תנובת המיליארד - הנהלת תנובה מכרה את השליטה בתאגיד לקרן "אייפקס" תמורת 1.025 מיליארד דולר




אריק בשן


הנהלת "תנובה" בחרה בקרן "אייפקס" לרכישת השליטה בתאגיד על-פי שווי של 1.025 מיליארד דולר(!) * אבל "יצרני החלב" מבטיחים שהקרב לא תם, והם מגבשים הצעת רכישה ומסעי שכנוע אצל מחזיקי המניות בקיבוצים ובמושבים * המערכה הבאה תתקיים בוועידת תנובה, שתתכנס ב-2007 * קרב החלב, פרק גורלי

 

כל הלילה (שבין ראשון לשני השבוע) דלקו האורות בבית "תנובה" בגלילות. כמעט יומיים חלפו עד שהיתמר העשן הלבן ואריק רייכמן, המנכ"ל, בישר: העסקה נחתמה. עסקה טובה, לדעתו. עד אז התקיים התהליך תחת דממה תקשורתית כבדה. קרוב לעשרים איש, נציגי הבעלים, ראשי תנובה והמלווים המקצועיים, יצאו ובאו. חמש קבוצות הגישו הצעות למכרז. קרן ההשקעות "מרקסטון" תפסה פיגור כבר בפתיחת המעטפות; עם קבוצת מאיר שמיר התגלעו בעיות ניסוח; ו"אפריקה ישראל" של לב לבייב הובילה לאורך כל הדרך עם ההצעה הכספית הגבוהה ביותר. הקבוצות האחרות ניסו ליישר קו, ורובן הגיעו לשווי חברה של כמיליארד דולר. לאחר הניפוי שרדו בישורת האחרונה אפריקה-ישראל וקרן ההשקעות הבינלאומית "אייפקס", שזכתה בסופו של דבר בעסקה כולה.

 

קרן אייפקס פרטנרס, השותפה עם חיים סבן בגרעין השליטה ב"בזק", מנוהלת בישראל על-ידי זהבית יוסף-כהן ופנחס בוכריס. ניצחונה הובטח רק בעקבות שדרוג המחיר שהייתה מוכנה לשלם עבור תנובה ל-1.025 מיליארד דולר, אבל לא פחות מכך עקב יכולתה לעמוד בתנאים האחרים שנדרשו על-ידי נציגי הבעלים בהתמחרות: להבטיח במשך 12 שנים את מחיר המטרה עבור היצרנים; להבטיח את המשך מנגנון המכסות והעודפים כפי שהיה מקובל עד כה; לעמוד על שמירת הון עצמי של כ-3 מיליארד ש"ח למשך שמונה שנים, וכן להבטיח את ההגנות על ביצוע הסכם זה גם אם וכאשר תחליט לבצע שינויי בעלות בחברה בעתיד. למעשה, תוכל אייפקס לרכוש בין 51% מהמניות ועד ל-100%, תלוי במספר הבעלים הנוכחיים שיוותרו על אחזקותיהם. יצוין כי לקונצרן יש גם פעילות בתחום המזון בעולם כולו, וקיימת הערכה שיוכל להוביל את תנובה לשווקים הבינלאומיים שאליהם היא כה משתוקקת להיכנס.


האופוזיציה שופכת חלב

 

עתה עובר הכדור למגרשה של ועידת תנובה, העתידה להתכנס במהלך חודש מארס 2007. צוות ה-18, בראשות השר לשעבר (בעבר חבר נתיב-הל"ה) יעקב צור, קיבל מהוועד המנהל של תנובה את ברכת הדרך ומטרתו להכין את הוועידה - שתהיה, מן הסתם, אחת הוועידות הטעונות ביותר של התאגיד מאז הוקם. לכולם ברור שתנובה בעתיד לא תהיה מה שהיא היום. אחת ההערכות היא שבמחיר העסקה הנוכחית יעדיפו רבים מהיישובים-הבעלים לקחת את הכסף ולצאת; אבל מי שעוקב אחר התנהלות הגורמים המתנגדים לעסקה - ולא רק בימים האחרונים, אלא גם בחודשים שעברו - יכול להתרשם ששום דבר עוד לא סגור, וכי הרוב בשטח עדיין לא מובטח. לאף אחד מהגורמים אין עניין "לשבור את הכלים", אך השאלה היא אם הדבר אפשרי על רקע המשקעים העמוקים, שחלקם אישיים.

 

אין ספק שעבור אריק רייכמן והנהגות התנועות זהו קרב גורלי על כל הקופה. רק בשבוע האחרון יכולים היו להחליק על החלב שנשפך לאות מחאה בפתח משרדי התנועה, לשמוע את הדי הנפצים שהתפוצצו בכניסה ואת קריאתם הניחרת של עשרות הרפתנים שהפגינו, להתפטרות רייכמן. חברי הקבוצה הניפו כרזות בנוסח "אריק - מעגל רך לשור נגח"; "תנובה - המחסום האחרון לפני בעלי ההון"; "תנובה ליצרנים", ופעולתם הותירה, מן הסתם, חותם - לא רק ענייני, אלא גם אישי - אפילו על הקשוח שבמנהלים. חוסר האמון העמוק שנפער שורר לא רק בין רייכמן לקבוצת המושבניקים. מולו מתייצבת גם התאחדות מגדלי הבקר, שעד לשנתיים האחרונות הייתה כבשר מבשרה של תנובה. אותן קבוצות, המתנגדות בכל מחיר להנפקת תנובה ולמסירתה לידי בעלי הון, הצליחו לעקוץ פעם אחר פעם ו"לכבוש" שטחים בתקשורת - שלא תרמו, בלשון המעטה, למעמד רייכמן ותנובה בכלל.

 

אותה "אופוזיציה", שכבר הצליחה בעבר לחסום כניסת משקיע, יודעת שהפעם זה יהיה הרבה יותר קשה: בתאגיד, שבו רשומים נכון להיום לא פחות מ-620 בעלים (קיבוצים ומושבים), יש רבים המחפשים כל דרך לממש את אחזקותיהם בתנובה, אם מחוסר עניין מקצועי, או לאור מצוקתם הכלכלית והצורך לדאוג לקהילת חבריהם.

 

בעבר ניסתה תנובה, ואין זה סוד, להגיע אל חיק חם של ענק מזון. היא ניסתה עם "נסטלה" הבינלאומית, קשר שאותו מנע הממונה על ההגבלים העסקיים (לנסטלה אחזקות באסם); כמו-כן נוצרו מגעים עם ענקי המזון האמריקאי "קונגרה" ו"ג'נרל מילס", אלא שהתברר כי הם אינם מעוניינים להיכנס לשוק הישראלי, וגם אם כן - בשווי שאינו עולה על 800 מיליון דולר. בתנובה גם דיברו על אפשרות להנפיק בין 10% ל-30% ממניות התאגיד בבורסה ולאחר מכן להכניס שותף פיננסי, אבל התנגדותם של קבוצת הרפתנים והתאחדות מגדלי הבקר, שדרשו לעגן בתשקיף את מחיר המטרה - לא אפשרה מהלך כזה (אגב, תוכנית הנפקה, אם בכלל, תידחה לפחות בשלוש שנים). בתנובה המשיכו לבדוק ואף שכרו יועצים, עד שהתברר כי לא יהיה מנוס מהכנסת שותף אסטרטגי, ושמהלך כזה יהיה כרוך בוויתור על השליטה בתאגיד.

 

עם הנתונים האלה עמדה תנובה לפני כחודש, עת החליט הוועד המנהל, בחשאי, לקבוע קבוצה מצומצמת של חברים ממגזרי ההתיישבות לבחינת הצעות מצד מועמדים מועדפים לרכישת השליטה בתאגיד. כאמור, המליץ הצוות בפני ההנהלה על ההצעה הטובה ביותר - אייפקס.


כמה יישאר לכל חבר

 

גם אחרי ההכרעה, מתכוונת האופוזיציה להמשיך את מאבקה הנחרץ. בשבוע שעבר תקפו את הנהלת תנובה על כך שמנעה מהם, לדבריהם, לצלם את הפרוטוקולים של ישיבות רלוונטיות לעניין, לטענתם - בניגוד לחוק. כמה שעות אחרי זה חגגו בתקשורת "הישג", בכך שרשם האגודות הורה לתנובה לענות בתוך 48 שעות על טענותיהם לדחיית הדיון ברכישת תנובה על-ידי משקיע. הם גם תבעו מהרשם - ולא בפעם הראשונה - כי ימנה חוקר לבדיקת התנהלות תנובה ומנכ"לה; אבל פחות מיממה לאחר מכן, כאשר החליט הרשם לדחות את בקשתם ("אין זה סביר כי יימנע מההנהלה לדון בנושא הנמצא בסמכותה") ולאפשר להנהלת תנובה לדון באופן חופשי בתוכניתה - הפך גם הוא לאויב העם: "כל ההליך שערך הרשם אינו תקין... הרפתנים מתכוונים לפנות לבית המשפט לדחיית תהליך המכירה שמובילה תנובה... נעצור את השור המשתולל (רייכמן)", פרסמו בתקשורת.

 

אבל עכשיו כולם יודעים - גורל המאבק הזה ייקבע לא בבית המשפט אלא בשטח, בעיצוב דעת הקהל עוד לפני התכנסות הוועידה. יוסי מלול (עין-חרוד איחוד), בעבר מזכיר התאחדות מגדלי הבקר והיום עורך ביטאונה "משק הבקר והחלב", יהיה, מן הסתם, עסוק מאוד בחודשים הקרובים. מלול גם מרכז את ההכנות להגשת ההצעה לרכישת תנובה על-ידי הרפתנים עצמם. "נכין חלופה ראויה, שתשמור על יצרני החלב מחד, ומאידך תאפשר לחברים שמעונינים בכך לצאת ממנה בצורה הוגנת", הוא מבטיח. "הדברים ייקחו זמן, הם לא נעשים ברגע. לא מוכרים ומחסלים, צריך לקחת הרבה צרכים ומשימות בחשבון". בדבריו אלה רומז מלול בביקורתיות לדרך בה נקטה הנהלת תנובה.

 

כדי לעמוד במשימה הזאת, תיאבק התאחדות מגדלי הבקר לקיים את הוועידה במועדה, על-פי תקנונה, לטענת מלול, בנובמבר 2007. לפני כשבוע הציג מלול לשולחן הארגונים את עיקרי התוכנית האלטרנטיבית. "ביקשנו מהארגונים חשיבה כללית. ביקשנו מהם שישאלו אם לתנועה הקיבוצית יש עניין אסטרטגי בתנובה, אם יש חשיבות לכך שהיא תישאר בידינו. הזכרנו את הצורך בדיון ציבורי לפני שנקבל את ההחלטה המכרעת - שיזכרו שמדובר בגורל של יצרנים קיבוציים ושישאלו את עצמם אם בסכום שנקבל בכלל נוכל לבנות פנסיה לחברי קיבוץ. מישהו עשה חשבון כמה יישאר לכל חבר?", תמה מלול, שכבר יודע שבכירי משרד האוצר העבירו מסר ברור לקברניטי תנובה והבעלים, כי אין למדינה שום כוונה לוותר על חלק מנכסי תנובה, כפי שהוחלט בשעתו בהסדר הקיבוצים (25% מנכסי הקיבוצים בתאגיד).

 

ש: ובכל זאת התקבלה ההכרעה בהנהלה. מה עכשיו?

יוסי מלול: "נעבוד בשני מישורים: נבלום את ההצעה הזאת על-ידי השגת רוב חוסם בוועידה. להערכתי, יש לנו רוב כזה של קיבוצים ומושבים. אבל, כמו שכבר אמרתי, מרכז הכובד הוא להכין חלופה מאוזנת ומוסכמת. המטרה שלנו היא להציב בוועידה, מול ההצעה של תנובה, את ההצעה שלנו. ואנחנו ננצח".

 

ש: יש כוונה לפנות לבית המשפט?

"לשם תפנה קבוצת המושבניקים שיש להם אג'נדה. אנחנו בהתאחדות פועלים על בסיס חיובי. נעשה סיבוב במשקים וננסה לשכנע. נעשה כנסים אזוריים. אנחנו מציעים לחברים שלא למהר ולקבל החלטות לפני שיראו את ההצעה שלנו. אנחנו נחושים למנוע את מכירת תנובה לבעלי הון. זו תהיה התאבדות כלכלית של הקיבוצים, של החקלאות ושל ערכי ההתיישבות".

 

ש: אריק רייכמן מוליך להתאבדות? הוא זה שחסר ערכי התיישבות ואחריות?

"יש לי הערכה גדולה לאריק, אבל בעובדה, הוא מוביל את תנובה בעוצמה להתאבדות קולקטיבית. האם ידעת ש-80% מהקיבוצים קשורים לתנובה בפעילותם החקלאית? שעשרים מפעלים קיבוציים מייצרים עבורה, שהארגונים מחזיקים מכוני תערובת ומרכזי מזון שכולם משרתים את עסקי תנובה? מקומה של תנובה מכריע בכלכלה הקיבוצית. למעשה, גם בפוליטיקה - עצם העובדה שיש לחברה ההתיישבותית הזאת קשר עם כל אזרח ישראלי מרוצה, שרוכש את תוצרת תנובה מדי יום. להעביר נכס כזה לבעל הון מנוכר - זו התאבדות שאנחנו, כחברים, חייבים למנוע אותה".

 

כשנשאל מלול האם ההנהגה הקיבוצית הנוכחית אינה יודעת את מה שהוא יודע, הוא "יורה": "המנהיגות שלנו חלשה מכדי לעמוד מול אריק, לכן גם 'מכתב הלשעברים' הוא בעל ערך ללא תקדים".

 

אין ספק ש"מכתב המזכירים לשעבר" לא נעם, בתחילת השבוע, לעיניהם חסרות-השינה של הנהגות התנועות ותנובה בהווה. 17 אקס-מזכירים, משלוש התנועות הקיבוציות, ביניהם: דובי הלמן, נתן טל, אהרון ידלין, עזרא רבין ואלישע שפירא, פנו בראשית השבוע למזכירים הנוכחיים, זאב (ולוולה) שור, גברי ברגיל ויאיר ריינמן, ואל ראשי תנובה, אריק רייכמן ונפתלי בן סירא, עם ספקנות מתריסה: "איננו בטוחים שהמהלך הנוכחי של מכירת השליטה בתנובה לגורם חיצוני הוא מהלך נכון והכרחי", כתבו, "פנייתנו בשעה זו היא שהנהלת תנובה תימנע מכל החלטה השבוע... כל החלטה יוצרת עובדות ומחויבויות שאין זה הרגע הנכון לקבלן". הפנייה, כידוע, לא נענתה. הגלגלים המשיכו לנוע. מכירת השליטה, אם תאושר על-ידי הוועידה, תהיה לעובדה.


תאריך הסיום של רייכמן?

 

בתנועות, צריך לומר, לא מזלזלים בכוחה של האופוזיציה. "בוועידה תוכל כל קבוצה להגיש את הצעותיה", אומר דורון סט, מנהל אגף הכלכלה בתנועה הקיבוצית, רגע אחרי שיצא מחדר המו"מ האטום, כשעיניו אדומות מחוסר שינה. "לדעתי עומדות בפניה שתי אופציות: האחת - להגיע להידברות עם המשקיע שנבחר, והשנייה - להציע הצעה אלטרנטיבית על-פי התקנון והחלטות הוועידה. אבל מה שבאמת חשוב כרגע הוא לראות איך מונעים קרע לקראת הוועידה. צריך לחפש גישור והבנות, גם על אי-הסכמות חריפות ברמה האישית. אני מאמין שזה יכול להצליח. הדבר תלוי הרבה ביכולת שלנו, כתנועה, להוביל הסברה נכונה, ולא פחות מכך לשמוע ולתת לגיטימציה לאלה שאינם מסכימים אתנו".

 

גם בתנועת המושבים מחפשים דרך להשגת איזון נכון בין הרפתנים ל"רוב הדומם" של חברי המושבים, שאין להם כל נגיעה לפעילותה העסקית של תנובה ומעונינים במימוש מניותיהם במחיר מרבי. המזכיר, איתן בן דוד, אומר כי בתהליך המו"מ עם קבוצות המשקיעים הוגדרו מראש התנאים לשמירה על ההסדרים הקיימים בענף. הוא מדגיש כי למרות ששיעור יצרני החלב במושבים אינו עולה על כ-4% מהנחלות במשק המשפחתי, מתייחסים אליהם כאל בעלי משקל סגולי הרבה יותר גבוה.

 

עם זאת, נראה כי ההצהרה המפתיעה של אריק רייכמן, השבוע, לפיה הוא מתעתד לעזוב את תנובה אחרי הוועידה שאמורה לאשר את מכירתה - עשויה להוות כדור הרגעה למתנגדיו, שרבים מהם נמנים גם עם מתנגדי העסקה אליה הוביל את התאגיד. "הודעתי על תאריך הסיום שלי, אך כאן איני יכול לומר מתי, כדי שלא לגרום עצב לאנשים מסוימים ושמחה לאנשים אחרים", אמר רייכמן, מתקשה להסתיר דוק של סרקזם. לדבריו, טרם הוחלט מי יהיה היורש.


לרכישת מנוי ל"הקיבוץ" התקשרו 03-9309111 

 


מסמכים חדשים בעיתונות תנועתית וכללית



עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים