בוא אלי פסוק נחמד: פרשת "בשלח"

17.1.2008
hadaf_hayarok@maariv.co.il    ארכיון עיתונות   

בוא אלי פסוק נחמד: פרשת "בשלח"

בארי צימרמן

.

ויאמר ה' אל משה נטה את ידך על הים וישבו המים על מצרים על רכבו ועל פרשיו. (שמות טו כו)

 

ממש עכשיו, כשהמצרים מבינים עם מי יש להם עניין, כשמרכבותיהם המגושמות והמפחידות מתפרקות תחתיהם בבוץ, וכל מה שהם רוצים הוא לשוב אל מצרים בשלום ולוותר אחת ולתמיד על חלום השלטון בעם זר, דווקא עכשיו משה מצטווה, חד משמעית, לקרוא למים לשוב על מצרים. כידוע, משה לא ציית מיד. נאמן למורשת אביו הקדום, אבינו אברהם, הוא ניהל עם ריבונו שיחה נוקבת תהום, כמתואר להלן.

 

וייגש משה ויאמר: "האף תספה צדיק עם רשע?" ויאמר ה': "אין צדיקים ביניהם, רשעים הם כולם, נטה ידך על הים!" ויאמר משה: "כל כך הרבה בני אדם, ואפילו לא צדיק אחד?" ויאמר ה': "הרי כולם חיילים בצבא פרעה, כולם שותפים במרדף, כולם רצו להרוג אותך רק לפני חצי שעה! משה, נטה ידך על הים!" ויאמר משה: "ואם יימצאו בתוכם חמישים צדיקים?" ויאמר ה': "משה! של נעליך מעל שכלך! אנחנו מדברים כאן בצבא, לא בעיר, לא בסדום, עליה השלום, נטה ידך על הים!"

 

משה נשם נשימה עמוקה, והמשיך: "לכל חייל מחכים בבית אבא ואימא, או אישה וילדים, לכל חייל יש שם שנתנו לו אביו ואמו ועונות השנה ועיוורונו ואהבתו..." "ומותו", ענה קולו העז של ריבונו, "מה אתה חושב, משה, אני לא מכיר את זלדה? מה זה שייך לענייננו? ואתה, מה לך נרדם! נטה ידך על הים!" אבל משה עוד התמהמה, מנסה למשוך זמן. עיניו סקרו את המתרחש מולו בין הנוזלים שניצבו כנד לפניו. צמד היסטרי של סוסים אבירים ניסה להיחלץ מרתמותיו מכוסות הבוץ. מפקד המרכבה נפגע, כנראה, במהלך ההשתוללות והיה מוטל בתוכה, בעוד נושא כליו, נער צעיר, מנסה, לשווא, לעזור לבהמות המפוחדות כמוהו. הנער היה מוכר למשה. הרי זה בנה של תופרת הארמון, אמר לעצמו, כמה שהוא דומה לה! ומיד שב והתכווץ בו לבו, ופיו דיבר אל אלוהיו: "האף תספה צדיק כרשע? והיה כצדיק כרשע? השופט כל הארץ לא יעשה משפט? מה חטאה לפניך אמו של הנער? והנער עצמו? והבהמות? לא רק לבני יעקב יש שמות", הוסיף משה, "גם לחיילי פרעה יש שמות, אז לא מוכרחים כל הזמן לעשות שמות, אפילו בספר שמות". "לשחק במילים גם אני יודע, משה עבדי", רטט ריבונו בבס ללא מתחרים, "בחייך, בלי הורים. וסדום, דע לך, אינה בגדר תקדים. שם, לפחות, היה לוט, ופה, אם תסיר את הלוט, תראה: לכולם יש דם על הידיים. ועל כן, עבדי משה, נטה ידך על הים וישובו המים!"

 

משה היסס. למיטב שיפוטו, הפקודה הייתה בלתי חוקית בעליל. ממרום עומדו ראה את אחיו, בני אברהם יצחק ויעקב, מתרחקים לאטם מן הים, מתוודעים אל חירותם, נעטפים בה כבמגבת רחבה, מייבשת ומנחמת. בין חומות המים הניצבות זו מול זו גררו עצמם חיילים מותשים ובהמות נחרדות אל צדה המצרי של התעלה. עוד רגע קט ויבקיעו אל מחוץ להישג ידו של נד המים המאיים. וזה בדיוק היה הרגע שבו לאלוהים נגמרה הסבלנות. "לא הותרת לי ברירה אחרת", אמר למשה, בעודו מכביד את לב עבדו יחידו, בעוד ידו מונפת כבדה על הים, בעוד המים שבים על מצרים, על רכבו ועל פרשיו.
 

להזמנת מינוי ל"הדף הירוק" 03-5632547



 
עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים