נגד הרוח הנושבת - דגי חבויניק מתראיין עם סיום תפקידו כרכז המעגל השיתופי



נגד הרוח הנושבת

נחמן גלבוע


דגי חבויניק

דגי חבויניק מסיים את תפקידו כרכז המעגל השיתופי. לפני שנתיים כמעט פרש באמצע, אך לאחר שוולוולה נבחר למזכיר התק"ם, בחר להמשיך. הצעד הזה ביטא את ההחלטה של הזרם השיתופי שלא לפרוש מהתנועה הקיבוצית

 

לפני שנתיים היה דגי חבויניק, רכז המעגל השיתופי בתנועה הקיבוצית, קרוב מאוד להחלטה לפרוש מתפקידו ולתמוך בפילוג התנועה בין הקיבוצים השיתופיים למתחדשים. "הגעתי למשבר עם מנהיגות התנועה, עם האווירה בתנועה, ועם המסר של התנועה לקיבוצים", משחזר חבויניק את אירועי אותם הימים. "נתן טל הוביל את הקו הזה, ולא עמד מולו מישהו שאיזן את הקו שלו וייצג את המתנגדים לו. הקיבוץ שלי עבר משבר כלכלי מאוד קשה בשנת 2000 ואחר כך התארגן והתחיל בדיונים על איזה קיבוץ אנחנו רוצים להיות. אני הייתי מעורב בצוותים שקמו בזיקים, וראיתי שאנשים שמאמינים בשיתוף מאבדים את הביטחון מול הרוח שנושבת מהתנועה.

 

הרוח הזו הייתה באופן בוטה ביותר נגד הקיבוץ השיתופי. המסרים שעברו לקיבוצים מהרכזים האזוריים ומאגפים אחרים היו של הקיבוץ המתחדש, וכמעט ולא ראית שום מסר מאזן. בתקופה הזו כתבתי ואמרתי שאני מרגיש זר בביתי. למרות שבאופן אישי היחסים ביני לבין נתן היו תקינים, התכוונתי לסיים את הפעילות שלי וללכת הביתה, מכיוון שהערכתי שהוא ייבחר לקדנציה נוספת.

 

צריך להבין שלא הייתי יחיד בהרגשתי. הזרם השיתופי והקיבוצים כבר דיברו על כך שצריך לפוצץ את העסק, ולהקים תנועה חדשה, אפילו אם יהיו בה בהתחלה רק 10 קיבוצים. דיברו על העברת המס התנועתי לזרם השיתופי ותחילת ההתארגנות. הרוח הזו השתנתה אחרי שנתן לא נבחר, ובהחלט נוצרה היום אווירה שונה לגמרי בתנועה".

 

חוזר הביתה

 

חבויניק נשאר בתפקידו שנתיים נוספות ובימים אלו הוא מסיים את פעילותו בתנועה, בתום קדנציה של 6 שנים. אף אחד לא אמר לו שהוא צריך לסיים, הוא מדגיש, את ההחלטה הוא קיבל בעצמו. בקיבוצו, זיקים, שיצא מהמשבר הקשה בדרך השיתופית, כבר מייעדים לו תפקיד של הפיכת כל ענפי הקהילה למרכזי רווח.

 

הוא נקרא דגי על שם אביו, פישל, שנפטר כשאמו נשאה אותו בבטנה. במארס האחרון מלאו לו 70.

 

לתנועה הוא הגיע לאחר שסיים קדנציית ניהול במפעל פולירון, וחשב על הכיוונים לעתיד. "הגעתי לפעילות ב-7 בנובמבר 2000", הוא אומר. "תאריך סמלי, פעם חגגו את היום הזה בקיבוצים לציון המהפכה הסובייטית. בהתחלה הציעו לי שילוב בין ליווי כלכלי של אזור גרנות צפון, וליד זה ריכוז המעגל השיתופי בתחילת דרכו. זה בהחלט התאים לתפיסת העולם שלי. המעגל השיתופי עוד לא היה מוגדר. הייתה החלטה באיחוד התנועות על מעגלים, ולכן מול המעגל המתחדש קם המעגל השיתופי. אחרי שנתיים גברי פנה אלי שאקח את המעגל השיתופי במשרה מלאה. הסכמתי לזה אבל ליוויתי עוד שנתיים את קיבוץ מצר, בעקבות בקשה מיוחדת של מרכז המשק שלו, דורון ליבר".

 

כשחבויניק החל לרכז את המעגל השיתופי הצעד הראשון שלו היה, קודם כל, לזהות את הקיבוצים שנחשבים שיתופיים. "די מהר זיהיתי שהקיבוצים האלו לא מקבלים מהתנועה תשובות להתלבטויות שלהם, בנושא עבודה ומוטיבציה לעבודה, קליטה, צעירים, ניהול משתף, משכור משרות ועוד. הרוב המכריע של הפעילים תמכו במהלך השינוי בקיבוצים, והקיבוץ השיתופי היה תחת מתקפה. האווירה הייתה שהקיבוץ המשתנה הוא התשובה למשבר הכלכלי, חברתי והמנהיגותי שפקד את הקיבוצים, ולכן צריך להפסיק עם השטויות השיתופיות ולעבור כמה שיותר את השינוי.

 

זו הייתה הרוח שנשבה מבית התנועה. באווירה הזו חשבתי שהדבר הראשון שצריך לעשות זה להגיע לקיבוצים או להפגיש ביניהם. הקמנו שלושה אזורים בכל הארץ, צפון, מרכז ודרום, וקיימנו הרבה מאוד כנסים בנושאים שהעסיקו אותם. במצב שבו לא הייתה אמירה ברורה והצגת אלטרנטיבות מצד התנועה, הקיבוצים השיתופיים רצו לשמוע וללמוד אחד מהשני. זו הייתה אחת הדרכים להעביר מסרים, ובעקבות הכנסים יצרנו קשרים עם בעלי התפקידים והגענו לבקר בקיבוצים".

 

חוסר שפה משותפת

 

הוא מתאר בעיה קשה ביחסים שלו באותה תקופה עם הרכזים האזוריים, כיוון שמצד אחד הוא היה חלק מהם ומצד שני היה קשה לו אתם בגלל הרוח שנשבה מהם שלא הייתה אוהדת לקיבוץ השיתופי ולעתים גם עוינת. "המצפון ייסר אותי כי לא יכולתי לבוא איתם לקיבוצים, משום שלא דיברנו באותה שפה, ומאידך היה לי קשה לעקוף אותם ולהגיע לקיבוצים בלי ליידע אותם על כך. לפעמים יצרתי את הקשר דרך הכנסים האזוריים, שם יכולתי לשוחח עם מזכירי הקיבוצים ולענות לפניות שלהם".

 

כשהמעגל השיתופי הוקם, הזרם השיתופי כבר היה קיים. "בזרם השיתופי מאוגדים 28 קיבוצים מהתנועה הקיבוצית ומהקיבוץ הדתי, שהחליטו בהחלטה רשמית של מוסדות הקיבוץ להצטרף אליו", מסביר חבויניק. "ואילו במעגל השיתופי נכללים כל הקיבוצים שאין בהם שכר דיפרנציאלי או תקציב משולב, גם אם הם לא הכריזו על זה ולא החליטו על זה בכל צורה שהיא. נכון להיום, יש בתק"צ ובקבה"ד כ-90 קיבוצים כאלו, כולל קיבוצי הזרם השיתופי". מי שעדיין לא הבין את ההבדל בין שניהם, לא כדאי שיתחיל להתאמץ לעשות זאת. במשך כל השנים פעלו שני הגופים האלו בשיתוף פעולה, ומרגע שאלישע שפירא נכנס לריכוז הזרם השיתופי הוא הציע לעשות את הכול יחד תחת הכותרת "המטה השיתופי".

 

חבויניק: "מההתחלה העבודה עם הזרם השיתופי הייתה משותפת. קיבלתי את זה שהזרם הוא הגורם המוביל, גם משום שהקיבוצים בו פועלים מתוך החלטה להיות שיתופיים. הצטרפתי מייד לכל מוסדות הזרם השיתופי, והצגנו במשותף את הפתרונות שהגענו אליהם בשאלות השונות. גם שיתוף הפעולה עם רכזי הזרם, אלדד בן ארי, אמרי רון ואלישע שפירא, היה פורה במשך כל התקופה. עם אמרי יש לי מערכת יחסים מעניינת. ב-68', כשהוקם המערך עם מפלגת העבודה בתמיכתו של אמרי, התקוממתי כנגד הנהגת מפ"ם והקמתי עם חברים נוספים מפלגת שמאל בשם שי"ח. באותם ימים אמרי כמעט זרק אותי מהוועד הפועל של הקבה"א על זה שעזבתי את מפ"ם, אבל אחרי שנים, כשהוא שמע שאני עומד להגיע לתנועה, הוא אמר שהוא נורא שמח על זה. היחסים בינינו היו והינם מצוינים".

 

בשנות פעילותם המשותפת של חבויניק ורון שטף את התנועה גל ענק של עשרות קיבוצים, שעברו מדי שנה לתקציב משולב ובעיקר לרשת ביטחון. הם קראו לזה ה"צונאמי". "אני לא יכול להגיד שהעסק הזה נגמר", אומר חבויניק, "יש כמה קיבוצים שנמצאים בתיקו או שאין בהם רוב מספיק לשינוי ויש בהם מאבקים, ואני לא יודע אם הם יישארו שיתופיים. אני מבין שקיבוץ כזה לא יוכל להמשיך כך לאורך זמן. אלישע ואני היינו בקיבוץ כזה שהחברים בו נמצאים במתח נוראי. הצענו להם לקחת שנה-שנתיים שבהן ימצו את כל אפשרויות השינוי והתגמול שאפשר לבצע במסגרת הקיבוץ השיתופי, ואחר כך שיערכו הצבעה על אורחות החיים שלהם שבו תתקבל החלטה בכל רוב שיהיה. הרעיון שלי הוא שהם יחליטו מראש על תקופת הניסיון, ויתחייבו מראש שהמיעוט מצטרף להחלטת הרוב בהצבעה חוזרת. עכשיו אני בודק אם זה ניתן לביצוע מבחינה משפטית".

 

הוא לא יודע כמה מתוך 90 הקיבוצים יישארו שיתופיים. בראיון שערך ביטאון הקיבוץ הדתי "עמודים" אתו ועם אלישע שפירא ואלי ברמן מהזרם השיתופי, ניבא ברמן שלא יישארו יותר מ-45 שיתופים. מה שהוא כן יכול לומר לקראת סיום עבודתו, זה שכבר לא נושבת מבית התנועה הרוח הצינית כלפי הרעיון השיתופי והזרם השיתופי, ולכן יש גם נכונות מצד הזרם להעביר בקרוב את משרדיו לבית התנועה ולהשתלב בה יותר. בניגוד לאמירות שהוא שומע על כך שרק קיבוצים עשירים יכולים להרשות לעצמם להיות שיתופיים, חושב חבויניק שהמרכיב העיקרי שקובע את המשך ההתנהלות בדרך השיתופית הוא הנהגה מלוכדת, פורמלית ולא פורמלית, שמאמינה בדרך הזו והיא אמינה ומקובלת על שאר החברים.

 

למי שרוצה להישאר שיתופי מציע המטה השיתופי פתרונות בתחומים השונים, שגובשו במהלך השנים האחרונות. עם כניסתו של שפירא לריכוז הזרם השיתופי, הוחלט על הקמת 9 צוותי חשיבה שיציעו פתרונות שונים לבעיות שהקיבוץ והתנועה ניצבים בפניהן. בסדנה שתקיים בקרוב יתגבשו הצוותים שיעסקו בנושאים הבאים: עבודה ופרנסה, חינוך בדרך שיתופית, ביטחון הפרט, צמיחה דמוגרפית, שיכון (ללא שיוך דירות), סיוע הדדי בתנועה, טיפוח ההון האנושי והחברתי, תרומה לחברה ולמדינה, טיפוח מנהיגות משתפת, חקר המגמות וזרמי העומק. "אנחנו רוצים ליצור את התורה של הקיבוץ השיתופי בשנות ה-2000", אומר חבויניק, "ובהחלט יש תורה כזאת והיא לא קופאת על שמריה. יש המון תשובות שהן לא שכר דיפרנציאלי".

 

התנהגות חלק מהקיבוצים המתחדשים במלחמת לבנון השנייה גרמה לחבויניק לגבש תובנות חדשות ביחס לעתיד הצפוי להם. "למרות שגם היום אני חושב שחלק מכריע מהקיבוצים המשתנים לא יישאר קיבוץ לאורך זמן", הוא אומר, "כי אני לא מאמין שאנשים יהיו מוכנים להמשיך לשלם מסים כאלו גבוהים לאורך שנים, ראינו בסיור שערכתי בתקופת המלחמה עם אמרי ואלישע ב-9 קיבוצים משתנים בצפון, שבחלק מהם המערכות עבדו מאוד יפה והתגלתה בהם ערבות הדדית.

 

שמחתי לראות את זה ואני מקווה שהם אכן יישארו קיבוצים לאורך זמן".









עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים