משה לוי, הרמטכ"ל ה-12 של ישראל, הלך לעולמו

10.1.2008
hadaf_hayarok@maariv.co.il    ארכיון עיתונות   

משה לוי, הרמטכ"ל ה-12 של ישראל, הלך לעולמו

נחמן גלבוע

 

.הסתכל על כולם בגובה העיניים, אף על פי שהיה איש גבוה

 

ביום שלישי נפטר הרמטכ"ל ה-12 של מדינת ישראל, משה לוי, לאחר שכשבוע קודם לכן לקה באירוע מוחי קשה ואושפז בבית החולים "העמק" בעפולה. לבית החולים הגיעו חבריו הקרובים מקיבוץ בית אלפא, מקום מגוריו במשך כארבעים השנים האחרונות, לבקרו ולהיפרד ממנו. לוי, שנודע בכינויו "משה וחצי" בשל קומתו הגבוהה, נפטר בגיל 72, והיה הרמטכ"ל הראשון שהחל את שירותו בצה"ל ולא באחת המחתרות. הוא נולד ב-1936 בתל אביב למשפחת עולים מעיראק, ולמד בבית הספר היסודי ע"ש ביאליק בעיר, התגייס לצה"ל בשנת 1954, והחל את שירותו בחטיבת גולני. לאחר מכן עבר לחטיבת הצנחנים, שבמסגרתה השתתף בפעולות התגמול ובה שירת ברוב שנותיו הבאות בצבא.

 

"הכרנו בצנחנים כשהוא הגיע מגולני כקצין", מספר חברו מקיבוץ בית אלפא, רני לב, "בימים ההם המ"כים בקורס מכ"ים בצנחנים היו קצינים, והוא שימש כמ"כ אצלנו בפלוגה כשרפול היה המ"פ. אחר כך פגשתי אותו בקיבוץ, כשהגיע לפה לפני יותר מארבעים שנה. הוא היה איש רעים להתרועע. רכש המון חברים. הסתכל על כולם בגובה העיניים, למרות שהיה איש גבוה. הוא לא הרבה לדבר, אבל ידע היטב להקשיב. לאחר הצבא הוא לא רצה ללכת לשום תפקיד פוליטי, אלא להגשים את החלום שלו לעבוד בגד"ש בבית אלפא.

 

למרות שהיה תושב כל השנים בקיבוץ, הוא היה שותף מלא לכל מה שקורה בו. הוא התנהג כאחד החברים, התלבש בפשטות, השתתף בכל האירועים והשמחות, והיה מעורב גם במערכות הפנימיות. הוא גידל במערכת החינוך ארבעה ילדים, תאומים ושתי בנות, והיה גאה בהם מאוד. פטירתו היא אבדה גדולה לכולנו".

 

לאחר שמילא שורה של תפקידים בצנחנים, מונה ב-1968 לפקד על חטיבת הבקעה בתקופת המרדפים. ב-1973 התמנה לוי לראש מטה (רמ"ט) פיקוד מרכז, לאחר שורה של תפקידי פיקוד מונה בשנת 1977 לתפקיד אלוף פיקוד המרכז, שבו שימש עד 1981, ובשנים 1983-1982 היה ראש אג"ם וסגן הרמטכ"ל.

 

ב-19 באפריל, 1983, החליף לוי את רפאל איתן בתפקיד הרמטכ"ל, והוא בן 47. הוא נכנס לתפקידו בעיצומה של מלחמת לבנון. בתקופת כהונתו כרמטכ"ל נערך צה"ל בקווים חדשים בלבנון. כמו כן, עסק לוי בהקמת מפקדת חילות השדה (מפח"ש, כיום מפקדת זרוע היבשה - מז"י), בהצטיידות במערכות נשק חדישות ובקיצוץ בסדרי הכוחות.

 

לוי פרש מצה"ל ב-1987 לאחר 33 שנות שירות. עם פרישתו היה לחבר מחקר בבית הספר לכלכלה של לונדון. ב-1989 חזר לבית אלפא לעבודה בשדה. "מאז שהוא גמר את הרמטכל"ות והגיע לקיבוץ, הוא השתלב בגד"ש בעיקר בכותנה", מספר דניאל הכהן מבית אלפא, שקלט אותו לענף. "הוא תפס מהר מאוד את העבודה והשתלב בה בצורה יוצאת מהכלל. היינו פורסים את צינורות הטפטוף ומכינים אותם להשקיה, וכשהוא היה עומד ומשגיח מהטנדר על השדה, הייתי בטוח שלא תהיה פריצה אחת שהוא לא ימצא ויתקן. תוך זמן קצר הוא עבר לעבוד על קטפת, עבודה שנחשבה אצלנו לייחוס גדול. הוא היה חבר יוצא מן הכלל בעבודה, אף פעם לא דרש התייחסות מיוחדת, ועשה כל עבודה למרות שכבר לא היה בחור צעיר. היה תענוג לעבוד אתו, ולשמוע את דעתו על כל ההתרחשויות בארץ".

 

לוי נאלץ להפסיק לעבוד בגד"ש בשל בעיות שנבעו מפציעה ישנה בגב, שמהן סבל עד שעבר ניתוח אורטופדי. גם לאחר שלקה לראשונה באירוע מוחי, בתקופת עבודתו בכביש חוצה ישראל, המשיכו דניאל ורעייתו, רמה, לבקרו בביתו בבית אלפא ולדווח לו מה גורה עם הגידולים בגד"ש.

 

לוי כיהן כחבר בדירקטוריון התעשייה האווירית ב-1991, ובדירקטוריון חברת החשמל ב-1992. מ-1993 עד פטירתו כיהן כיו"ר הדירקטוריון של חברת כביש חוצה ישראל בע"מ, ושימש בהתנדבות כיו"ר אגודת ידידי בית חולים העמק בעפולה. אליושה ברנע מבית אלפא אהב לשבת עם לוי במרפסת של גברוש, לטייל אתו בגלבוע וברחבי הארץ, ולשוחח אתו. "הוא נתן כבוד לכל אדם", הוא מספר, "כשהיינו נוסעים בטיולים, אנשים שפגשנו חששו לפעמים לגשת אליו בגלל יראת כבוד, והוא היה מתקרב אליהם ומייד פותח בשיחה ועונה על כל השאלות בפשטות. איש עממי במלוא מובן המילה. במשך כל השנים הוא התעניין במה שקורה בקיבוץ, והיה מעורה בכל מה שהתרחש פה. אנשים מבחוץ היו בהלם כשראו אותו עובד בגד"ש על טרקטור, עד שנאלץ לפרוש בגלל הבעיות הבריאותיות שלו".

 

לוי השאיר אחריו אישה, רעיה, ארבעה ילדים: אביטל, איתמר, נעמה ושלומית, בן מנישואים קודמים, גל, וחמישה נכדים.

להזמנת מינוי ל"הדף הירוק" 03-5632547



 
עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים