה, וכבר הבטיחה כמעט בוודאות את חזרתה לליגה הלאומית. כמוה קבוצת הנערים שעושה צעדים גדולים לקראת העפלה חוזרת ללאומית.

 

12 שנים מחזיקה הקבוצה הבוגרת מעמד בליגה הלאומית ברצף, וכל זאת ללא מקורות מימון משמעותיים. אמנם השנה היא מסובכת במאבקי התחתית, אך כל עוד תמשיך אהבת הכדורסל לפעום בלבו של השרון, נראה שעתידה מובטח.

 

הפסד שכולו ניצחון

 

לאומית

 

"אז היום תגיע סוף, סוף למשחק שלנו?" שאל אותי דור "זורדי" ישראלי, בעודי מנסה להתמודד עם מנה פלאפל בארוחת הצוהריים. "היום אני בא", עניתי חד משמעית, "שום חתונה, טעימות או נסיעה לחו"ל לא יעצרו אותי הפעם, חבל רק שנחטוף שלושים הפרש", הוספתי כלאחר יד, מנסה להתחמק משינוי ארשת פניו של חברי שנעץ בי מבט שלבטח היה גורם לכל אחד שלא מכיר אותו לפצוח במנוסה.

 

"על מה אתה מדבר?" נעץ בי עיניים רושפות, "אנחנו מנצחים היום". "מנצחים?" נחרתי בבוז, "אתה בסדר, תגיד לי? הרי אנחנו חסרים את דורי ומוזס הפצועים, ומשחקים מול נתניה שהיא הקבוצה הכי טובה בליגה בפור", המשכתי למתוח את החבל, "אני אבוא, אני אעודד ואני אראה אתכם חוטפים בראש". "תזכור מה אמרתי לך", סיים את שאריות הקציצה, "יהיה משחק צמוד מאוד..."

 

"יש!!!", הרעידה שאגה את יסודות אולם "המבצר", בשעה שהפועלים המקומיים ממגידו עלו ליתרון בן חמש נקודות, כשתיים וחצי דקות לסיום ההתמודדות מול נתניה משלשה של לירון צ'רנה. איזה ערב זה היה לקבוצה המקומית. ברקוביץ' חתך את ההגנה, ירמישין חזר מפציעה בתצוגת ענק מתחת לסלים, ברוך הטריף את הקהל בהתגרויות מתוקות, צ'רנה וסלע איפסו ידיות, דביר ויזי הדפו חומות, וזורדי בדקות המעטות מדי ששיחק, עשה הכול כדי לעמוד בהתחייבותו המוקדמת במלחמת עולם והגנה רצחנית.

 

אך בטרם הספקתי לסיים את תכנון הכתבה רצופת הקלישאות על ניצחון הרוח וכל הבולשיט, הגיעו שני שחקני הקלאץ' הטובים בליגה - יאנגר וגואטה - והחזירו ברצף סלים בלתי אפשרי את היתרון לאורחים, 17 שניות לסיום. מגידו עוד מקבלת הזדמנות לשוויון, אך הכדור של צ'רנה הולך הפעם החוצה. נגמר המשחק. הקהל מתחיל למחוא כפיים באכזבה מהולה בחיוכים, הרי כל אחד ואחד מהם היה חותם על הפסד מינימלי לפני המשחק, אבל אתם יודעים איך זה, עם האוכל בא התיאבון. למרות זאת, כולם הולכים הביתה מרוצים. הערב אמנם הפסדנו את המשחק, אבל באותה מידה הרווחנו קבוצה מגובשת... אה, וכמובן כתבה רצופת קלישאות על ניצחון הרוח.

 

תוצאת סיום: הפועל מגידו/יקנעם 82 - אליצור "ברק" נתניה 86

 

מגידו/יקנעם: ניב ברקוביץ' (6 כ"ח) וולאדי ירמישין 21 כ"א, שי ברוך 17 ו-9 כ"ח, לירון צ'רנה 11, אור סלע 7, דביר בשן 4 ודור ישראלי 1; כן שיחקו לירון ורימון יבזורי.

 

הרבו לנתניה: אלירן גואטה 18, ליאור חכמון 16 ו-8 כ"ח ואסף יגל 13.

 

חינוך ספורטיבי

 

צלצול לא שגרתי

 

מחנך "שומריה", אלדר צור, מסכם שבוע נגד אלימות בספורט, שהתקיים במוסד החינוכי במשמר העמק

 

הייתי באמצע ישיבת ועדת תרבות סוערת כשהפלאפון צלצל. בדרך כלל במצבים מהסוג הזה אני מחריש את הצלצול או מדקלם משפט כמו "אני אחזור אליך עוד מעט", אבל, קולו של חברי מעברו השני של הקו נשמע כעומד לבשר לספר לי דבר מה חשוב, כאן, אם כן מדובר בצלצול לא שגרתי. "נזרק חזיז במלחה", הוא דיווח, "מאבטח נפצע, מצבו לא ברור, המשחק בין ירושלים לחולון פוצץ". מאוחר יותר צפינו ב"חדשות הספורט", והתברר כי שתיים מאצבעות ידיו של המאבטח יואב גליצנשטיין נקטעו בעקבות השלכת אותו חזיז.

 

אין ספק, האלימות החמורה שהייתה אופיינית כל כך למגרשי הכדורגל חצתה את הקווים ועברה גם לכדורסל.

 

ואיך כל זה קשור אלינו? המחנכים ב"שומריה" קשורים מאוד לקבוצת הכדורסל המקומית, הפועל יקנעם/מגידו. בשורות הקבוצה משחקים המחנך דביר בשן והחניך רימון יבזורי, ובנוסף יש חברת הנהלה, מנהל אתר האינטרנט של הקבוצה, צלם ומגוון גדול של אוהדים, החל 'מאוהדים שרופים' שנוסעים לכל משחק ועד ל'אוהדי הצלחות' (כמוני). בשעת הארוחות מוקדש זמן לדיונים על הקבוצה המקומית. יום אחרי "אירועי מלחה" היה ברור לנו, כי את המשבר שעובר עתה על ענף הכדורסל ניתן למנף מבחינה חינוכית.

 

ב"שומריה" התגבש צוות, והוחלט על שבוע "נגד הסכנות שבאלימות בספורט". האירועים המרכזיים נחלקו לשניים: קבוצות דיון, שבהן ניתחו החניכים אירועים אלימים ועימותים מתחום הספורט, ופנל בהשתתפות איש ערוץ הספורט אבי מלר, כדורסלן העבר לייזי גורדון ומאמן הכדורגל, רן בן שמעון. הפנל עסק בקשר בין האלימות לספורט, לחברה הישראלית, לתקשורת ועוד. בנוסף נחשפו החניכים במהלך השבוע לאלימות הייחודית לספורט בישראל באמצעות סרטים ודוגמאות שהועלו בקבוצות הדיון.

 

השבוע סוכם על ידי הצוות והחניכים כמוצלח, מעניין וחשוב, ואנו מקווים שהוא יסייע בשמירת האווירה הספורטיבית והנקייה מאלימות שמאפיינת את אזורנו ואת חניכינו.

 

כדורעף נערים

 

מנור כברי מקום ראשון במחוז

 

קבוצת הכדורעף של בית הספר מנור כברי זכתה במקום הראשון באליפות המחוז זו שנה שנייה ברציפות. הקבוצה, אשר מורכבת מ-11 תלמידים מכיתות ט'-י"ב, מתאמנת פעמיים בשבוע בהדרכתו של אלכס רובינשטיין, מפגינה יכולת מעולה וניצחה את כל המשחקים בצורה משכנעת ובקלות יתרה. במשחק חצי הגמר ניצחה הקבוצה את "מקיף עמל עמק חרוד" בתוצאה 0:2, ובמשחק הגמר הביסה את "מקיף שדה אליהו" באותה התוצאה. מנהלת הקבוצה חגית שדמי מסרה לנו בתגובה על הניצחון, כי היא מעלה על נס את מסירות הנערים, את ההתמדה ואת האמביציה להגיע לאימונים המתקיימים בתום יום לימודים ארוך, לצד הצורך להשקיע בלימודים ולעמוד בדרישות המחייבות של בית הספר. בתחילת אפריל תתקיים אליפות הארץ לקבוצות, ובמנור כברי כבר מתחילות ההכנות על מנת לנסות ולשחזר את ההישג גם במסגרת קשה זו. שיהיה בהצלחה.

 

להזמנת מינוי ל"הדף הירוק" 03-5632547



 
עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים