החבר ביבי - בנימין נתניהו התארח במועדון המנהלים של איגוד התעשייה הקיבוצית

החבר ביבי

אריק בשן


בנימין נתניהו

מועדון המנהלים של התעשייה הקיבוצית "עשה כבוד" לבנימין נתניהו ולהשקפת העולם הכלכלית שלו * גם הקיבוצניקים הפנימו את "הקפיטליזם החזירי"?

 

כמה עשרות תעשיינים קיבוציים חייכו כאשר עמוס רבין, רעו ל"יחידה" בעבר ומנכ"ל איגוד התעשייה בהווה, העיר בחיבה לאורח "מועדון המנהלים", בנימין נתניהו, שלמרות שכאן זה לא מרכז הליכוד את האפוד הוא יכול להסיר... ואכן נתניהו, כך נראה, לא נזקק לאפוד כלל ועיקר. דבריו נשמעו בצמא עד תומם, עקרונותיו הוצגו במלואם, איש מהנוכחים לא שאל ולא הקשה. עקרונות "הקפיטליזם החזירי", שפעם, אולי בקרב הוריהם של הנוכחים, היו מעיפים גצים, התקבלו לפחות בהבנה בקרב מי שמתיימרים לייצג עסקים סוציאליסטים כיום.

 

פעולת הריכוך הייתה זריזה ונעימה: השכלתם לעשות התאמות שמאפשרות לכם התמודדות בינלאומית, שפע נתניהו מחמאות להישגי התעשייה הקיבוצית המצרפיים. הוא, כך אמר, קידם את נושא הקרקעות בהיותו שר אוצר, ובעקבותיו ידע הקיבוץ להביא לאיזון נכון, שלחבר יהיה רכוש פרטי מורש לצד רכוש משותף נצבר.

 

שינויים אלה, אומר נתניהו, הולכים בד בבד עם כלכלה גלובלית מתחזקת במגרש הבינלאומי, וישראל, לדבריו, איננה יכולה לקבוע חוקי משחק שונים. מכאן קצרה הייתה הדרך למשלים העסיסיים של "השמן" (הסקטור הציבורי) ו"הרזה" (הסקטור הפרטי). אליבא דנתניהו, ברור הצורך לחתור בעקביות לכך שאת ההובלה של המשק הישראלי יטילו, ללא מצרים, על בעלי ההון והעסקים הפרטיים; שצריך לפשט את הביורוקרטיה, לדלל את המשק הציבורי, לשבור את המונופולים, לנקוט ברפורמות מכאיבות "אמיצות" כדי להביא את ישראל אל היעד הנשאף - להיות ראש וראשונה לכלכלת העולם המערבי.

 

שוב ושוב מזכיר נתניהו את "הבור" בו היינו כאשר נכנס למשרד האוצר, כפסע מפשיטת רגל. ואם לא היה מסיר את "השמן" מגבו של "הרזה" - היינו מתמוטטים. זה היה השינוי המהיר ביותר בעולם, הוא אומר, היה צורך בהרבה אומץ פוליטי וגם המחיר הפוליטי ששילם לא היה נמוך כלל ועיקר. ה"אומץ", לדברי נתניהו, התבטא בביצוע רפורמות, הרבה רפורמות במשק שהעקומות הכלכליות שלו נטו לכיוון הפוך לפוטנציאל הגלום בו: הרפורמה במסים, הרפורמה בנמלים, הרפורמה בבנקים, הרפורמה בהסדרי הפנסיה. כ-40 רפורמות במשק.

 

והצרכים החברתיים? אתם כבר יודעים, הם יסתדרו תוך כדי תנועה. בישראל שתי אוכלוסיות נזקקות, מסביר נתניהו, אלו שיכולים חייבים לעבוד, ולעזור לאלה שאינם יכולים. בישראל, לדבריו, "ערבבו" את שתי האוכלוסיות, היה גידול עצום במספר הנזקקים, בעיקר המדומים, וכדי לממנם גבו מיסוי יתר. גדלנו על האתוס של העבודה ומשהו השתבש, אומר נתניהו. אכן, צריך לדאוג לנזקקים עם "כלכלה נכונה", שתביא לצמיחת התוצר ב-7% לשנה. "מה אכפת לי שביל גייטס או סלקום עושים כסף אם הם מורידים את מחירי השיחות ומעלים את כוח הקנייה של השכבה הענייה", הוא אומר, "מכך נהנים כולם, גם הקיבוצים", הוא קורץ לקהל שומעיו.

 

היום הוא חוזר לפוזיציית "האזרח המודאג": שוב הוצאות המגזר הציבורי ממריאות, הפחתת המיסוי נעצרה, והוויכוח הציבורי המתחדש על "המדיניות החברתית" נשמע באוזניו ביזארי לחלוטין. בשום מדינה מערבית כבר לא עוסקים בו, אומר נתניהו, הפור נפל. שם יודעים היטב מה צריך לעשות אבל אין להם אומץ. כאן, בישראל, המערכה תימשך, הוא מבטיח, עד שיוגשם חזונו ל"שוק חופשי שוויוני".

 

ישבו שם, בקהל השומעים, חברי קיבוצים שיתופיים, מנכ"לים "שיתופיים" של הגדולים בתעשייה הקיבוצית, שמנהיגים בביתם שיטות שונות, לעתים אפילו הפוכות. אבל הם "נתנו כבוד" לדובר, לא פצו פה ולא צפצפו. האם משתיקתם ניתן להבין כי גם הם, בסתר לבם, משוכנעים שצריך לעשות שינויים ברוחו של נתניהו? שגם אצלם צריך להוריד את "השמנים" המקומיים מגבם של "הרזים" ולפתוח את עורקי "השוק החופשי" כדי לקבל כרטיס כניסה למועדון העולמי? נתניהו לא השתנה, נדמה שאנחנו דווקא כן.




 



_________


עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים