קשר ישיר - קטעי עיתונות

21.2.2008
hadaf_hayarok@maariv.co.il    ארכיון עיתונות   

קשר ישיר

יעקב לזר

 
.
כוננות ספיגה

התקשורת הישראלית, השבוע החולף

 

מאז חיסולו של עימאוד מורנייה, מתחרים כלי התקשורת בישראל בהעלאת השערות, מהיכן תבוא לנו המכה החוזרת, איזו צורה תלבש הנקמה של החיזבאללה. בין שלל האפשרויות שהועלו: פיגוע ראווה גדול בחו"ל ביעד ישראלי או יהודי, חטיפת אח"מים ישראלים, קצינים בכירים בהווה או במילואים בחו"ל, חטיפה של סתם ישראלים השוהים בחו"ל, חטיפת מטוס נוסעים או פגיעה במטוס, פיגוע בצפון המדינה בעזרת מזל"ט שישגר החיזבאללה, פיגוע באירוע ליל הסדר המוני של תרמילאים בחו"ל, וכן הלאה. השאלה היא לא אם יתבצע ניסיון נקמה, אלא מתי והיכן, נכתב במעריב, שלמרות החיסול הייתה הכותרת הראשית שלו "כוננות", ובהמשך - "הנקמה תגיע והיא תהיה כואבת". הארץ דיווח לקוראיו, שהפיגוע יהיה "בטווח הזמן המיידי".

כלומר, אנחנו עוד לא יודעים אם חיסולו של עימאוד מורנייה היה מהלך שראוי לחגוג אותו. רק אחרי שיגיע הפיגוע החוזר (או הפיגועים החוזרים), ונוכל לבדוק עלות מול תועלת, רק אז אפשר יהיה להוציא מסקנות ולערוך סיכומים. נחכה ונראה.

 

אם חס וחלילה תהיה התקדמות

מעריב, 12.02

 

יו"ר ש"ס, השר אלי ישי, הכריז בשבוע שעבר, שש"ס תעזוב את הממשלה, "אם תהיה התקדמות במשא ומתן עם הפלסטינים מעבר למצב היום". הדברים נאמרו בעקבות ציטוט של אישיות פלסטינית בכירה, ולפיה יש התקדמות משמעותית במשא ומתן המתנהל בין שני הצדדים, בערוץ החשאי שבו נדון בין היתר עתיד ירושלים. ישי אמר, שבכוונתו לברר עם שרת החוץ, ציפי לבני, ש"עושה שריפות לאולמרט", אם יש ממש בדיווח על ההתקדמות במגעים, ו"אם יתברר שאכן יש התקדמות, ש"ס תפרוש באופן מיידי מהקואליציה". יום או יומיים אחר כך שידר הרב עובדיה יוסף אות הרגעה באומרו, שלהערכתו לא תהיה התקדמות במו"מ, וש"ס לא תצטרך לפרוש מהממשלה.

מתעורר הרושם, שמה שמעסיק את ש"ס בימים אלה יותר מכול הוא החשש הכבד, שמא תושג התקדמות במשא ומתן בין ישראל לפלסטינים, ואולי, חס וחלילה, יסתמן איזשהו מתווה לפתרון הסכסוך, שיהיה מוסכם על שני הצדדים. אנשי ש"ס יהיו מעתה מאוד עירניים ומאוד דרוכים, ישגיחו על ציפי לבני ועל אהוד אולמרט בשבע עיניים, וברגע שיזהו התקדמות בלתי רצויה במו"מ, הם יהיו מיד מחוץ לממשלה. כן שר דתות, לא שר דתות.

 

עוד ועוד להד"ם

הארץ 15.02, מעריב 15.17.02

 

הלשכה של שר המשפטים, דניאל פרידמן, עסוקה בעיקר בלהכחיש. בלומר שלא היה ולא נברא, שאין שום כוונה כזו, ושתוקפים את השר על לא עוול בכפו. בשישי ובראשון פורסמו שלוש הכחשות כאלה. הארץ דיווח ביום ו', על פי דברים שאמר יועץ בכיר לשר בדיון בוועדת חוקה, חוק ומשפט, ש"שר המשפטים שוקל שינוי חוקים, שבהם נחוצה הסכמת נשיאת בית המשפט העליון". בלשכתו של פרדימן מיהרו להכחיש: "אין שום כוונה לגרוע מהסמכויות הנוכחיות של העליון", נאמר בהודעת הלשכה. נהפוך הוא, פרידמן הביע נכונות להפחית סמכויות מעצמו; הדברים שנאמרו בוועדה נועדו לחדד את ההבדל בין סמכות שאין בצדה אחריות לסמכות שיש בצדה אחריות, "וכל פרשנות אחרת היא מגוחכת".

גם מעריב עסק באותו עניין, וגם הכתבת של עיתון זה נתנה לדבריו של עוזר השר את אותה פרשנות מגוחכת. מעריב כתב, שדבריו של העוזר "חשפו לראשונה כמה מכוונותיו של פרידמן, לרוקן את תפקיד נשיא בית המשפט העליון מסמכויות". יועצת שר המשפטים לענייני תקשורת הגיבה בתוקפנות: "מתברר, שמבקרי השר אינם מצליחים למצוא שום עילה לביקורת עניינית, ולפיכך מנסים לייחס ללשכתו עמדות שאינן קיימות, על מנת למצוא קנה קש לביקורת", מסרה היועצת, "כל מי שקורא את פרוטוקול הוועדה מבין זאת". למעט כמובן העיתונאים, שהם מגמתיים מלכתחילה.

ביום א' התפרסמה במעריב ידיעה נוספת הקשורה לפרידמן, ובה צוטט גורם משפטי בכיר הטוען, ששר המשפטים ניסה לכפות על השופט בדימוס, שלום ברנר, הקמת ועדת בדיקה ממשלתית בנושא התנהלות המשטרה בתיק הנשיקה של השר חיים רמון. כשברנר סירב, פנה פרידמן לשופט אחר, חברו הטוב השופט זיילר, שאכן סיפק את הסחורה. בשעתו, פרסם פרידמן מאמר חריף ביותר על התנהלות המשטרה בנושא חיים רמון, וקבע שלא היה כלל מקום להעמידו לדין. הלשכה התבקשה להגיב להאשמה של אותו גורם בכיר, וגם הפעם באה הכחשה: "הטענות על הלחצים, לכאורה, מגוחכות", אמרו בלשכה, "אמנם זיילר המליץ על הקמת ועדת חקירה, אבל המלצותיו טרם נדונו, ובטח שלא הופעל כל לחץ. הפנייה לשופט זיילר הייתה עניינית, ומוטב שהגורמים הטוענים ללחצים יעסקו בדוח עצמו".

איך הגיע שר המשפטים למצב, שבו כל יום או יומיים צריכה לשכתו לפרסם הכחשה על כוונות ועל מעשים שיוחסו לשר ולא היו ולא נבראו? אפשר להבין מדוע העיתונאים השמאלנים של הארץ הצטרפו למסע הרדיפה ש"כנופיית ביניש" מנהלת נגדו, ("כנופיית בייניש" הוא ביטוי של העיתונאי יואב יצחק), אבל גם העיתונאים של מעריב?

 

שרה לא אהבה את נפתלי

מעריב, 12.02, ידיעות אחרונות, 17.02

 

לשכה אחרת, העוסקת בהכחשות חדשות לבקרים, היא לשכתו המתפזרת של ביבי נתניהו. בשבוע שעבר פורסם שראש לשכתו של נתניהו, נפתלי בנט, התפטר מתפקידו על רקע יחסים מתוחים עם אשת הבוס, שרה.

ציטוט: "שרה לא אהבה את נפתלי. הם היו מסוכסכים והיא הובילה לכך שהוא עף. אחרי וינוגרד היא טענה שהוא לא מתאים לנהל את הלשכה". הלשכה הכחישה, והגדירה את האינפורמציה הזו כ"רכילות מרושעת וחסרת בסיס".

ידיעות אחרונות דיווח השבוע, שגם מנהלת הלשכה, אילת שקד, התפטרה בפתאומיות, וגם זה על רקע מתיחות עם שרה. "אילת ניסתה להיות השולה זקן של הלשכה, והגברת נתניהו ממש לא אהבה את זה". והלשכה? מהלשכה נמסר לעיתון, שמדובר בלא יותר מאשר רכילות של יריבים מתוסכלים: "יריביו של נתניהו מתוסכלים מהצלחותיו, ולראיה: בכל פעם שאין להם תשובה הולמת להצלחות ולהכרה הגוברת של הציבור בכך שהוא המנהיג הראוי, הם מוציאים מתחת לשטיח את נשק הרכילות האישית, כולל התקפות ירודות על רעייתו שרה".

מיהם יריביו של נתניהו המתוסכלים מהצלחותיו? בניסיון להסביר את התהפוכות בלשכת היו"ר, מסתמכים שני העיתונים על מקורות בליכוד. את הקשר בין עזיבתו של ראש הלשכה בנט לשרה נתניהו ערך למעריב "בכיר בליכוד", וגם את הקשר שבין שרה להתפטרותה של מנהלת הלשכה שקד עשה לידיעות אחרונות "בכיר בליכוד". אם כך, מדובר ביריבים מבית. אנשי ליכוד שאינם חפצים לראות את ביבי שב לראשות הממשלה, וכדי לחבל באפשרות הזאת הם מוכנים להוציא את דיבתו ואת דיבת רעייתו רעה. סילבן שלום? דוד לוי שהודיע על חזרתו לפוליטיקה? מי?

 

לא מלמד מדים

מוסף הארץ, 15.02

 

הסבריו של המרצה לקולנוע נזאר חסאן, שפוטר ממכללת ספיר על רקע העימות שלו עם חייל המילואים, שהופיע להרצאתו במדים, וחוסר הנכונות שלו להתנצל, רחוקים מלשכנע. שני דברים טוען חסאן: האחד, שהוא לא סילק את חייל המילואים מהשיעור, אלא אמר לו, "אני לא מוכן בשום אופן שייכנסו אליי אנשים בנשק ובמדים", ואחרי חילופי דברים קצרים המשיך בשיעור כרגיל, והשני, שמבחינתו אין הבדל בין מדים למדים, או בלשונו: "אני לא מלמד מדים, לא של שוטרים, לא של חיילים, לא של חמאס, לא של פתח, לא של אף אחד", ובמקום אחר: "אתם סטודנטים ואני מורה, ואני מלמד בני אדם! אני לא רוצה לראות כאן נשק, לא רוצה לראות מדים, ואני מבקש מאוד לא להביא לי את המלחמה לכיתה. אני מלמד בני אדם".

יכול להיות שנזאר חסאן הוא מרצה מעולה, כפי שאומרים עליו הסטודנטים שלו, אבל אם מדים כל כך מקפיצים לו את הפיוזים, הוא כנראה מלמד במקום לא נכון. להגיד לסטודנט ישראלי, שעושה מאמץ ומגיע הישר מהמילואים לשיעור כשהוא לבוש מדים, שהוא אינו רצוי בכיתה, זהו סוג של התרסה בלתי מתקבלת על הדעת במציאות שלנו, ניסיון לערוך הפרדה בלתי אפשרית בין מה שנמצא מחוץ לכיתה למה שנכנס אליה פנימה. כשבסביבתה של מכללת ספיר נופלים קסאמים מדי יום, איזו משמעות יש לבקשה של חסאן, שלא להביא לו את המלחמה לכיתה?

"הישראלי עוד לא יצא מהקיבעון שלו", אומר חסאן במהלך הריאיון, "תגידו שאתם חברה מיליטריסטית שלא יכולים לחיות בלי נשק ובלי מדים, ונגמור את הסיפור. מה אתם רוצים ממני?" כלומר, הבחירה בידינו. אם רק נחליט שאנחנו רוצים לחיות בלי נשק ומדים, נוכל לחיות בלי נשק ומדים. האומנם? זה לא משהו דומה ל"אם רק נצא מרצועת עזה, אם רק נפנה את היישובים היהודיים מגוש קטיף ונעזוב את תושבי הרצועה לחיות את חייהם, כי אז ישררו בדרום שלום ושלווה, ותושבי שדרות ועוטף עזה לא יצטרכו יותר לרדת למקלטים?" הרי בסרט הזה כבר היינו.

"גם אם הייתי בסוריה, הייתי עומד על כך, שלא יכניסו נשק ומדים לכיתה", אומר נזאר חסאן. את זה הוא יכול להגיד כאן, לעיתון ישראלי.

 

נוסעים שניצלו

Yesnws 1402

 

בחדשות של Yesnws המופיעות ככתוביות בטלוויזיה, נכתב כך: "ארמניה: מטוס התרסק ונשרף, הנוסעים ניצלו".

בבית הספר היסודי שבו למדתי הייתה למורה לאה פינת לימוד שנקראה - מילים שצלילן דומה ומשמעותן שונה. כאן לא רק הצליל דומה, גם הכתיב זהה. נוסעי המטוס הארמני ניצלו במובן של נותרו בחיים, או ניצלו במובן של לא הצליחו להימלט מהאש שפרצה במטוס?

 

להזמנת מינוי ל"הדף הירוק" 03-5632547



 
עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים