מגשימים בצבא - בוגרי תנועת השוה"צ מביאים לצבא ערך מוסף

13.3.2008
hadaf_hayarok@maariv.co.il    ארכיון עיתונות   

מגשימים בצבא

טל אלמליח 

.

זה לא שבוגרי תנועת השומר הצעיר לא רוצים ללכת לקורס קצינים. הם פשוט מתלבטים בין הגשמת משימה חשובה זו להגשמת משימות בתנועה ובגרעין. אבל עכשיו, כשמתברר שבבה"ד 1 מכירים בערך המוסף המיוחד שמביאים עמם בוגרי תנועות הנוער, ומעוניינים לחזק את הקשר עם התנועות, אולי יבוא שינוי גדול

 

כ-25 מאנשי תנועות הנוער צפו בשבוע שעבר בתרגיל ה"רב חיילי", שהציגו צוערי קורס הקצינים בסיום הקורס. בין הצופים היו גם שר הביטחון וסגן הרמטכ"ל. בהמשך היום התקיים בבית הספר לקצינים מפגש מסוג מיוחד בין מפקד הבה"ד ובין אנשי תנועות הנוער והצוערים חברי התנועות. המטרה הייתה לחזק את הקשר בין התנועות ובין רוח ההתנדבות לקורס קצינים. לפי הנתונים שנמסרו במפגש, כשליש מכלל הצוערים בקורס האחרון שנפתח היו או עדיין חברים בתנועת נוער. בין המוזמנים היה גם איל רייז, מזכיר השומר הצעיר.

 

איל רייז, אתה חושב שצה"ל משנה עכשיו מדיניות, ומבין כי תנועות הנוער הן נכס שיש להשתמש בו בעידוד הנוער לשירות משמעותי?

"ההזמנה אכן הגיעה דרך דובר צה"ל, במסגרת הרצון לחזק את שיתוף הפעולה בין צה"ל ובין בני תנועות הנוער בארץ. ההתקשרות תהיה דרך מועצת תנועות הנוער, ואני חושב שזה נכון וראוי. צה"ל הוא צבא העם. הקשר התקיים עם נפתלי פרי, מזכ"ל מת"ן - מועצת תנועות הנוער. הגוף הזה מרכז את הפעילות של כל תנועות הנוער בארץ באמצעות כארבעה אנשי מקצוע".

 

מה חוויתם במהלך היום?

"כל אחת מתנועות הנוער שלחה לתרגיל שניים או שלושה נציגים, והיום התחיל בצפייה משותפת בתרגיל רב-חילי בשיזפון, ולאחר מכן התקיימה שיחה עם מפקד זרוע היבשה. משם המשיכה המשלחת לביקור בבסיס ולמפגש עם מפקד בה"ד 1, ועשינו סיכום משותף עם יחידת דובר צה"ל, שאירחה אותנו בכל היום. בסוף היום הסכימו כל הנוכחים, כי הם יוצרים הזדמנות משמעותית לעשייה משותפת בתחומי החינוך והחברה. נציגי התנועות הודיעו, כי יקחו על עצמם ליישם את פיתוח מערכת היחסים בדרך הנראית להם".

 

אז יש פה חידוש או חיזוק של יחסים שהיו בעבר?

"החידוש הוא אולי ברמה של התובנה ושל התודעה. עצם זה שצה"ל מקיים את המפגש מעיד על ניתוח ועל תובנה נכונים בעיניי, שצריך לחזק את השותפות בין התנועות ובין הצבא".

 

והשותפות הזאת לא הייתה קודם?

"הייתה, אבל ברמה מאוד מינורית, שהתאפיינה בעיקר בשותפות שלנו עם הנח"ל. אבל כעת יש פה הצהרה של הצבא ואמירה, שמדינת ישראל נזקקת לערכים שעליהם מתבססות תנועות הנוער, לאותו צביון יהודי דמוקרטי, שאנו פועלים ומחנכים לאורו. המשפט הפשוט - "צבא בונה עם ועם בונה צבא" - הופך להיות מרכזי יותר.

 

הצבא מבין, כי זולת ממד המקצועיות, החוסן האמיתי הוא דווקא החוסן היותר ערכי בחיבור בין מה שהם הגדירו רוח צה"ל או ערכי צה"ל ובין הרצון שלנו לחנך לשירות משמעותי ולראות יותר ויותר בוגרים מגשימים בחברה הישראלית, שלא שמים את עצמם במרכז; שלא מתנהגים לפי כדאיות - "מה ייצא לי מזה" - אלא רוצים לתת לכלל עבור למדינה, על בסיס של שליחות, של התנדבות".

 

והיכן המרדנות שצריכה אולי לאפיין תנועות נוער?

"תנועת הנוער צריכה לשמור על האוטונומיה האנטי ממסדית, ומתוך בחירה לחזק את שיתופי הפעולה, שיחזקו את עצם עיצובה של מדינת ישראל".

 

האם הממסד לא משתמש פה בתנועות הנוער ככלי?

"לא. כשבודקים את רצף העובדות, רואים שלא כך הדבר. למשל, השומר הצעיר יצא נגד הממסד בנושא של שביתת המורים. תנועות הנוער לא היו מעולם וגם לא יהיו בעתיד חלק מהממסד, אבל בהחלט יש משימות שהן יתגייסו ליישם אותן, כמובן, בהתאם למציאות ולסדר היום הלאומי ומתוך בחירה.

 

להביא אנשים ערכיים לקצונה

 

סא"ל דותן רזילי, בן כפר בלום והיום מאילון, נשוי פלוס ילדה, הוא מפקד גדוד בקורס הקצינים הקרביים בבה"ד 1, ובעצמו בוגר שנת שירות בתנועת המחנות העולים. לדבריו, החברות בתנועת נוער וההתגייסות לקצונה קשורות זו לזו, ועם זאת, ואולי בגלל זאת, יש לחזק עוד יותר את הקשר הזה.

 

"בהכשרת הקצונה מתמקדים בשלושה מדדים", הוא אומר, "מקצועיות, דמות הקצין, ומנהיגות. שני המדדים האחרונים הם ערכיים, ולכן אנחנו עושים מאמצים, דרך התנועות, להביא אנשים ערכיים ורציניים לקצונה".

 

כלומר, מי שהיו חניכים בתנועה, קל וחומר מדריכים, יש להם מעין הכשרה מוקדמת לקצונה?

"יש מתאם די גדול בין הבגרות והיכולת להוביל ובין זה שהם היו בתנועות. מי שהיה מדריך והוביל אנשים אחריו בטיול, בפעולה או בהשטת רפסודה, יש לו יתרון של ממש. רואים גם באופן ודאי, שהדרך ברורה לו ושיש לו תשובה לשאלה, למה להיות קצין. כמו כן, במבצעים, קצין שמגיע לקורס לא רק בגלל אינטרס אישי, נלחם יותר טוב. חד משמעית. החבר'ה מהתנועות באים אלינו עם המטען הערכי הנכון, ומה שנשאר לנו זה רק ללטש אותו".

 

עם זאת, רזילי מודאג. "רואים שכיום חלקה של התנועה הקיבוצית הולך ופוחת בקרב הקצונה - 15% בלבד מכלל הצוערים. היום שוחחתי עם צוער מקיבוץ בגליל העליון. שאלתי אותו כמה חבר'ה מהכיתה שלו התגייסו לקרבי, והוא אמר שהוא היחיד, ושיש כאלה שלא התגייסו". לדברי רזילי, לזה שהתנועה הקיבוצית מופיעה פחות על הבמה הזו יש משמעות מדאיגה, והדבר גם פוגע באיכות הקצינים שצריכים את הנוער מההתיישבות העובדת. "מי שבא מהתיישבות העובדת יש לו יתרון יחסי; כמו להגיע אחרי שנת שירות. הם חיו בקבוצה ולרוב החינוך שלהם היה משמעותי. הבסיס הערכי שלהם רחב ומוצק. אגב, זה דבר שרואים גם אצל מי שמגיע מבתים דתיים. את החבר'ה האלה אנחנו צריכים. אני קורא לתנועה להחזיר עטרה ליושנה בכמות ובאיכות, ולא להיסחף אחרי המגמות הבעייתיות הקיימות בחלקים אחרים בחברה הישראלית. צריך ללכת לקצונה".

  

חוויה משמעותית

 

בתנועות הנוער יש מחד עידוד להגשמה במסגרת הצבא, דרך מסגרת הנח"ל, ומאידך זקוקים לחבר'ה האיכותיים להובלת הגרעין בפרק המשימה ועם השחרור מהצבא. "התנועה מעודדת לקיחת אחריות פיקודית מתוך ראיית הצבא כזירה שליחותית", אומר אורן ברקן ממחלקת בוגרים של השומר הצעיר, בן עברון וכיום חבר "קבוצת יפו" ובעצמו יוצא גדוד 50 של הנח"ל. "ההתמודדות שלנו היא לא על זה שלא רוצים לצאת לפיקוד אלא להפך: לכוון את רוח ההתנדבות כך שחלק יהיו מפקדים וקצינים וחלק יובילו את הגרעינים. יש לחברי הגרעינים שלנו מוטיבציה חזקה לצאת לפיקוד. הם רואים חבר'ה איכותיים מהתנועה שמפקדים עליהם בנח"ל, ולוקחים מהם דוגמה. יש גרעינים שכל הסגל שלהם מורכב מחברי התנועה של גרעינים בוגרים יותר".

 

נמרוד רונן משמיר, חבר גרעין 'להט' של השומר הצעיר וכיום צוער בקורס קצינים, מספר שיצא לקורס בעקבות החוויה המשמעותית שחווה בטירונות ובקורס מ"כים, כשראה עד כמה המפקדים הם דמויות משפיעות בחייו. "בתור טירון התרשמתי מאוד מהמפקדים כדמויות משמעותיות בפלוגה. אחרי קורס מ"כים הייתי ארבעה חודשים מ"כ טירונים, וזו הייתה החוויה שהשפיעה עליי מאוד. לדעתי, הקשר שלי לצבא נובע מהמקום שלי בתנועה: הסיטואציה של פיקוד זה בעצם עבודה מאוד אינטנסיבית עם אנשים, יש בה המון דילמות חינוכיות ודיון בשאלה איזה ערכים להקנות, איך אתה נראה מול חניכים וכדומה. אתה האבא והאימא, המחנך והשוטר של חמישה-עשר אנשים. הייתי מאוד שקוע בחוויית הפיקוד. מה שהשפיע עליי לצאת לקצינים זה האמונה שהחוויה של הפיקוד משמעותית לי ולחיילים".

 

עידוד ללקיחת אחריות

 

"יש חשיבות רבה לפיקוד ולקצונה בתפיסה התנועתית", אומר ברקן, "אבל רק בשנה-שנתיים האחרונות מצליחים בתנועה להגיע למצב שבו התנועה מספיק יציבה כדי לעודד אנשים להגשים גם בפיקוד ובקצונה במקביל לפיתוח הגרעינים ולהובלתם במהלך פרק המשימה ולאחריו. במציאות העכשווית צריכים אנשים רציניים גם כקצינים וגם בפרק המשימה ובלקיחת אחריות על הגרעין. עם זאת, התנועה מעודדת את היציאה לקצונה - שתיעשה מתוך התנועה - ותוך כדי שיחה עם חברי הגרעין על עתידו ועל חשיבותו של הגרעין ועל המשמעות של היציאה לקצונה מבחינת לקיחת אחריות תנועתית.

 

לדברי רונן, "בתנועה אומרים שכרגע קשה להתמודד עם זה, כי התנועה בתהליכי הקמה ויש מגמה מאוד ברורה של הקמת גרעינים ושל חשיבה לרחוק על עתידם אחרי הצבא, וזו תפיסה עמוקה ויפה לדעתי".

 

הוא מספר כי בשעה שהוא בקורס קצינים, יוצאים בשבוע הבא חברי הגרעין שלו לפרק משימה בחיפה.

 

ואיך אתה מסתדר עם זה? קשה לך?

"בשנים האחרונות רק מעט בני גרעין הפכו לקצינים בגלל הקושי האמיתי שקיים, הקונפליקט. המטרה של חברי הגרעין היא לחזור לגור יחד אחרי הצבא, ולעתים נראה שלצאת לקורס קצינים משמעו הצהרת כוונות שאתה לא מחובר לגרעין".

 

אז יש לך חרטה על הבחירה שעשית?

"אצלי החוויה הצבאית הייתה מאוד משמעותית, וזה הצטרף לחשיבה התנועתית של תפיסת המפקד כמחנך. תפקיד הקצונה הוא תפקיד חברתי מאוד חשוב. צריך קצינים טובים, והתפקיד הזה מזמן גם סיטואציה אנושית מדהימה. זה דווקא מאוד מגשים את הרעיון של תנועת הנוער, של השפעה על הסביבה. פשוט ההקשרים המעשיים קורים לאט לאט בהתאם ליכולת התנועה".

 

"הצבא הוא הבמה העיקרית של החברה הישראלית, ואסור לנו להיות מנותקים מזה", מסכם ברקן. "עדיין נדיר שרוצים לצאת לקצונה מהתנועה, אבל מורגש וברור בתנועה שמשוחחים על זה וחושבים על זה ברצינות, והמגמה הזו נכונה".

להזמנת מינוי ל"הדף הירוק" 03-5632547



 
עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים