רוח החוגיסטים - 80 לתנועת המחנות העולים




אדם הישראלי


שאיפה לצדק ולשלום באמצעות פעילויות נוער

 

תנועת המחנות-העולים חוגגת שמונים בשפע של פעילויות, חלקן בלתי-שגרתיות * הצצה אל עולמם של לובשי החולצות הכחולות עם הכפתורים * וחג שמח

 

תנועת המחנות-העולים בת שמונים, ונראה שהזמן עושה לה טוב. זו השנה העשירית שצומחת לה תנועת בוגרים ענפה. הפעילות במחנות הקיבוציים מתרחבת, ולפי מספר חברי הגרעינים, היא כבר התנועה השלישית בגודלה בנח"ל. לרגל החגיגות מוצגות להלן דוגמאות מספר לפעילויות תנועתיות בלתי-שגרתיות, שבכולן מנשבת הרוח התנועתית שמובילה את "החוגיסטים" מאז 1926: שאיפה לצדק ולשלום, באמצעות פעילויות נוער שלוקח אחריות על החברה בה הוא חי.

 

פעילות בקו האש

 

המלחמה האחרונה בלבנון תפסה את חברי התנועה בעיצומה של פעילות הקיץ הענפה. מספרת מיכל פרידלר (26, חברת המזכירות הבוגרת של המחנות-העולים): "כל קיץ מקיימת התנועה מגוון פעילויות לכל השכבות. כשפרצה המלחמה, רבים מהמדריכים ומהחניכים מצאו עצמם בקו האש. עד מהרה, כשהתברר חוסר-האונים של הממשלה והרשויות, התגייסנו אנחנו לסייע".

 

ש: איך בונים פעילות מהיום למחר לילדים כה רבים?

מיכל פרידלר: "קודם כול היה ברור לנו מהי המטרה שלנו, כתנועה: להמשיך לחנך לערכים הומניסטיים ולשלום גם בזמן מלחמה, לתת אלטרנטיבה לרוע ולהרג, ולסייע לאוכלוסיות מוחלשות. תוך ימים מספר התגייסו המדריכים הצעירים והבוגרים של התנועה והגיעו מכל הארץ בכדי לקחת חלק ולתרום בשעת משבר. כמובן שהשתמשנו בכלים הקלאסיים שלנו: פעולה חברתית, משחקים, מתן דוגמה אישית של המדריכים, עידוד הנוער להפעיל את עצמו - כל הדברים שבשבילנו הם הבסיס לפעילות".

 

ש: אילו פעילויות ארגנתם?

"היה לנו חשוב להמשיך, קודם כול, את פעילות הקיץ התנועתית. הקייטנות ('כייפות') הועתקו מהצפון אל קיבוצים באזור ירושלים. סמינר השביעיות לכיתות י"א והטיול ה'משולב' לכיתות ח', שאמורים היו להתקיים ברמת הגולן ובאזור הכינרת, הועברו לערבה ולאזור ים המלח. מדריכי התנועה העבירו פעילויות בתוך המקלטים בצפון, עם הרשויות המקומיות ועם תנועות נוער נוספות. קיימנו שלושה מחזורים של מחנות קיץ ברעננה, עם הסוכנות היהודית. בפעילות לקחו חלק ילדים שאינם בהכרח חניכי התנועה. רבים מהם היו ילדים למשפחות מוחלשות שפשוט נותרו במקלטים ללא פעילות, ביניהם עולים חדשים רבים. בנוסף לכך, המשכנו את הקשר שלנו עם חסידי אומות העולם החיים בישראל. זהו קשר שאנו מקיימים במסגרת פרויקט רחב של אימוץ ותיעוד. במהלך המלחמה הושטנו סיוע לחסידי אומות העולם שגרים בצפון, ועזרנו להם במציאת מגורים חלופיים במרכז".

 

"הצריף הכחול" בירושלים

 

בשכונת "מגרש הרוסים" שבמרכז העיר ירושלים שוכן, מאז שנות הארבעים, "הצריף הכחול", אחד המחנות הוותיקים של המחנות-העולים. נועה שליט (21, נערן), מדריכה בוגרת, מספרת על הצעירים שמגיעים לצריף. "לצערי הרב, בשנים האחרונות מושך אליו מרכז העיר מאות נערים ונערות שמסתובבים ללא בית וללא מסגרת חברתית מתאימה, חלקם זרוקים ברחובות. מדובר בבני נוער מכל מגזרי האוכלוסייה, הנמצאים בסיכון לשתיית אלכוהול, לשימוש בסמים ולאלימות. בצריף אנו מקיימים עבורם פעילות ייחודית".

 

ש: אין גורמים ממסדיים שעוזרים להם?

נועה שליט: "יש, והם באמת עושים כמיטב יכולתם, אבל לנו, כתנועה, יש יתרונות שאין לגופים כמו קידום נוער ומשרד הרווחה. גופים אלו נותנים בעיקר מענה טיפולי, בעוד שאנו נותנים מענה חברתי-חינוכי, בדומה ל'מועדון נעורים' בקיבוץ. אנחנו מזמינים את הנערים והנערות ליצור מקום משלהם שיהווה להם מעין בית. הצריף פתוח כל יום אחר הצוהריים וכל מי שמעוניין יכול לבוא ולהצטרף לפעילות, בתנאי בסיסי אחד: קח אחריות על המעשים שלך. אנחנו מאמינים שהעיקרון התנועתי הזה נכון כמעט לכל נער ולכל נערה, לא משנה מה עובר עליהם בחיים".

 

ש: ואילו פעילויות אתם עושים?

"זה אולי מפתיע, אבל מדובר בפעילויות תנועתיות - רק בלי 'חולצה כחולה'. מתקיימות סדנאות על שאלות זהות, פעילות חברתית להיכרות, הגברת המעורבות החברתית בירושלים בפרט ובישראל בכלל, הסברה על הסכנה שבסמים ובאלכוהול, ועוד".

 

פנים צעירות ב"שיטים"

 

מכון "שיטים" בבית-השיטה, לשעבר מכון החגים הבינקיבוצי המיתולוגי, שהקים אריה בן גוריון, החל כארכיון שבו נאסף חומר רב על חגים, קבלת שבת, טקסים ופעילויות תרבות מרחבי התנועה הקיבוצית ותנועות הנוער שלה. לפני כעשור שינה הארכיון את פניו והחל גם בייצור תוכניות חינוכיות. השנה החלו חברי תנועת הבוגרים של המחנות-העולים וקבוצות הבחירה תהליך של לקיחת אחריות ניהולית וחינוכית על המקום, לצד החונכים המבוגרים והמנוסים העובדים בו. רעות רון ( ,32בעבר מרמת-יוחנן), חברה בתנועת הבוגרים, מרכזת את פעילות ההדרכה במכון.

 

ש: מה יש לחבר'ה צעירים כמוכם לחפש בארכיון?

רעות רון: "חוץ מזה שאנחנו ידועים כאוהבי אתגרים, זה לא באמת ארכיון. זהו מקור חי ותוסס ובלתי-נדלה להשראה תרבותית וחינוכית יוצאת דופן. אנחנו מקיימים כאן פעילות בשני מישורים: האחד פנימי, כלפי חברי התנועה - למידה של הטקסטים ושל המקורות התרבותיים לתנועה הקיבוצית; השני חיצוני, ומיועד להביא את היצירה המדהימה שנוצרה בתחום הזה בקיבוצים לקהל הרחב".

 

ש: מי קהל היעד של הפעילות?

"הפעילות מכוונת לכל מי שעוסק בתרבות ובזהות היהודית שלו: בתי ספר, קהילות ביישובים, קבוצות חיילים וכמובן קיבוצים. אנחנו מקיימים פעילות רבה עם מורים ומחנכים ממגוון מקומות ותפיסות עולם, זה באמת מרתק. מעבר לכך, חניכי התנועה נהנים כבר עכשיו מעושר הולך וגדל של תכנים תרבותיים מ'ארון הספרים היהודי'. הכיוון אינו אקדמי, אנחנו מכוונים בעיקר לפרקטיקה של איך ליצור חג, איך לבנות טקס משמעותי עבור קהילה או קבוצה. נושאים של צדק חברתי ביהדות היו אצלנו, כל השנים, חלק מרכזי מתפיסת העולם".

 

אחריות חינוכית בבקעה

 

ערן אבידור (25) ואלון אזולאי (27), שניהם חברי נערן, מנהלי יחידת הנוער של בקעת הירדן. וזה אומר: בערך 700 ילדים מכתה א' עד י"ב, מתוכם כ-250 בכיתות ז'-י"ב.

 

ש: אז לאיזו תנועה הולכים?

ערן אבידור: "יש כאן מגוון של מסגרות חינוכיות שבאופן רגיל לא לגמרי משתלבות: בנות שירות לאומי של 'בני עקיבא', שנת שירות של 'האיחוד החקלאי', חיילי הנח"ל בפרק המשימה מטעם 'המחנות העולים' ועובדי המתנ"ס".

 

ש: וכולם חיים בשלום אחד עם השני?

"אנחנו מוצאים את המשותף. למשל, הנושא המרכזי השנה הוא: 'המקום שלי'. בתקופת ההתנתקות הבנו שיש הרבה דילמות בקרב הנוער לגבי הקשר שלהם עם המקום הזה, בקעת הירדן. השנה נשאל איזה קשר קיים היום ומה היינו רוצים לראות. כל שכבת גיל גם בוחרת פרויקט למען המקום: יצירת ארכיון ליישוב, שיקום שמורת הטבע 'מלחה', התכוננות לשירות משמעותי בצבא, ועוד".

 

ש: אלון, אתה בוגר המחנות-העולים. איך זה בא לידי ביטוי כאן?

אלון אזולאי: "המטרה שלנו היא, כמו בכל מחנה של התנועה, ליצור חברת נוער עצמאית. אנחנו רואים את חברת הנעורים של הקיבוץ כמודל. ילדים אקטיביים, שלוקחים אחריות על החברה שבה הם חיים. כאן אנחנו פועלים בלי החולצה הכחולה, אבל העקרונות החינוכיים האלה מלווים אותנו".

 

ש: מהי משמעות הפעילות שלכם עבור החברים בנערן?

"החלטנו בנערן, כבר לפני כמה שנים, על תהליך של לקיחת אחריות על החינוך בבקעה, שהיא הבית שלנו. קודם כול יש המון פרגון וכשיש צורך, החברים נרתמים לאירועים, כגון קייטנות ופעילויות גדולות. חוץ מזה, אנחנו מביאים דילמות חינוכיות שלנו אל שיחות הקיבוץ - שהן, בעצם, אסיפות. מאחר שכמעט כל חברי הקיבוץ עוסקים בחינוך, זה מקום נפלא להתייעץ בו ולהתחזק ממנו".

 

פעילות ערכית בקיבוצים

 

בדרך כלל פעלו תנועות הנוער רק בערים, אך לאחר שנסגרה "חטיבת בני התק"מ", נפתח אפיק פעילות חדש בקיבוצים. טל מילר (23, נערן), אומר כי בקיבוצים שבהם תהליכי ההפרטה פגעו במערכת החינוך נוצר צורך, גם של הילדים וגם של המערכת, במענה חינוכי ערכי. ולא רק בטלוויזיה ומשחקי מחשב. "למשל, באזור מטה יהודה, בו אני פועל, אנחנו מדריכים בארבעה יישובים: שורש, נתיב-הל"ה, צובה ורמת-רחל. בכל קיבוץ המצב החברתי שונה, וכך גם מידת המעורבות שלנו. בצובה גר גרעין תנועתי בשנת-שירות, ברמת-רחל מדריכי הנעורים הם בוגרי התנועה, וכך הילדים גם נחשפים לעולם שמחוץ לגבולות הקיבוץ".

 

ש: אילו מסרים אתם מעבירים לנוער בקיבוץ?

טל מילר: "בוחנים בצורה ביקורתית את התהליכים שעוברים על הקיבוץ ועל החברה הישראלית כולה. לומדים את ההיסטוריה של התנועה הקיבוצית ושל הציונות בכלל. כל המדריכים בתנועה מגיעים מאורח חיים של הגשמה - אם בנערן, שהוא קיבוץ של בוגרי התנועה, אם בקומונות או בקבוצות שיתופיות אחרות. זה מעביר את המסר באופן חזק".

 

ש: ומה הילדים עושים, הפגנות?

"אנחנו לא מצפים למאהלי מחאה על הדשא של המזכירות נגד הפרטות, אבל, לדוגמה, כמה חבר'ה, תלמידי י"א מצובה, מארגנים עכשיו סמינר לכל החניכים מהשכבה הבוגרת בקיבוצים, לדון יחד בשאלה 'הקיבוץ לאן?'. מבחינתנו זה הישג חינוכי מצוין".

 


לאתר המחנות העולים
להודעת אגף המשימות בנושא

 



מסמכים חדשים בעיתונות תנועתית וכללית



עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים