סדר יום מאוחד - שיחה עם גברי ברגיל




יעקב דרומי


גברי ברגיל

 

ממש בקרוב יסגור גברי ברגיל שבע שנים בתפקיד מזכיר התנועה הקיבוצית - תקופת הכהונה הארוכה ביותר של מזכיר תנועה עד כה. יחד עם זאב (ולוולה) שור הוא שותף למהלך היסטורי: שש שנים לאחר ועידת התנועות, בנובמבר 1999, שאישרו את האיחוד ביניהן והקימו את "התנועה הקיבוצית", אושר הסכם מיזוג הנכסים של התנועות. המשמעות: איחוד תנועתי הלכה למעשה. ומה עכשיו, לאן מתקדמים מכאן? ברגיל רוצה לסכם את העבר לפני שמתקדמים אל העתיד.

 

"ההחלטה האסטרטגית לאיחוד התנועות, שהתקבלה בשלהי הקדנציה של אבו וילן ודובי הלמן", מזכיר לנו ברגיל, "נועדה לתת מענה לשלושה פרמטרים: הראשון - ייעול המערכת והקטנת הוצאות ניהול המערכת המרכזית. במהלך התקופה הצטמצמו התקציבים ב-30 עד 40 אחוז, בלי להקטין את הפעילויות שהתנועה עוסקת בהן. השני - סדר היום של הקיבוצים. בתק"ם ובארצי, בסוף שנות התשעים, היה סדר היום זהה, ולא היה היגיון לעסוק בו בשתי תנועות נפרדות. להיפך, ההנחה הייתה שאיחוד הכוחות יכול לעזור להתמודד טוב יותר עם המשימות בפניהן ניצבים הקיבוצים. השלישי - לתנועה שמייצגת 254 קיבוצים ומדברת בקול אחד, יש סיכוי להשיג יותר מהרשויות מאשר שתי תנועות שמדברות בקול שונה ונותנות לשלטון הזדמנות לבצע 'הפרד ומשול' ביניהן".

 

ברגיל מבקש להדגיש כי אין זה מיזוג רגיל של תאגידים עסקיים, אלא מיזוג מורכב יותר: של "ארגונים ציבוריים-חברתיים עם מטען של תרבות, היסטוריה ותחושות משפחתיות". כאן נדרש זמן כדי להשיג הסכמות שיתקבלו לא רק בין התנועות, אלא גם על דעת חברי הקיבוצים והגופים הציבוריים הנלווים לתנועות. "היה צורך לעשות זאת, מבלי לשבור את המפרקת תוך כדי התהליך", אומר ברגיל.

 


ש: אבל נוצר רושם שמושכים זמן.

גברי ברגיל: "איחוד הפעילויות, סדר היום התנועתי והמוסדות הקיבוציים - היה תהליך מורכב כשלעצמו, וכל ניסיון להוסיף לכך גם את מיזוג הנכסים היה גוזל זמן בוויכוחים אינסופיים, במקום להקדיש את עיקר האנרגיה להתמודדות עם המשבר שעברו הקיבוצים, כדי להוציא אותם לצמיחה מחודשת. לכן קיבלנו, נתן טל ואני, החלטה להגיע למיזוג הנכסים רק בשלב השני. סדר היום בשש השנים הללו היה כה עמוס, שלא הייתה סיבה 'לעמוד עם סטופר ביד' ליישום של מיזוג הנכסים. חיכינו לעיתוי הנכון כדי לעשות זאת".

 

ש: אז מה ההסבר לדחיית ההחלטה בישיבה הראשונה הסוערת של מועצת הקיבוץ-הארצי?

"בשיחות סגורות, הערכתי שיידרשו שתי ישיבות. ההנחה הייתה שהמשתתפים במועצת הקיבוץ-הארצי מבינים שצריך למזג את הנכסים ולכן לא יתנגדו בסופו של דבר, אבל צריך היה גם למצות את 'כאב הבטן הרגשי' שלנו. בנוסף לחששות טבעיים של תנועה קטנה שמתמזגת עם תנועה גדולה יותר, היו גם דאגות אמיתיות וחשובות שדרשו תשובות, מאחר שהקיבוץ-הארצי הביא עמו, מסיבות היסטוריות, פעילות ציבורית רחבה יותר מזו של התק"ם והיה צריך להבטיח שהיא לא תיפגע. ולוולה ואני היינו מודעים לחששות האלה ונתנו תשובות שיצרו תמיכה רחבה בשתי התנועות להצעת המיזוג. העובדה שלמעלה ממאה אנשים דנו בנושא יותר משמונה שעות, היא לכבודו של הקיבוץ-הארצי שמראה אכפתיות בכל מה שקשור לניהול המערכת המרכזית".

 

אינטרסים כלכליים ואיזונים ערכיים

 

"לא היה קיים איום אמיתי לפילוג", משיב גברי לשאלה אם הסתיימו המתחים בין המעגל השיתופי והמתחדש ואם הייתה סכנת פילוג, "למרות שהשנים האלה היו דרמטיות מבחינת תהליכי השינויים ברוב הקיבוצים, שגרמו בהכרח ליצירת מתח רב. אומנם היו אנשים שסדר היום של פילוג שכזה התאים להם והם ניסו לדחוף אליו. עצם הרעיון היה מוטעה, ולכן לא היה לו סיכוי להתקדם. אנו מספיק מנוסים לדעת שפיצולים מחלישים אותנו ושעדיף לרכז כוחות. בכל המרכיבים האלה נוצר שינוי משמעותי לטובה. התנועה התבססה יותר והצליחה ליצור סדר יום עם תחושת בית לשני המעגלים. כעת אנו מצויים מעבר לשיא תהליך השינוי בקיבוצים, לאחר ש-200 קיבוצים כבר ביצעו אותו, והתחלופה אצל בעלי התפקידים השונים שינתה את הדגשים".

 

תפקידה ומתכונתה של התנועה בעתיד מעסיקים לא-מעט את ברגיל. לאלה המבקשים לצמצם את כוח האדם ולהפוך את התנועה לגוף מצומצם שמייצג את האינטרסים הקיבוציים, הוא משיב: "אם תתחזק המגמה, שיש שדוחפים אותה, להפוך את התנועה ל'משרד אינטרסים' - תעמוד בסכנה זכות הקיום של התנועה. הסיבה לקיומה נעוצה בכך שבנוסף לייצוג האינטרסים של הקיבוצים היא לוקחת על עצמה, מצד אחד, להיות הגוף שמאגד תחת כנפיו את השיח והדיאלוג הערכי המקיים לאורך זמן את כל הקיבוצים בתנועה אחת, ומצד שני לקיים פעילות ציבורית, תרבותית וחינוכית, מול החברה הישראלית".

 

ברגיל מתרשם שיותר ויותר חברים מודעים לתפקיד המרכזי של התנועה ביכולת ללוות את הקיבוצים, לעזור להם מול המדינה ובעיקר "לנהל את הפעילות הציבורית, התרבותית והחינוכית שאמורה לתת אותה נשמה יתרה שבלעדיה לא יכולה להתקיים תנועה לאורך זמן".

 

ש: דווקא נדמה שהארגונים האזוריים הופכים ל"שחקנים" חשובים וחזקים, שלא לדבר על סיוע כלכלי שהם מושיטים לקיבוצים.

"אני מודע לתהליך התחזקות הארגונים האזוריים, אך דווקא כתוצאה מכך נדרשת תנועה חזקה, כדי לשמור על האיזונים הנדרשים. היתרון הגדול של התנועה, מעבר ליכולתה לייצג את כל הקיבוצים, לא רק על בסיס אזורי, טמון בכך שאין לה אינטרסים כלכליים מיידיים והיא יכולה ללוות את הקיבוצים ולתת להם ייעוץ והכוונה בלי סכנה של התנגשות אינטרסים כלכליים מקומיים, כפי שעלול לקרות בארגונים האזוריים".

 

בכלל, מוסיף ברגיל, הקשר בין הארגונים האזוריים, המועצות האזוריות והתנועה התחזק בשנים האחרונות. "כולם מבינים שחלוקת עבודה נכונה בין שלושת הגורמים המובילים הללו תפעל לטובת הקיבוצים".

 

ש: מה לגבי "התייעלות" במוסדות התנועה?

"עברנו תהליך רחב של התייעלות. הורדנו לכדי מחצית את שיעור המס לחבר, ובכך הגענו למעשה עד לקו האדום, שמתחתיו תיפגע יכולת התנועה כגוף משפיע. שונו שיטת חישוב המס ודרך ההעברה שלו. כל אלה, והמעבר למשכורות בתחילת השנה הקרובה - ישלימו מהלך של התאמת הארגון לתקופה הנוכחית ולאתגרים שבפניו".

 

קרן של 250 מיליון ש"ח

 

"אני יכול לזהות תהליכי עומק, המראים בבירור שהיציאה מהמשבר מאפשרת לאנשים לחזור ולחשוב במונחים של שותפות ושילוב נכון של המערכת המרכזית, כדי לייצג את הקיבוצים מצד אחד, וגם להיות גורם מוביל בחברה הישראלית", אומר ברגיל, ומציג כדוגמה את העזרה ההדדית הקיבוצית בתקופת מלחמת לבנון השנייה. "התנהלות הקיבוצים תחת אש הייתה ללא דופי", הוא אומר, "והם עמדו במבחנים הקשים של המלחמה. האוכלוסייה הקיבוצית זכתה לטיפול מרבי בזמן המלחמה, והמערכות עצמן, הכלכליות והקהילתיות, המשיכו לעבוד באופן מעורר הערכה. התגייסות קיבוצי העורף לאימוץ 15 אלף איש מהקיבוצים ומיישובים אחרים בצפון הייתה מהלך מעורר הערכה, של סולידאריות וערבות הדדית. לתחושתי, האתגרים שעמדנו בפניהם החזירו לנו את תחושת הגאווה הפנימית באמונה וביכולת שלנו לשמור על הרעיון הקיבוצי. מנגד, גורמים בחברה הישראלית שנהנו לחבוט בתנועה הקיבוצית בשנים האחרונות 'גילו' לפתע את חוסנה של התנועה, ויש להצטער על כך שנדרשה מלחמה כואבת כדי להגיע לזה. אנו עדיין עסוקים בטיפול בקיבוצים בצפון, כדי להבטיח שיתוקנו, ככל שניתן, הנזקים שנגרמו במהלך המלחמה. במקביל, נערכים ליצור מערך קבע של אימוץ קיבוצים, שישמש אותנו אם נידרש לעמוד באתגר פעם נוספת".

 

ש: איך לא רק חוזרים אלא גם נשארים במרכז הבמה הישראלית?

"ולוולה ואני רואים במיזוג הנכסים הזדמנות לשדרג את הפעילות הציבורית של התנועה, כדי לחזור למרכז הבמה של החברה הישראלית. בכוונתנו לבנות, במהלך עשר השנים הבאות, קרן מרכזית בת 250 מיליון ש"ח לפחות, שתבטיח פעילות ציבורית רחבה של התנועה, כדי להשיג את המטרה שהצבנו לעצמנו. קרן זו תתבסס על הנכסים שמוזגו, המוערכים בכמאה מיליוני ש"ח, והחלק הנוסף יבוא מאיגום נכון של נכסים שונים שקיימים במעטפת התנועתית".

 

ש: עם כל הכבוד לחברה הישראלית, מה יהיה עם הפנסיה של החברים?

"הטיפול בפנסיה וסגירת הגירעון האקטוארי נמנים עם המטרות היותר חשובות בטיפול התנועתי. רצינו להגיע למצב שבו כל קיבוץ ינהל 'תיק נכסים' של אחזקותיו בתאגידים הגדולים ויוכל לקבל לגביהם החלטה כלכלית נכונה, כאשר סגירת הגירעון האקטוארי היא אחת האפשרויות שתעמוד בפניו. עיצוב מדיניות נכונה בתאגידים הגדולים בהם יש לנו אחזקות, יכול להעמיד לרשות חברי הקיבוצים פוטנציאל מימוש נכסים של יותר מארבעה מיליארד ש"ח, כגודל הגירעון האקטוארי בתנועה הקיבוצית. יש לנו מחויבות עליונה לסגור את הגירעון האקטוארי בפנסיה בשכבת הביניים ובשכבה הוותיקה. היעד שהצבנו לעצמנו הוא סגירת הגירעון בתוך חמש שנים".

 

ברגיל מתנסח בזהירות באומרו: "חוסר הסכמות בין הארגונים, הגופים הקיבוציים וההתיישבותיים העוסקים בכך לא הניח לנו להתקדם בקצב הרצוי", והוא מדגיש:  "המהלך לא צריך לפגוע ביכולת שלנו לשמור על השליטה באותם ארגונים, ואסור לאף אחד מאתנו לחשוב שהוא יכול לקבל החלטות במקום החברים עצמם, שהם הבעלים האמיתיים של הנכסים האלה".

 

ש: נסה לתמצת את סדר היום התנועתי שהיה בעבר ושיהיה בעתיד.

"המהלך החשוב ביותר היה ביצירת סדר יום שהבטיח יציאה של הקיבוצים מהמשבר ועלייה על מסלול של צמיחה. לפחות ארבעים קיבוצים נזקקו לטיפול אינטנסיבי של התנועה, כדי שלא יגיעו אל סף פירוק. היציאה מהמשבר והעלייה על מסלול צמיחה, בלי שאף קיבוץ יתפרק בדרך וחבריו ייוותרו ללא תשובות - היא ההצלחה הגדולה ביותר בשנים האחרונות. וכמובן, ההחלטה על מיזוג הנכסים מהווה סיום של פרק חשוב. מטבע הדברים, יש לי תחושת סיפוק גדולה מאוד. אני רואה בהשלמת הליך המיזוג ובהקמה של הקרן הציבורית, שוולוולה ואני שוקדים עליה בימים אלה - שניים מהפרקים המרכזיים ביותר בהם אני מתכוון לעסוק בתקופה שנותרה עד לסוף הקדנציה השנייה".

 

למה לאונרדו

 

בזכות "תחושת הבית" ובזכות הסמליות

 

כידוע, התעקש גברי ברגיל, למרות לחצים וטעונים כבדי משקל, כי בית התנועה יהיה ברחוב לאונרדו בתל-אביב. "חשבתי שארגון מרכזי, שמקיים קשר ושיתוף פעולה יומיומי עם גורמים בתל-אביב - חייב להיות בתוך העיר", הוא מסביר. "יציאה מתל-אביב לאפעל הייתה פוגעת ביעילות העבודה של הארגון. אך הייתה גם סיבה חשובה יותר - הבית בלאונרדו, מבחינת הקיבוץ-הארצי, הוא גם סמל. הקיבוץ-הארצי, כגוף הקטן יותר, בא עם חששות רבים יותר לאיחוד, והיה חשוב להותיר למוסדותיו עוגן שייתן תחושת בית גם בתנועה החדשה שקמה. יתכן שזה נשמע קטנוני, אך אני מייחס חשיבות גדולה לסמלים. בדיעבד, היה זה מהלך נכון".

 

איחוד העיתונים עכשיו!

 

מיזוג העיתונים התנועתיים יסמל את מיזוגן המלא של התנועות * תיק תקשורת, גרסת גברי ברגיל

 

"לאחר קבלת ההחלטה על מיזוג הנכסים, שהביא להשלמת התהליך המלא של איחוד התנועות, הגיע הזמן למזג גם את העיתונים התנועתיים - 'הקיבוץ' ו'הדף הירוק' - לעיתון תנועתי אחד", אומר גברי ברגיל, ומוסיף: "ככל שזה יישמע מוזר, ואני עד לכך מאינסוף שיחות בביקורים בקיבוצים - יש במיזוג העיתונים התנועתיים כדי לסמל את המיזוג המלא של התנועות, אף יותר ממיזוג הנכסים עצמם. חברי הקיבוצים אינם מכירים את נושא מיזוג הנכסים, ומבחינתם זה דבר מרוחק. לעומת זאת, קיומם של שני עיתונים נותן להם תחושה שעדיין קיימות שתי תנועות. יהיה זה נכון לאחד את העיתונים או לבנות עיתון תנועתי אחד חזק, שיוכל להיות כלי משפיע לא רק בתוך הקיבוצים, אלא גם בתוך המעטפת האידיאולוגית הסובבת אותנו ושעליה אנו רוצים להשפיע".

 

ש: עד היום, הסיבה להחזיק שני עיתונים הייתה הטענה שמדובר במערכות עצמאיות שפועלות מול רשתות הפצה ארציות, ללא סבסוד של התנועות.

גברי ברגיל: "לדעתי, זו לא יכולה להיות סיבה מספקת. גם עיתון אחד, מחוזק וגדול, לא יעלה כסף לתנועה, אבל ימנע מאתנו את המצב הבעייתי, בו מערכת גזברית אחת - לאחר המיזוג - תעבוד מול שתי מערכות הפצה שונות של 'ידיעות אחרונות' ו'מעריב'. נערוך מכרז בין שני העיתונים הגדולים, ונבחר בזה שייתן לנו את התנאים הטובים יותר".

 

לא(!) להתאחד עם העבודה

 

אני שותף לדאגה של אבו וילן לגבי התנהלות מרצ * אבל איני רואה אופציה לאיחוד עם העבודה * הפוליטיקה של גברי ברגיל

 

"אני שותף לדאגה של אבו וילן לגבי ההתנהלות של מפלגת מרצ במחצית השנה האחרונה, ובעיקר ממה שנתפש בציבור הרחב כעמדתה במלחמה האחרונה, והבעתי דעתי בנושא, פעמים מספר. יחד עם זה, איני שותף לדעת אבו, שמרצ סיימה את דרכה ואינה עוד רלוונטית לציבור", אומר גברי ברגיל, בתגובה להכרזתו של ח"כ אבשלום (אבו) וילן על הצורך באיחוד מרצ והעבודה. "אני מאמין שדווקא עתה מרצ נותנת, בתפישת עולמה, את התשובה הנכונה ביותר לאתגרים שעומדים בפני המדינה. אני חושב שמרצ חייבת לקיים בירור פנימי עמוק בחודשים הקרובים ולייצב סדר יום מוסכם, שיאפשר לה להתמודד ביתר שאת על תמיכתו של הציבור בישראל. יש לזכור שהמערכת הפוליטית כולה נמצאת בתקופה של משבר גדול - וזה כולל, לצערי, גם את מפלגת העבודה, שאכזבה יותר מכל מפלגה אחרת את ציבור הבוחרים שלה - וכל מהלך של איחוד נוכחי בין המפלגות עלול לפגוע בשתיהן גם יחד ולהביא באופן מוחלט לסיום דרכה של מרצ. במצב הנוכחי איני רואה אופציה לאיחוד בין המפלגות, כי לא ברור עם מי ועל מה אנחנו הולכים להתאחד".

 

ש: והוויכוח הפנימי שלך במרצ לא יכול לפרק את המפלגה?

גברי ברגיל: "הוויכוח שלי עם זהבה גלאון אינו אישי, אלא על דרכה של מרצ ועל יכולתה להיות רלוונטית ומשפיעה במפה הפוליטית. אם הקו שהובילה זהבה גלאון בחודשים האחרונים יהיה הקו השליט במרצ, אזי קריאת האזהרה של אבו עלולה להתברר כנכונה. לדעתי, לחברי הקיבוצים יש תפקיד חשוב מאוד במקומה ובתפקידה של מרצ בחברה הישראלית".


 



מסמכים חדשים בעיתונות תנועתית וכללית



עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים