מסור הערכים | פעילות אגף המשימות לעזרת הפלסטינים בכפר סאלם ותגובת המתנחלים ועוזריהם

מסור הערכים

ארנון לפיד, קרני עם-עד


יואל מרשק

פעילות אגף המשימות של התנועה הקיבוצית לעזרת הפלסטינים בכפר-סאלם גוררת תגובות מתלהמות * האיומים על יואל מרשק הגיעו עד פתח ביתו בקיבוץ * ולא תאמינו (או אולי כן) מי הצטרף לעזרת המתנחלים * המסור והזית, רשומון של ערכים

 

כבר שנים אין לו רגע דל, ליואל מרשק, אבל ביום חמישי האחרון היה לו גם לילה לא-שקט. בחצות וקצת, "אחרי הניצחון ההיסטורי של מכבי תל-אביב", הוא מספר, "דפקו בחוזקה על דלת ביתי. חניק זוגתי, שהיא תמיד יותר זריזה ממני, יצאה ומצאה מולה, על המרפסת, חמישה בחורים. הם אמרו לה: 'אנחנו מחפשים את יואל'. יצאתי. הם עמדו מולי בצורה מאיימת, צילמו אותי בשלוש מצלמות מכל הזוויות, הפעילו מכשיר הקלטה והתחילו בשאלות, כמו: האם אני חוגג את ליל הסדר, מדוע אני שונא יהודים ואוהב פלסטינים, ועוד מן הסוג הזה. אחר כך הם הושיטו לי דף מודפס".

 

אין צורך לשבור את הראש בניחושים על זהותם של האורחים הליליים, מנסחי הכרוז הזה, שכותרתו: "וזאת לתעודה, כי יואל מרשק, חבר קיבוץ גבעת-השלושה ומועצת התנועה הקיבוצית, זכה ב(אותיות גדולות) פרס קנובל (ושוב בקטנות) על פעילותו הברוכה להרס מדינת ישראל ועקירת יהדותה". בהמשך מונה "ועדת הפרס" 11 נימוקים ל"זכייתו" של מרשק בפרס, שהם תמצית הרטוריקה הימנית-קיצונית המוכרת: "סיוע להגברת הטרור האנטי-יהודי; עזרה לניצחון החמאס בבחירות; סיכול משאל עם על גירוש היהודים; חיזוק הפאשיזם השמאלני ביישות הציונית, וכו'. בשורה התחתונה מודיעה ועדת הפרס למרשק כי הוחלט לצרפו ל"רשימה המכובדת של שונאי ישראל, היהודים והיהדות".

 

ש: איך הגבת?

יואל מרשק: "החלפנו ניירות. נתתי להם את הדף עם נימוקי חבר השופטים של פרס אלון, בו נאמר שהתנועה הקיבוצית קיבלה את הפרס על הסיוע לפלסטינים. אמרתי שאני גאה בפרס הזה, וביקשתי מהם להסתלק".

 

אחר כך הוא הזעיק את המשטרה, שהגיעה, התרשמה ורשמה את תלונתו. בבוקר המחרת מצא על כל מכוניות הקיבוץ העתקים מן הכרוז. מבירור שערך עם שומר הלילה עולה, שהחמישה חדרו לקיבוץ שלא בשער הראשי, אחרי שעשו עבודת מודיעין, ואיתרו את דירת מגוריו של מרשק. "הם התנהגו כמו פטרול אלים", אומר מרשק, והוא משוכנע כי יש בדברים מסר ברור: "לדכא ולהחניק את פעילות התנועה הקיבוצית, ושלי בפרט, ואם נסרב - זה יכול להוביל לרצח".

 

הוא מסרב, כמובן. גם למחרת, ביום שישי, לא שינה ממנהגו: הוא חזר לשטח, בראש חבורה של עשרים פעילים. הגיעו גם עשרים פלסטינים, ומולם התייצבו עשרים מאנשי הימין הקיצוני. הצבא, שצפה מראש את העומד להתרחש, חצץ בין המחנות, ולא איפשר לבחורים-המצוינים להפריע את עבודתם של יואל וחבריו. "הם הקניטו וגידפו, בעיקר אותי", הוא מספר, "ורק כושר ההתאפקות שלי סייע בידי. הספקנו לבצע חריש בשדה וגיזום בזיתים, ושוב - עם המסורים הידועים".

 

המסורים האלה היו סלע המחלוקת שבוע לפני כן. אז לשם מה, באמת, נועד מסור השרשרת שנמצא במכוניתו של יואל מרשק באותו יום שישי, בשדות הסמוכים לחוות סקאלי? המסור ינסר במערכה השלישית, או אפילו קודם, ועוד נגיע לתשובה - תשובות - על השאלה המשונה הזאת. אבל זוהי רק אחת משאלות רבות השנויות במחלוקת קשה, טעונת רגשות, האשמות ותלונות הדדיות במשטרה, בין שני גיבורי הסיפור: יואל מרשק וצפריר רונן.

 

המחלוקת מתעוררת, וליתר דיוק, מתלקחת, כבר בשלב ההתחלתי, סביב השאלה מה היתה מטרת הביקורים של שני המחנות - מרשק ואורי פינקרפלד (רבדים) ופעילי אגף המשימות, מזה, וצפריר רונן ואהוביה טבנקין מזה - ביום ובמקום ההוא. לפי רונן (בן עין-חרוד מאוחד, כיום במולדת) הגיע מרשק, בראש עשרות פעילים, יחד עם ערבים מכפר-סאלם, כדי לחרוש ולהשמיד "שדה אספסת פורח", המשמש את צאנו של יצחק סקאלי. נמסר לו, חושף רונן, שהערבים העידו כי כסף רב משולם לערבים בתמורה להשתתפותם בהצגה לתקשורת. "סקאלי יודע שמרשק מכין לו מארב. כשיצא להגן על שדותיו, יביאו מרשק ואנשיו, והמשטרה, למעצרו ולהאשמתו בתקיפה, והוא יורחק על-ידי בית המשפט - המכור לשמאל - משדותיו ומביתו, מפעל חייו ייהרס והמקום יינטש. זה מה שמרשק רוצה".

 

למרשק הסבר שונה לחלוטין, וניתן לשמוע את חיוכו מעברו השני של הקו: "אכן, כמדי יום שישי יצאנו, פעילי אגף המשימות, לסייע לערביי סאלם - חקלאים קשי יום, שזה שש שנים נמנע מהם להגיע למטעי הזיתים ולשדות שלהם, המשתרעים עד 300 מטר מחוות סקאלי, שכידוע אינה חוקית ומסומנת לפינוי מיד עם הקמת הממשלה. הכול נעשה, כמובן, באישור המינהל האזרחי וכוחות הביטחון. נוכחות התנועה הקיבוצית בשטח נוסכת ביטחון אצל הפלסטינים, העומדים על זכויותיהם בשטח".

 

ומה הביא לשם, באותו יום שישי סוער, את צפריר רונן ועמיתו, אהוביה טבנקין מעין-חרוד מאוחד? רונן: "באנו לעצור את הרס שדותיו של סקאלי בידי פעילי השמאל הקיצוני".

 

השאלה על מה בדיוק התחולל שם, בשטח, משדרגת את המחלוקת לכדי קרב מילולי של ממש. מרשק: "אחרי שסיימנו במטע הזיתים, ביקש ואליד, ראש מועצת כפר-סאלם, שהוא הבעלים החוקי של השדות שתפס סקאלי, לעלות ולחרוש אותם. כיוון שוואליד פחד לעלות על הטרקטור, עליתי אני והתחלתי לחרוש, בהסכמת הצבא. פעילי הימין הקיצוני צפריר וטבנקין התייצבו מול הטרקטור, ואז עצרתי".

 

וההמשך? רונן: "אחד הערבים ניסה לדרוס אותנו, אבל לא שמנו עליהם. לעגנו לחבורת הבוגדים. הלכתי ולקחתי את המסור מרכבו של יואל" (טיפת סבלנות, נגיע אליו). מרשק: "אורי פינקרפלד קרא למשטרה, שעצרה את צפריר. הוא צעק: 'אני מגיש לכם עדות לרצח, ואתם עוצרים אותי?' ונלקח למשטרת אריאל. אנחנו לא נחקרנו. מפקד המשטרה הבין מיד מה קרה ועם מי יש לו עסק, והצבא ליווה את כל פעולתנו באדיבות ובהבנה".

 

רונן מאשר: "נסעתי לתת עדות, וכמובן שגם נחקרתי".

 

ומי אחראי לטוטאל-לוסט של מכונית ערוץ 2 ומכוניתו של פינקרפלד, לאחר האירוע? רונן: "צוות ערוץ-2 שבר בעצמו את שמשות המכונית שלו. גם הרב"ש של אלון-מורה אמר לי את זה". מרשק: "נו, באמת. אולי גם אורי, לשעבר מזכיר הקיבוץ-הארצי, שעבר מזמן את ה-70, שבר את מכוניתו? יש לנו השערות די מבוססות שמתנחלים, שכנראה הוזעקו על-ידי רונן, הם שאחראים להרס. בכל מקרה, בתשע בערב הזמנו שני גוררים והוצאנו את המכוניות מהשטח".

 

עכשיו, כמובטח, מגיע תורו של המסור לנסר. מבהיר מרשק: "בשעה אחת וחצי הוכרזה 'שביתת נשק', ונפגשנו כולנו - שוטרי מג"ב וחיילים, צפריר ואהוביה, אורי ואני - בארוחת צוהריים בחוות מעון הבלתי חוקית. פתאום ניגש צפריר למכונית שלי, שלף מהארגז את המסור והכריז בהתלהבות: 'זה המסור שבו מרשק רצח פלסטינים וגדע עצים שלהם'. כל הצופים במחזה היו בשוק והצבא החל לרדוף אחרי צפריר".

 

גרסת רונן (כפי שניסח והפיץ בכתב בין עמיתיו): "אנשי ההתיישבות העובדת, שבאו לעצור את הרס שדותיו של סקאלי, מצאו ברכבו של מרשק, מנהיג חבורת הפורעים, מסור שרשרת מכאני, מונע באמצעות מנוע בנזין, הנמצא בשימוש כורתי עצים מקצועיים, המעלה חשד סביר שהוא שימש את יואל לביצוע כריתת הזיתים במטעים, לצורך האשמת המתנחלים, אנשי ההתיישבות. הוצאתי את המסור מהרכב ומסרתי אותו לידי כוחות הצבא במקום... אפשר להמשיל את מרשק לרוצח שנתפס עם סכין נוטפת דם ביציאה מחדר שבו שוכבת אישה ללא רוח חיים... מציאת המסור ללא הסבר סביר מחזקת את החשד, כי חיתוך העצים לא היה אלא פרובוקציה של מרשק. אם יתברר כי החשדות נכונים, אזי מדובר ברעידת אדמה של ממש".

 

ש: תגיד, צפריר, כאלה חשדות והאשמות על סמך מסור מכאני?

צפריר רונן: "לידיעתך, ביררתי עם חברים בקיבוץ, מומחים לזיתים, ונאמר לי מפורשות: גיזום זיתים לא נעשה באפריל, אלא מיד אחרי המסיק. אני חוזר ואומר: הוא נועד לפגיעה פיזית במתנחלים ולכריתת עצים".

 

ש: ת'אמת, מרשק, למה נועד המסור?

יואל מרשק: "את המסורים מביאים כל שבוע גלעד אלון, בנו של עזריה אלון מבית-השיטה, ואורי פינקרפלד. ברכב שלי, שמשמש למשימות שונות בשטחי הנגב, הבקעה ויו"ש, יש עוד כלי עבודה, ובדרך כלל לא רק מסור אחד, אלא ארבעה. לשם מה? פשוט מאוד, כדי לנסר 'חזירים' של עצי זית ולגזום אותם, לראשונה אחרי שש שנים. זה נוח יותר מאשר מזמרת יד קטנה".

 

יואל מרשק, דברי סיכום: "כשקיבלתי את פרס יגאל אלון, השופטים העלו על נס את תרומת התנועה הקיבוצית להפעלת מערכת סיוע לעזרת הפלסטינים. אני לא שמאלני ובוודאי לא ימני, ועקרונות תוכנית אלון, כולל התיישבות בבקעת הירדן, תואמים את השקפתי. הפעולה ביום שישי היתה בדיוק ההמחשה לעשייה הזאת, שעליה קיבלה התנועה את הפרס".

 

רונן, בתגובה ציונית הולמת: "מי שהעניק למרשק את הפרס, כנראה לא יודע שיגאל אלון היה איש ארץ-ישראל השלמה. יואל מרשק עוזר לחמאס, לג'יהאד ולפת"ח להגלות את עם ישראל מארצו ההיסטורית. אל תשכח שגם ערפאת קיבל את פרס נובל לשלום. זה הופך אותו לחסיד אומות העולם? אני", הוא מסכם, "רואה עצמי ממשיך דרכו של הקיבוץ-המאוחד ותנועת העבודה ההיסטורית. השמאלנים של היום הם אנטי-ציונים, שטורחים להחריב את המפעל הציוני מבפנים".

 

זה הכול, בינתיים. למסור שלום.

 

משימות בעד ונגד

קרני עם-עד

 

מזכירי התנועה הקיבוצית יוצאים להגנת יואל מרשק * אך דורשים לקיים דיון על הפעילות בכפר-סאלם

 

האירוע האחרון - הגעת אנשי הימין הקיצוני לביתו בקיבוץ של יואל מרשק, שם הגישו לו כתב שטנה שתקף את פעולות אגף המשימות בכפר-סאלם ובגוש-קטיף - עורר גל של תגובות, ביניהן גם זו של מזכירי התנועה הקיבוצית, גברי ברגיל וזאב (ולוולה) שור: "מדובר במעשה בריונות של מפרי חוק, הרומסים ברגל גסה את הדמוקרטיה הישראלית. מקומם מאחורי סורג ובריח. זה מעשה מסוכן מאוד. כבר ראינו לאן אלימות מילולית עלולה להוביל בסופו של דבר". בתוך כך הביעו המזכירים תמיכה מלאה בפעילותו של מרשק ושל חברי קיבוצים נוספים המסייעים, בחודשים האחרונים, לעבודות של חקלאים פלסטינים הסובלים מהתנכלויות חוזרות ונשנות מצד מתנחלים.

 

גילוי הדעת הזה לא היה מובן מאליו לפני המקרה שהתרחש בליל שישי. שבוע לפני כן הופתע יואל מרשק לקבל מכתב מאת המזכירים, בו כתבו, בין השאר: "לאור ההתפתחויות הביטחוניות והתקשורתיות האחרונות אנו מבקשים ממך להפסיק כל פעולה בסאלם, עד שנלמד את הנושא על כל מרכיביו ונביא אותו לדיון באגף הרכזים". בתשובה, כתב אורי פינקרפלד (רבדים) - המסייע למרשק ביצירת הקשר עם ההנהגה המקומית וחקלאי האזור - מכתב קשה אל המזכירים, בו טען כי לא יעלה על הדעת שהתנועה תורה על הפסקת הפעילות.

 

גם אביטל גבע (עין-שמר) התקומם על ההתייצבות הרפה מאחורי יואל מרשק מצד מזכירי התנועה: "מדובר, כנראה, בשני מזכירים 'פודלים'. הם חוששים להרגיז את ראשי יש"ע, או שיש להם חשבון אחר עם מרשק ש'גונב מהם כותרות' ומכתיב סדר יום תנועתי. גם אם אינם מרוצים ממעשיו, 'שתיקת הכבשים' שלהם לנוכח האירוע האחרון - מקוממת. הם היו צריכים להרים קול זעקה".

 

תגובת ולוולה: "איני צריך להציג קבלות בפני איש לגבי עמדתי ביחס להתנהגות הימין הקיצוני. אין קשר בין מה שקרה בגבעת-השלושה לבין הפעולות בכפר-סאלם. בקרוב נקיים דיון ציבורי על פעולות אגף המשימות ועל מדיניות התנועה לגביהן, ובמקביל נמשיך לדרוש להעניש בכל חומרת הדין את המאיימים עליו ועל בני משפחתו, ולשים אותם מאחורי סורג ובריח".

 

מרשק: "אני מאוד גאה במזכירי התנועה. שניהם התקשרו אלי בבוקר למחרת, מיד כשנודע להם על הביקור אצלי, התעניינו והביעו את תמיכתם המלאה בפעילות שלנו. גם בתקשורת הם חזרו והבהירו שיואל, אגף המשימות והתנועה הקיבוצית - חד הם. אני לא צריך יותר מזה. חשוב לי לדעת שיש לי רוח גבית. עם רוח כזאת אפשר לתקן את פני החברה".




 



_________


עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים