בעין אחרת: "על הפער בין אי שיוויון לצמיחה"

בעין אחרת: "על הפער בין אי שיוויון לצמיחה"

אדם רז

 
.

כמדומני, לא יהיה בקרב קוראי העיתונים אדם שלא יסכים, כי אי השוויון במדינה מחריף. אולם, דוח מרכז אדווה, שפורסם לפני כשבועיים וזכה לכותרות גדולות בכל העיתונים היומיים, מציג תמונה שמשקפת את המציאות הכלכלית בהיבט צר, ומתעלם - בצורה בולטת - מהתפתחויות ומהישגים שחלו כתוצאה ממדיניותם של חלק מקברניטי המשק.

 

הדוח, המשתרע על 36 עמודים, טוען "שהצמיחה אינה מיטיבה עם כולם". קביעה זו, שהפכה למנטרה הנשמעת שוב ושוב, איננה נכונה.

 

אי השוויון גדל ומחריף מיום ליום, עקב השתלטותה של ההגמוניה הניאו-ליברלית מבית מדרשם של פישר, נתניהו ופרס, ומונף, בצדק, כדגל אדום מול אנשי חברה שונים, אולם יש צורך להבדיל בין החרפת אי השוויון לבין צמיחה כלכלית, וזאת מכיוון שאי השוויון המחריף (שעליו אין עוררין) אינו יכול לבטל את העובדה, שהכנסות המעמדות הנמוכים עולות.

 

אי השוויון השורר במשק מעכב את התפתחותה הכלכלית של ישראל, ומבטא את המדיניות הכלכלית של האישים המוזכרים לעיל, אולם הדוח אינו מציין מספר מהלכים, שהם חלק בלתי נפרד מהמדיניות הכלכלית של חלק מהצמרת. מהלכים אלה נוגעים ישירות לצמצום אי השוויון ולפיתוח המשק הישראלי.

 

למשל, הדוח מתעלם מהצמצום הדרסטי של חוק ההסדרים תחת אולמרט ובראון, ששימש כלי למניעת פיתוח והרחבה. הוא מתעלם גם מ"השחיתות" שהודבקה לאולמרט בכך, שרצה למכור את בנק לאומי למשקיע אסטרטגי, שמעוניין יהיה לפתח את הבנק ולהעמיק את מעורבותו במיזמים כלכליים, ולא למשקיע פיננסי שכל עניינו יהיה לצבור נכסים על מנת למכור אותם לכל המרבה במחיר. במאמר מוסגר אומר, שהכשלת העסקה למכירת בנק לאומי הביאה לכך, שאת תפקיד מכירת הבנק קיבל "בנק רוטשילד", קבוצה פיננסית אדירה שפיתוח כלכלי ויציבות אינם בראש מעייניה. הדוח מתעלם גם מדיונים על הגדלת התקציב, ואפילו, כך אמר בראון השבוע, מהצורך בביזור הכוח העצום שנצבר במשרדי האוצר.

 

הדוח מציג נתונים חשובים על צמיחתו של ענף הפיננסים ב-37% ושל ענף הטכנולוגיה הזעירה ב-70% בשנים 1997,-2000 ועל הקיפאון המלווה את התעשיות המסורתיות עד התקופה האחרונה.

 

קיפאון זה של התעשייה - שבחלקו הגדול נוצר עקב "הקפאתה" של מפת ההשקעות במשרד התמ"ת ובשל התעלמות בנק ישראל מדרישות התעשיינים להגן על הייצוא הישראלי לנוכח היחלשות הדולר - הוא אחד הגורמים המרכזיים לצמיחה האיטית של הכלכלה הישראלית, ובעקבות זאת להעמקת אי השוויון.

 

נכון שהדוח מסביר את "אי השוויון", אולם הבנת החברה הקפיטליסטית איננה יכולה להתמקד בפערי ההכנסות בין אלי הורביץ לבין עובדיו ב"טבע", ולא להתייחס לכך שמדיניות של קיפאון ושל אי פיתוח פוגעת גם בתעשייני המדינה, ובסופו של דבר, בעבודה ובפרנסה שלנו.

 

התייחסות ל"לפיתת החנק" של מעטים על פיתוחה של החברה הישראלית תוכל ללמד אותנו מי הם אלה שיוצרים מציאות זו. דוח מרכז אדווה איננו עושה זאת, אלא מסביר פעם אחר פעם שיש עשירים ויש עניים, ובכך נשאר בתחומי הקונצנזוס שאיננו מוביל לשינוי המציאות.
 

להזמנת מינוי ל"הדף הירוק" 03-5632547



 
עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים