The BeatlES Love - שירי להקת החיפושיות מתחדשים בביצוע של אמוץ ברונטמן ומוריס בבני על במות הקיבוצים בעמק

21.2.2008
hadaf_hayarok@maariv.co.il    ארכיון עיתונות   

The BeatlES Love

עלי קדם

 
.

אם אתם מאלה שלא השלימו עד היום עם הגזירה, שאסרה על הופעת 'הביטלס' המקוריים בארץ, ואתם עדיין מתגעגעים ל"מישל", "הי ג'וד" ו"אי וונה הולד יור הנד" בהופעה חיה - זאת ההזדמנות שלכם! גם אם אתם לא חולים בביטלמניה. שירי להקת החיפושיות המיתולוגית זוכים לביצוע מחודש של אמוץ ברונטמן ושל מוריס בבני כאן, על במות הקיבוצים בעמק. תוכלו אפילו להצטרף בשירה, כי All you need is love

 

לפני שכבים האורות, לקראת המופע בלובי של כפר הנופש מעגן, אין נערות צורחות בהיסטריה סטייל שנות השישים, ובקהל ניתן להבחין בבני גיל שונים. הרוב אמנם חטיארים בני חמישים פלוס, כאלה שגדלו על ברכי שירי החיפושיות, אך פה ושם מגיעים גם צעירים, שגילו את איכותם המיוחדת של הלהיטים מלפני 40 שנה.

 

מוריס (פסנתר חשמלי ושירה) ואמוץ (שירה, הנחיה וכלי הקשה) כבר על הבמה, מתחממים. הופעה לא רשמית בגובה העיניים. הצופים בהתחלה מאופקים, אבל כשמגיע I want to hold your hand הם כבר מספיק חמים להצטרף. למי שלא זוכר את המילים, הן מוקרנות על מסך לצד הבמה. "ליידי מדונה", "כשאהיה בן 64 ", "לוסי ברקיע היהלומים" - מנגינות ומילים שלוקחות אותך במנהרת הזמן לימים תמימים יותר ומלאי תקוות.

 

המופע, מספרים השניים, נולד לפני מספר חודשים, כשברקע שיתוף פעולה ארוך שנים. מדובר בצמד, שכל אחד מהשניים כבר עשה כמה וכמה דברים בתחום המוזיקה:

 

מוריס בבני, מקיבוץ גשר, 49, סיים תואר שני במוזיקה בעיר הולדתו פאריס, מפליא לנגן במגוון של כלים (פסנתר, גיטרה בס, טרומבון), מורה ותיק באולפן למוזיקה, המנצח והמעבד של תזמורת הנוער "מוסיקל".

 

אמוץ ברונטמן, מקיבוץ אפיקים, 59, הוא בוגר להקת הנח"ל ו"הבחורים של אפיקים", מורה לווידיאו בבית ירח, ושר קבוע בפסטיבל עין גב, במופעים ובאירועים שונים בעמק.

 

"החיפושיות" - אגדה שלא נגמרת

 

השניים גלגלו רעיון למופע משותף בשם "אמוץ ומוריס מופיעים בדוריס" (הפאב באפיקים). הם גם מגדולי ומוותיקי המעריצים של 'הביטלס', כך שבאופן טבעי הם נמשכו ל"ארבעת המופלאים", והחליטו ללכת על זה...

 

איך התחיל הקשר שלכם עם הביטלס?

מוריס: "אצלנו היה בית של מוזיקה קלאסית. יום אחד, כשהייתי בערך בן שמונה, אחי הבכור ז'ראר הביא תקליט קצת "אסור", והאזנו לו יחד. אז עוד לא ידעתי אנגלית, אבל הייתי המום מהמוזיקה. מאז אני משוגע על הלהקה הזאת. באותה תקופה הם הוציאו כמעט כל שבועיים סינגל חדש, אחד יותר יפה מהשני, והיו כל כך פופולאריים שפשוט 'הרגו' את כל להקות הרוק בצרפת. יושבת לי תמונה בראש: אחי מביא את 'סרג'נט פפר' טרי מהחנות, ואנחנו יושבים להאזין בחרדת קודש, ממש כמו בטקס דתי. בשלבים מאוחרים יותר, כמוזיקאי מקצועי, התעמקתי במוזיקה שלהם, ויש לי ספר שלם על התזמורים הנפלאים שעשה בשבילם ג'ון מרטין, וכמובן, למדתי להכיר גם את המילים הגאוניות של השירים. מיותר לומר, שאני שומר על כל התקליטים שלהם בגרסת ויניל. התקליטים האלה גורמים לריגוש, שאין בגרסאות הדיגיטליות החדשות. כל 'לונג פליי' הוא אוסף של זיכרונות, של עוצמה של מסר מוסיקלי, ובעצם גם פוסטר יפה ומיוחד".

 

אמוץ: "התאהבתי במוזיקה של 'הביטלס' משמיעה ראשונה, והכרחתי את ההורים לקנות את הפטיפון הראשון שלנו. לא הייתי מעריץ עיוור, התחברתי דווקא לצד האינטלקטואלי, למילים ולמסרים. בלהקת הנח"ל כל החבר'ה הכירו בעל פה את השירים ואת עיבודי הקולות של הלהקה, והיינו שרים להנאתנו בכל הזדמנות. באותה תקופה כתבתי, מתוך עניין אישי, מעין עבודת מחקר על החיפושיות, שעברה מיד ליד (עוד לא היה אינטרנט), ובין היתר השתמשו בה תלמידים לעבודות בבית הספר. קטעי הקישור במופע מתארים את ההיסטוריה (וההיסטריה) של הלהקה המצליחה ביותר בתולדות הפופ. יש התייחסות לתכנים של השירים, להיבטים פוליטיים ואחרים, וכמובן גם קצת רכילות על מה שהיה מאחורי הקלעים".

 

לחיפושיות היו המון שירים יפים, איך הסכמתם על המבחר למופע?

מוריס: "זה היה באמת קשה מאוד. כמו שאמוץ אומר, יש לנו 20 שירים במופע ועוד 15 הדרנים. היו כמה שירים שאני לא הייתי מוכן לוותר עליהם, ואחרים שאמוץ התעקש על הכללתם. חשבנו על שירים שהקהל יכול להצטרף אלינו בשירה, כמו היי ג'וד' ו'מישל'. שיקול נוסף היה לתת ייצוג לתקופות השונות ביצירה שלהם, החל מתחילת שנות השישים, תחילת דרכם, דרך 'סרג'נט פפר', שזו תקופת השיא של הלהקה, עם שירים יותר מתוחכמים. לא הלכנו רק על המכנה המשותף הכי פופולארי, ניסינו לשלב גם שירים פחות מוכרים, כמו למשל 'will I'" .

 

ואיך מגיב הקהל?

מוריס: "היו לנו עד עתה שש-שבע הופעות. בדרך כלל, הקהל הולך איתנו, שר ומתלהב. ההופעה הראשונה בפאב 'דוריס' באפיקים הייתה ענקית. הם עשו שם דקורציה כמו של פאב באנגליה, מקום אינטימי וצפוף, אווירה בלתי נשכחת. בהופעה שנתנו לפני מורי בית ירח היו לנו הרבה סולנים מהקהל, אפילו דורון המנהל עלה לשיר. כמובן, יש גם מקרים שהקהל יותר מאופק".

 

אמוץ: "בעצם תכננו מופע חד-פעמי של חצי שעה ב"דוריס", אבל ליתר ביטחון התאמנו על יותר שירים. להפתעתנו, בהופעה הראשונה, גם אחרי שסיימנו לשיר את כל ההדרנים, הקהל לא נתן לנו לרדת מהבמה".

 

איך עובד שיתוף הפעולה ביניכם, מה מביא כל אחד למופע?

מוריס מפרגן לאמוץ: "שיתוף הפעולה הוא הצלחה לא רגילה. אמוץ הוא אמן, שדורש מעצמו המון. הוא פרפקציוניסט, עובד הרבה בבית, בא מוכן, יש לו רעיונות, הוא כל הזמן רוצה לשפר ולקדם. ככלל, אנחנו משלימים זה את זה".

 

אמוץ: "הבסיס המשותף הוא מוזיקה והאהבה ל'חיפושיות'. שנינו מתעסקים כבר הרבה זמן במוזיקה, מוריס כמוזיקאי מקצועי, ואני כפרפורמר במופעים שונים. יש בינינו כימיה מצוינת. מוריס מסכים ליוזמות שלי, ואני אוהב את החן הצרפתי שלו".

 

כמוזיקאים, אין בעיה בכך שאתם רק שניים, בעוד שהלהקה מנתה ארבעה חברים?

מוריס: "זאת לא הבעיה היחידה, הרי ההקלטות המקוריות הן עם ליווי של גיטרות ומערכת כלי הקשה. השתדלתי להכניס את כל הניואנסים לליווי של הפסנתר, אמוץ מלווה בכלי הקשה, ואנו גם משחזרים את הליווי הקולי המקורי".

 

אמוץ: "ידענו שבהרכב של שני מבצעים ופסנתר, ככלי מלווה יחיד אנו מאבדים חלק מההרמוניות, וניסינו לבחור שירים שמתאימים להרכב זה".

 

מה השיר הכי יפה של הלהקה?

מוריס: "אני לא יכול לבחור, זה קצת כמו לשאול הורים איזה ילד הם הכי אוהבים".

 

אמוץ: "אני הייתי בוחר דווקא בשירו של ג'ורג' הריסון while my guitar gently weeps עם סולו הגיטרה הנהדר שלו באמצע השיר".

 

אז בסופו של דבר, מי היה יותר גדול, לנון או מקרתני?

מוריס: "הו, זאת שאלה קשה מאוד. בצעירותי, הבנות היו בעד פול, החתיך שבחבורה. אם אתה שואל אותי, פול היה הרב-גוני ביותר. הוא הצטיין בשירה, בנגינה על הבס, בשואו ואפילו ביחסי ציבור. רוב השירים נכתבו על ידי שניהם יחד, ולא ידוע לנו מה וכמה תרם כל אחד, זה היה חלק מההסכם ביניהם. אבל בשורה התחתונה האיש שלי הוא דווקא ג'ון לנון".

 

אמוץ: "אני לא יכול להגיד, אבל הלחנים של פול - כולל בתקליט הסולו שלו שיצא אחרי התפרקות הלהקה - מאוד נגעו ללבי".

 

מה הופך את המוזיקה של החיפושיות לרלוונטית עד היום?

אמוץ: "קודם כול החיפושיות אף פעם לא נעלמו, ממשיכים להשמיע אותם, ממשיכים לדבר עליהם. לא מכבר, התנצל שגריר ישראל בבריטניה על שהלהקה לא הורשתה בשעתה לבוא לארץ. אגב, לפי השדרן ועורך המוזיקה, בני דודקביץ, זה סתם סיפור לא נכון, אף אחד לא באמת אסר על בואם, פשוט לא נמצא אמרגן שיקח את הסיכון. בכל אופן, היצירות שלהם מחזיקות מעמד, כי מדובר בקלסיקה אמיתית, וזאת הסיבה שגם הצעירים מתחברים אליה. הן מהצד המוסיקלי, לחנים ועיבודים, והן מצד המילים הם זכו להכרה ולהוקרה של גדולי המוזיקאים והיוצרים".

 

בצד הרצת מופע שירי החיפושיות, כבר חושבים השניים על ערב נוסף, הפעם של שירים עבריים. הבחירה תהיה - הם חושפים - בין שירי להקת כוורת לבין אלה של החלונות הגבוהים. יש למה לצפות.

 

באדיבות "בעמק וברמה", עיתון המועצה האזורית עמק הירדן

 

להזמנת מינוי ל"הדף הירוק" 03-5632547



 
עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים