מהצד: הנרדפים - אוהדי כדורגל

7.2.2008
hadaf_hayarok@maariv.co.il    ארכיון עיתונות   

מהצד: הנרדפים

תום שלח

 
.

טרטור האופנוע הכבד הפר את שלוות הבוקר הירושלמית, בשעה שהחליק במהירות למתחם האימונים בבית וגן. "שלום מר ארזי", מלמל בחשש השומר בכניסה. "שלום תגיד לחברים השמאלנים שלך!" צרח השוטר בדימוס, בהורידו את הקסדה, פניו אדומים מזעם, "מה אתה מערב פוליטיקה, יא כלומניק! אתה מפוטר! לך תעבוד בהתאחדות, יא נושך כריות".

 

"אהלן, קורנפיין, היו לי הודעות?" שאל בקוצר רוח את המנכ"ל תוך כדי כניסתו למשרד. "כן, אלי, אבל אתה לא תאהב את זה", ניסה השוער בדימוס לרכך את הקרקע. "נו, דבר איציק, אין לי זמן". ארזי שפך שלוש כפיות קפה שחור לתוך כוס מעוטרת בסמל המועדון. "לוזון התקשר". "לוזון?!?!" הכוס שבידו עפה לעבר הקיר, התנפצה ברעש לשברי חרסינה שהתפזרו לכל עבר. "תירגע אלי", ניסה המנכ"ל המתון לעמוד בפרץ. "איך אני אירגע? איך? תראה מה הוא עושה לקבוצה שלנו, הוא שובר אותה מבפנים! מה הוא אמר, הגולם?"

 

"שבית הדין החליט להרשיע אותך בביזוי ובהתנהגות לא ראויה במהלך הדיון על הקריאות הגזעניות".

 

"אותי הם הרשיעו, הקוקסינלים? הם יודעים עם מי הם מדברים בכלל? אני איש החוק, אם מישהו יכול להרשיע פה מישהו זה אני אותם. תשיג לי את ארקדי דחוף, ותביא גם את היועצים לענייני שמאלנים, נו, שו איסמם? שום ושפיגל".

 

דממה השתררה במשרדים רחבי הידיים, כשהאוליגרך נכנס בדלת. כולם הרכינו ראש ביראת קודש. "גוד מורנינג אברי באדי", אימץ ארקדי את שפתיו במעין חיוך. "גוד מורנינג, מיסטר גאידמק", ענו לו כולם במקהלה.

 

"מה קרה, אלי?" שאל את היושב ראש שלו באנגלית משובשת.

 

"זה שוב לוזון", התנשף ארזי ויישר את שפמו, "הוא טוען שהתנהגתי בצורה לא נאותה". "לוזון", עיווה גאידמק את פניו בשאט נפש, "המאפיונר הזה מתחיל להיות ממש קוץ בתחת". "הוא גומר אותנו", הנהן ארזי, "השיא היה לארח את סכנין בלי קהל. אתה יודע איזה עוגמת נפש נגרמה לחבר'ה מהיציע המזרחי, כשנשללה מהם הזכות הלגיטימית לפרק כמה ערבים?"

 

"מזל שאני הייתי שם", התלהב גאידמק, "אחרת זה באמת היה נורא. יאללה בית"ר!" הניף את ידיו, "ירושלים מלחמה, אבי לוזון בן...", גיחך, "עכשיו ברצינות, חייבים לטפל בו, כי מתחילת העונה הוא יושב לנו על הזנב. זה התחיל עם הפרובוקציה הפוליטית בקריית אליעזר, המשיך בהכחשת עובדות היסטוריות מוכחות, הגיע עד להפרה של חופש הביטוי, ועכשיו גם אסור לנו למחות בצורה לגיטימית?"

 

"אתה צודק, מיסטר גאידמק", התערב שפיגל, "לעמוד דקת דומייה, לזכרו של ראש ממשלה שמאלן שנרצח, זה לא יותר מפרובוקציה פוליטית של ההתאחדות, הם בכוונה עשו את הטקס הזה, כדי להתגרות באוהדים שלנו".

 

"כן", מיהר שום לזכות אף הוא באמון הבוס, "בטוח שהם לא יכולים להכחיש את העובדה ההיסטורית שמוחמד באמת מת". "והנהמות בכלל לא היו מכוונות לפגוע", המשיך קורנפיין, "הם רק רצו לתת לכושי ההוא מהרצליה תחושה של בית".

 

"אין פה ויכוח", סיכם גאידמק, "הם רודפים אותי באופן אישי בגלל הפעילות הפילנתרופית שלי. נראה לי שאולמרט שלח אותם, זה ידוע שהוא שונא את בית"ר, נכון איציק?" "ברור מיסטר גאיידמק", מיהר המנכ"ל להסכים, "מעולם הוא לא היה אוהד בית"ר, ובטח שהוא לא היה מעורב בהגעה שלך לקבוצה".

 

"טוב, מספיק עם הקשקושים", חתך האוליגרך, "דבר ראשון, תחפשו עדויות היסטוריות שמוחמד באמת היה הומו, יש לכם צ'ק פתוח, ואל תבחלו באמצעים לשכנע את הר סגור שיתמוך בטענה הזו".

 

"אני מטפל בזה", הנהן ארזי, "אבל מה נעשה עם ההתאחדות? אפילו כשהאוהדים הנהדרים שלנו שרפו להם את המשרדים זה לא עזר".

 

"כנראה, הפוגרום הישן והטוב כבר לא עובד", חייך גאידמק, "הגיע הזמן לעבור לנשק יום הדין", הוסיף בחככו את כפות ידיו ברשעות, "לוזון הולך לקבל בדואר הפתעה שהוא לא מצפה לה". "נו בבקשה, תן לנו רמז", ניסה קורנפיין. "שפתיי חתומות", חייך הבוס, "אני רק יכול להזכיר לכם ששמעון גרשון עומד להוציא דיסק חדש..."

 

להזמנת מינוי ל"הדף הירוק" 03-5632547



 
עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים