עסק משלך: כלניות אדמדמות אדמוניות - ורד ואופיר לייבשטיין מכפר עזה יזמו פרויקט תיירותי "דרום אדום"

14.2.2008
hadaf_hayarok@maariv.co.il    ארכיון עיתונות   

עסק משלך: כלניות אדמדמות אדמוניות

רוני סולומון

 
.

זו השנה השלישית, שהציבור בארץ מודע לפריחה המרשימה של הכלניות האדומות בצפון הנגב, וזה בעיקר בזכות תושבי המקום שהחליטו לחשוף היבטים משובבי נפש של האזור שלהם. הם לא נכנעים לאימת הקסאמים, ובהתנדבות מלאה מפיקים פסטיבל גדוש אירועים. בראש היוזמה הזאת עומד זוג צעיר מקיבוץ כפר עזה

 

לפחות שני מיתוסים מתנפצים כשפוגשים את ורד ואת אופיר לייבשטיין מקיבוץ כפר עזה, בני זוג נמרצים בני שלושים וארבע: המיתוס הראשון הוא, שצריך לנסוע לצפון הארץ כדי לראות פרחי בר. ובכן, מתברר שהנגב הצפוני מפליא לפרוח גם הוא, ומתכסה בעונה זו במרבדים אדומים של כלניות.

 

המיתוס השני הוא, שאנשי ההיי-טק משועבדים לעבודה שלהם ואינם מתפנים לדבר נוסף פרט לכך. בני הזוג לייבשטיין, בעלי מקצוע בתחומי ההיי-טק, מפריכים את המיתוס הזה. לפני שלוש שנים הם החליטו שאין משמעות לחיים, אם לא פועלים למען הקהילה שבה חיים. הרעיון שלהם היה פשוט: להשתמש ביופי המשגע של פריחת הכלניות האדומות, בנגב בצפוני, ולהפוך אותה לעוגן לפסטיבל שופע אירועים תיירותיים, שיביא את עמישראל להכיר את הנגב מזווית אחרת מלבד זו של הקסאמים וכל הנלווה לכך. ההצלחה הייתה מיידית; בתוך זמן קצר חלחל השם "דרום אדום", שמו של הפסטיבל הנמשך לאורך כל חודש פברואר, והתפרסם ברחבי הארץ.

 

המונים זורמים דרומה לקחת חלק בפעילויות השונות, שהולכות ומתרבות משנה לשנה. "כל פסטיבל מתחיל מאיזה ניצוץ יצירתי", אומר אופיר, "כשראינו את האנשים שמגיעים לראות את הפריחה האדומה שמשגעת את כל החושים, חשבתי שכדאי לידע את רבבות המטיילים, הנוהרים לחזות בפלא, בדבר מוקדי הפריחה, ולהכשיר מסלולים נוספים לקליטתם; לדאוג לשירותי הסעדה ואפילו לינה, לצד פיתוח של אתרים נוספים בנושאים מרתקים, כגון ארכיאולוגיה, היסטוריה, חקלאות, אמנות ואומנות ועוד. בפסטיבל בשנה שעברה ביקרו במהלך חודש פברואר כ-200,000 איש, ואנו מצפים גם השנה לסדר גודל כזה של מבקרים, ואף יותר. פסטיבל מסוג זה, בעונה זו של השנה, הוא האירוע המרכזי בנגב הצפוני, שחושף את האזור לאוכלוסייה ברחבי הארץ, ומוציא מהבתים אנשים רבים".

 

השנה מרחיבים עוד את מגוון הפעילויות. אנשים וילדים יציירו ביער גברעם או בחורשת סעד בהדרכת קק"ל, ובגן הלאומי בפארק אשכול ייערך שוק איכרים משולב בפעילויות המיועדות לילדים. לדברי ורד, השנה ייערכו פעילויות גם בימי שישי, מתוך התחשבות במגזר הדתי.

 

ורד ואופיר מספרים, כי במשך כל השנה פונים אליהם מפעילי יזמויות חדשות באזור, המעוניינים להשתלב בפסטיבל. "כשהתחלנו את מיזם הפסטיבל היו רק עשרה מתנדבים שעזרו להרים את העניין, וכיום, בשנה השלישית לקיומו, הגענו לכמעט חמש מאות מתנדבים, שנרתמו למשימות רבות ברחבי הנגב הצפוני והמערבי.

 

אפילו הגמלאים שובצו להתנדב, והם עונים לטלפונים הרבים המופנים אלינו מהמטיילים, או מסייעים בהסדרת התנועה והחנייה, בחלוקת חוברות הדרכה ומפות להתמצאות בשטח, בכתיבת שלטי הכוונה לפעילויות ובהצבתם.

 

איך אתם נערכים לפסטיבל לנוכח המצב הביטחוני וירי הקאסמים באזור?

אופיר: "אנחנו מקווים שכמו בשנתיים הקודמות, גם הפעם אנשים יגיעו לפסטיבל, שמבטא יופי ושלום למרות המציאות הביטחונית. דווקא משום שבשנים האחרונות האזור שלנו עולה לכותרות רק בנושא הקסאמים, אנחנו מאפשרים לציבור הזדמנות מדהימה לגלות אזור יפה, אנשים אחרים, אנשי ארץ ישראל הישנה והטובה, שמאמינים שהאזרח הקטן יכול לתת מעצמו למען קידום המקום שבו הוא חי, ואפילו לשמש מופת לחיקוי לאזורים שונים וליוזמות אחרות בארץ".

 

ורד, בת כפר עזה, ואופיר, בן מושב כפר נטר, נפגשו בצבא, וכשנישאו לפני עשר שנים החליטו לקבוע את ביתם בכפר עזה. יש להם שני ילדים - אביב בן שבע וניצן בן ארבע. ורד עוסקת בייעוץ אסטרטגי לקיבוצים אחרים במסגרת מיזם של הקיבוץ, ואופיר שותף בקורצינק אינאקטיב, חברת הזנק בתחום האינטרנט.

 

איך אתם מצליחים להתמסר לפסטיבל בלי שהדבר יפגע בעבודה שלכם?

ורד: כל אחד מאתנו עסוק בעבודה שלו ובפעילויות שונות, וחודשיים לפני שהכלניות מרימות ראש, אנחנו לוקחים פסק זמן מהעבודה השוטפת והמפרנסת, עד כמה שניתן, ועוברים לעבוד בהתנדבות מלאה, ברצינות ובמקצועיות אמיתית. הכול למען הפקת הפסטיבל, הנחשב בעינינו ל'בייבי' שלנו, כאחד מהילדים האהובים שלנו במשפחה".

 

בדרך כלל, הנגב נתפס כאזור יבש וצחיח.

"נכון, ואנחנו עובדים חזק לשנות את הדעה הרווחת הזאת, כי הנגב הוא גם חבל ארץ ירוק ופורח, עשיר באטרקציות ובפעילויות הקשורות לטבע ולעשייה המבורכת של התושבים".

 

הכול מבוסס על התנדבות?

"כן. במהלך הדרך פגשנו את לבנת גינזבורג, רכזת התיירות של המועצות שער הנגב ואשכול, והיא עוזרת לנו מבחינה מקצועית, מלווה אותנו במיזם, עוזרת ומפרה את הפסטיבל. החברים הבולטים הנוספים בצוות המתנדב הם: גיל פלוס מכפר עזה, מנהל תפעול בחברת 'כפרית', שמפיק את צעדת הכלניות ואת ההפנינג הגדול לזכרה של שושנה דמארי; יעל בוגין מכפר עזה, מורה במקצועה, יענקלה ורונן כהן מקיבוץ רוחמה, כרמל ואיתי ממושב נתיב העשרה, וכן אריאל כהן מקיבוץ מפלסים, איש טיולים ותיק. כולם פועלים באזור הנרחב המכונה צפון הנגב, המכיל שש מועצות אזוריות. כמובן, יש מקום למתנדבים רבים נוספים. חלק מההתנדבות הוא לגייס מימון. צוות המארגנים גייס השנה תקציב של קרוב למיליון שקל מהמועצות, מנותני חסויות, ממשרדי ממשלה, ממוסדות שונים ועוד. הכסף מושג ברובו בפגישות אישיות של היזמים הצעירים עם ראשי המועצות, עם השרים ועם מקבלי ההחלטות בדרגים הגבוהים ביותר.

 

מדוע להמשיך ולהפיק פסטיבל מצליח כזה ללא תמורה?

אופיר: "התפיסה שלי היא, שהממשלה יכולה לתמוך אבל לא חייבת לתת הכול. זה חייב להיות דו כיווני- כדי להיות זכאים לקבל, אנחנו צריכים לתת. המועצות האזוריות הן אלה שנותנות בעיקר גב כלכלי למיזם, והניהול הכספי מתבצע דרך מועצת שער הנגב. בין השאר, כך מתחזקות תחושת השייכות וגאוות היחידה של תושבי האזור.

 

להזמנת מינוי ל"הדף הירוק" 03-5632547



 
עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים