בוא אלי פסוק נחמד: פרשת וארא סח

בוא אלי פסוק נחמד: פרשת וארא סח

בארי צימרמן

.

וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל פַּרְעֹה וַיַּעֲשׂוּ כֵן כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה וַיַּשְׁלֵךְ אַהֲרֹן אֶת מַטֵּהוּ לִפְנֵי פַרְעֹה וְלִפְנֵי עֲבָדָיו וַיְהִי לְתַנִּין. וַיִּקְרָא גַּם פַּרְעֹה לַחֲכָמִים וְלַמְכַשְּׁפִים וַיַּעֲשׂוּ גַם הֵם חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם בְּלַהֲטֵיהֶם כֵּן. וַיַּשְׁלִיכוּ אִישׁ מַטֵּהוּ וַיִּהְיוּ לְתַנִּינִם וַיִּבְלַע מַטֵּה אַהֲרֹן אֶת מַטֹּתָם.

[שמות, ז', 10-12]

  

היום, קוראות יקרות וקוראים יקרים, ננסה לחלץ משמעות מבין שיניו של תנין. קשה, אמנם, אך לא בלתי אפשרי. "אם יהיה נדחך בקצה השמים", הבטיח לנו משה בספר דברים, "משם יקבצך ה' אלהיך ומשם יקחך". ואני אומר, גלותו של הפסוק הנידח בתחתית טבלת הדרשה אף היא קשה. רובנו אצים רצים אל מכות מצרים, אל דם וצפרדע, כינים וערוב, אל המוכר והקרוב. אבל אנו לא ניכנע לדעת הרוב! אל המטה והתנין נלך, לקצה השמים, נקבץ משמעות, נלמד לקח, נטה אוזן, נבין תנין.

 

א. משה היכה בסלע ויצאו ממנו מים. אהרון השליך מטה ויצא תנין. ביג דיל, אמר משה לעצמו, אז יצא קרוקודיל.

 

ב. הרבה פרחי בר בארץ, אחד מטה אהרון, לופית מצויה, פרח צנוע, מוציא לשון, נטול שיניים, מושלך בצדי דרכים, באפלות פרדסים, רחוק מתנינים, אוהב שלום ורודף שלום.

 

ג. למה אלוהים צריך לשלוח את אהרון להתעסק עם הלהטוט האורי-גלרי הזה, להפוך מטה לתנין? האם לא ידע, מראש, שמיד תבוא תגובת נגד מצרית? אולי צריך היה, בכל זאת, להתחיל מיד בדם, לעבור לצפרדע, להמשיך לכינים. למה לבזבז זמן יקר על תנינים?

 

ד. לא בלע מטה אהרון את מטות החרטומים, אלא כדי ללמדנו להיזהר מהשלכות מיותרות: מי שזורק מטה אחד סופו לבלוע מטות רבים; מי שהופך לתנין נאלץ לבלוע תנינים.

 

ה. אם היו שידורי טלוויזיה במצרים הפרעונית, היינו עכשיו בתוכנית תנין נולד. הרייטינג מובטח: אהרון ומטהו מול מכשפים ולהטים; רבים מול מעטים; דמעות תנין ויללות תנים, מכל הכיוונים. אבל בעצם, מסתבר, ריקוד התנינים הוא רק פרומו קצר למופע האמיתי: מכות מצרים, תוכנית הריאליטי הגרנדיוזית, עם המתחרים דצ"כ עד"ש ובאח"ב, ואיתם משה, המנחה הכוכב.

 

ו. שילבו התנינים זנבותיהם, הניפו רגליים קצרות באוויר ושרו: כל אחד הוא עור קטן וכולנו אור איתן. עכשיו התחילו לשחק קלאס, אבל בא מטה אהרון ובלע את כל המקהלה.

 

ז. משה נזהר מאוד שלא להישען על מטהו. פעם, ליד הסנה הבוער, הפך המטה לנחש. אחר כך חזר בו, אבל מאז, משה נזהר בו. לך תבטח במטה שנשך. עכשיו גם אהרון ייזהר במטהו. לך תאמין בתנין.

 

ח. אהרון טוב בעבודת מטה. לשטח עכשיו יוצא משה. עוד מעט יניף ידו, יאדים יאור לבדו, יגער בפרעה, ינווט ויוביל. אך גם אז, בלב החושך, תחת כדורי הברד, עת יעמוד משה במרכז העניינים, אנחנו לא נשכח איך הכול התחיל, איך בלע מטה אהרון, כמו גדול, את כל התנינים.

 

להזמנת מינוי ל"הדף הירוק" 03-5632547



 
עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים