שיתופי: כזה כאילו... תרבות הכאילו משתלטת על חיי התנועה והקיבוצים

6.3.2008
hadaf_hayarok@maariv.co.il    ארכיון עיתונות   

אלישע שפירא

שיתופי: כזה כאילו...

אלישע שפירא

.

איחוד נכסים... כאילו

 

תרבות הכאילו משתלטת על עולמנו, והיא הולכת ותופסת את קדמת הבמה גם בחיי התנועה והקיבוצים.

ההכרזה על "איחוד נכסי התנועות", כמהלך המשלים ומביא לגמר את איחוד התנועות, היא התגלמות ה"כאילו". הצוות שמונה להציע מתכונת לאיחוד נכסי התנועות הגיע למסקנה, שהדבר אינו אפשרי לאחר ש"קיבוצי התק"ם" הבריחו את נכסיהם וחילקו אותם לקיבוצים. הפתרון שהציע הצוות הוא להשאיר את "קרן חבצלת" (הנכס העיקרי של הקבה"א) ברשות קיבוצי הקבה"א לשעבר. כך הציע "הצוות לאיחוד נכסי התנועות", שלא לאחד את הנכסים. רק בית התנועה (עדיין בבעלות חבצלת) וכמה שאריות מנכסי התק"ם לשעבר אמורים לעבור לבעלות ולניהול משותף של התנועה שהתאחדה. ישבו וחשבו איך להסביר לחברים בתנועה, כי במצב שנוצר לא ניתן לאחד את הנכסים. חשבו עד ש"בעזרת השם" נמצא הפתרון: יקראו ל"אי-האיחוד" "איחוד", ובא גואל לתנועה. כמה פשוט. אחר כך התכנסה ועידת התנועה בבארי, כדי לאשר באופן חגיגי את איחוד נכסי התנועות, כאשר היה גלוי וידוע לכול, כי בפועל אין מאחדים את הנכסים.

 

קרן... כאילו

 

מקרה נוסף ברוח זו היא "הקרן החדשה" להבטחת פעולות התנועה בתחומי החינוך והתרבות. מטרות ראויות ללא ספק. אך גם הפעם, במקום לדבר עם החברים באופן גלוי וישיר, ממציאים "קרן ללא קרן", כמו "קפה נטול קפאין". ההחלטה על הקמת הקרן אינה מתכוונת להרחיב את הפעילות החינוכית והתרבותית. במקרה הטוב היא תשמר אותה במתכונתה הקיימת. השימוש בשם "קרן" נועד כדי לאפשר לארגונים הכלכליים האזוריים להשתתף במימון, למעשה, "מס עקיף" על הקיבוצים, כדי לעצור את התהליך למימוש הנכסים של התנועות, אותם הנכסים שמכירתם מימנה בשנים האחרונות את הגירעון בתקציב התנועה. מטרה זו ראויה ונכונה כשלעצמה. אם כך, למה לא לבוא אל ציבור החברים באופן גלוי וישיר ולומר: כדי לממן את הפעולות החשובות והראויות הללו עליכם לשלם מעט יותר. לא הרבה יותר, 25 אלף שקלים לכל קיבוץ (אלה שיכולים), מאה עד מאתיים שקלים לחבר בשנה. בסכומים אלה אפשר היה לממן גם את המטרות הנוספות, אלה שנדחו בדיון האחרון על התקציב: הקבוצות המשימתיות השיתופיות, גיוס וליווי של המתנדבים לשנת שירות, הקואופרציה ואחרות. מיליון וחצי שקל שחסרו בתקציב, לפני שהוחלט להעלות את שכר פעילי התנועה. "כזה כאילו" כבר אמרנו?

 

ביטחון אישי... כאילו

 

מה שקשה ומעיק עוד יותר בתרבות הכאילו בא לידי ביטוי מרבי בקיבוצים עצמם; באלה מביניהם שעברו למודל המכונה בשפת הכאילו "רשת ביטחון". לצערי, רכשתי מיומנות בקריאת חוברות השינוי, שרובן לא עוגנו עד היום בתקנוני הקיבוצים. כאשר בעמודים הראשונים של החוברת מרוממים את ערכי הסולידאריות והערבות ההדדית ונשבעים להמשיך לטפח את הקהילה ואת תרבות הצוותא, אני כבר יודע מה צפוי בעמודים האחרונים של החוברת. שם מבשרים לנו על כוונת המציעים להנהיג שיטה שעיקרה פערים. כל אחד על פי ערכו הנקוב בשוק. לזה קוראים בשפת הכאילו "קיבוץ מתחדש", תלכו לספר ל-25% ממשפחות ישראל ול-35% מילדי ישראל, החיים מתחת לקו העוני, שהפערים הם חידוש חשוב במחשבה החברתית-כלכלית. עכשיו הפערים לגיטימיים גם אצלנו.

 

קיבוץ... כאילו

 

מי שהאמין שהמהלך יסתיים במעבר קיבוצים רבים מהשיטה השיתופית-שוויונית לשיטה הדיפרנציאלית, לומד בדרך הקשה שזה כנראה לא המעבר האחרון. הקיבוצים משמר דוד והאון הוכרזו כיישובים קהילתיים.

שומריה נמכרה, נטור הוכרז כמושב, בית העמק בדרך להיותו מושב ואחריו בתור איילת השחר. מינהל מקרקעי ישראל לוטש עיניים (ושיניים) גם לקיבוצים חנתון (בגליל התחתון) ומיצר (ברמת הגולן), במטרה להופכם ליישובים קהילתיים, או לפרברים סתם. נכון, כל אחד מאלה הוא סיפור שונה, אך המגמה משותפת: מהפרטות צרכניות, דרך השכר הדיפרנציאלי, הגענו להפרטת הקרקעות, מכסות המים והייצור, או לוויתור עליהם.

האם זו רכבת שאפשר לרכוש בה כרטיסים לכיוון אחד בלבד, ללא תחנות ביניים? אני מאמין שלרכבת הזו יש יותר מתחנה אחת ואפשר גם לבחור את הכיוון. בשביל זה צריך לחדול מתרבות הכאילו. צריך לדבר אמת עם עצמנו. צריך לדבר עם חברים שהם שותפים לחיים ולגורל. צריך לחדול מפתרונות של "חברים כאילו", המצטרפים ל"קיבוצים כאילו", עבור עסקת נדל"ן מפתה. צריך למצות את המשותף בין החברים, אלה שמתוך אחריות מלאה יחליטו לאן הם רוצים להגיע, אלה שיחד יבחרו את הדרך, בתקווה שתוביל אותם למחוז חפצם.

 

להזמנת מינוי ל"הדף הירוק" 03-5632547



 
עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים