סוף הסכסוך | לקראת הכנס השנתי של המוסד לבוררות של התק"צ

סוף הסכסוך

אריק בשן

 

המחלוקות הנוקבות בחצר הקיבוצית נוגעות בענייני עבודה, פיטורין, תקבולים, תגמולים, עזיבה, וגם דיור (כמתבקש בעידן השיוך) * המוסד לבוררות ולגישור של התנועה הקיבוצית חושף נתונים (וכמה סיפורים) * לקראת הכנס השנתי, שיפנה את אור הזרקורים ליתרונות הגישור


ישראל ויזל

בין שני קיבוצים גדולים פרץ סכסוך עסקי גדול. אחד מהם עשה עבודה באמצעות מפעלו לטובת הקיבוץ השני, אלא שזה לא שבע נחת מהתוצאה והעריך כי העלות בגין תיקון הפגמים שנפלו, כמו-גם הרחבת העבודה - כפי שלטענתו הוסכם בין הצדדים - תגיע ל-700 אלף ש"ח לפחות. פרקליטי הצדדים כבר החליפו מסרים, הסוגיה עמדה לעלות על שולחנו של בית המשפט. רגע לפני, פנו הקיבוצים המסוכסכים אל המוסד לבוררות ולגישור של התנועה הקיבוצית והמגשר סגר את הפרשה העכורה לשביעות רצונם: הקיבוץ המבצע השלים קטע לו התחייב, ובנוסף העביר פיצוי כספי מסוים לצד השני.

 

במקרה אחר של גישור הסתבך "סכסוך שכנים" באחד הקיבוצים לכדי דרישת אחד החברים לעבור לשכונה אחרת; אלא שאז התברר כי הסכומים שדרש החבר להשקיע בדירה החלופית שהועמדה לרשותו כדי להביאה לרמת הנדרשת - עולה בהרבה על מה שהקיבוץ הועיד למטרה זו. הסכסוך הקשה התמשך על פני חמש שנים. היו בו הרבה אלמנטים של רגשות מחד וחומר מאידך. במהלך השנה האחרונה הצליח צוות גישור מטעם המוסד להביא גם את הסכסוך הזה לכלל פתרון, גם כאן לשביעות רצונם של שני הצדדים.

 

"הגישור", אומר יוסי חלבי (הסוללים), האיש אשר על הגישורים במוסד לבוררות, "מחייב את זיהוי הבעיה האמיתית והאינטרס האמיתי של כל צד. במקרים רבים מה שנראה כבעיה רחוק מ'הגרעין הקשה' של הסכסוך. הנחת היד על העניין המרכזי שבגינו פרץ הסכסוך מאפשרת להשיג מעין פשרה הולמת בין הצדדים". חלבי עצמו כבר צבר מאות שעות גישור במסגרת המכון - שבו למד את הנושא, ושאליו מעביר בית המשפט, כמסגרת קבועה, עניינים שיפוטיים לצורך גישור. שיעור ההצלחה מ-200 גישורים שביצע במסגרת המכון שלו, אומר חלבי, מגיע לכ-70%. בתנועה הקיבוצית השיעור הזה, לדבריו, גדול אף יותר: בשנה האחרונה טיפלו אנשי המוסד בעשרה גישורים, שכולם הסתיימו בהסכם. בשלוש השנים האחרונות בהן פועל הגישור במסגרת המוסד לבוררות ולגישור - מלבד שני מקרים, שאחד מהם חזר לבית המשפט והשני הועבר לבוררות, כל השאר עלו יפה.

 

דרכים חלופיות לפתרון סכסוך

 

הצלחה הושגה אפילו ב"סכסוך צמרת" קשה במיוחד בין מרכז משק באחד הקיבוצים למרכז אחד הענפים. ההנהלה באותו קיבוץ לא הייתה מסוגלת לפתור את הבעיה, שאיימה על המרקם העסקי והכלכלי של הקיבוץ. דווקא המגשר הצליח לקבוע הסדרי עבודה בין הצדדים, שאפילו נשארו כל אחד בתפקידו. סכסוך אחר שנפתר לשביעות רצון שני הצדדים היה במשפחה בה שני בני הזוג, אחרי שנים רבות של חיים משותפים, נקלעו לסכסוך מורכב על ירושה ונכסים, כולל אחזקה בדירה. גם כאן כבר עירבו שני הצדדים עורכי דין, אבל דווקא הגישור הצליח במקום שבו נכשלו מהלכים אחרים.

 

"קיימת מגמה ארצית לעודד ולדחוף את נושא הגישור", אומר ישראל ויזל, ראש המוסד לבוררות ולגישור בתנועה הקיבוצית. "זהו כיוון ההולך ומתפתח והוא שונה תכלית השינוי מבוררות, שבאה לקצר הליך שיפוטי ואמורה להוות סוף סיפור. הגישור, לעומת זאת, מנסה להביא להסכמה בין החלוקים, עם כלים הקיימים בידי המגשר. פתרון כזה הופך לחיוני במיוחד במערכות חברתיות של חיים משותפים, כאשר שני הצדדים ממשיכים להתראות ולהיפגש זה עם זה באותה טריטוריה, לאורך ימים. ההערכה שלי היא שהגעה להסכמה אף מביאה לחיזוק האמון ביניהם".

 

הגישור מקבל השנה מקום מרכזי בכנס השנתי של המוסד, שאמור להתקיים השבוע (30.3). על התנאים המיוחדים המבדילים בין גישור לבוררות, ועל מהות הקשר הקיים ביניהם - יוכלו באי הכנס לשמוע מפיו של אחד המומחים שייבאו את דיסציפלינת הגישור לארץ: פרופ' מרדכי מירוני, מומחה לדיני עבודה ולגישור, שיציג את העניין במסגרת הרצאתו "על הבוררות, על הגישור ועל הבחירה ביניהם". שופטת (בדימוס) בית המשפט העליון, דליה דורנר, אמורה אף היא להתייחס לסוגיות הבוררות והגישור, בהרצאתה "בין זכות הגישה לבית המשפט - לפתרון סכסוכים בדרכים חלופיות".

 

גישור או בוררות, גם השנה היו חברים שחששו כי המוסד, הפועל בשירות התנועה, מחויב מטבעו יותר לממסד הקיבוצי מאשר לחבר הבודד. בתגובה, גם השנה מצביע ויזל על דפי המשוב שממלאים הצדדים בסיומה של כל בוררות, לפיהם המצב בשטח שונה תכלית השינוי ממה שמנסים להדביק אליו. על-פי דפי המשוב 83% מכלל החברים שפנו לבוררות, יותר מאשר נציגי הקיבוץ עצמו, ימליצו בפני חבריהם, במקרה של סכסוך, לפנות לבוררות במוסד. על-פי המידע שבמוסד, גם במקרים הבודדים שבהם הייתה פנייה מצד אחד הצדדים בבוררות לבית המשפט לביטול הפסק - הוא הגיע דווקא מצד הקיבוץ, לא החבר.

 

מפעילים את סעיף (113 א)

 

לפי נתוני המוסד הגיעו אליו בשנה האחרונה כ-150 פניות. מתוכן הבשילו 85 לכדי תיקים (של בוררות או גישור). לדברי ויזל, חשובים גם תחומי הפנייה: ב-69% מהמקרים התגלע הסכסוך בתחום שבין החבר לקיבוצו; ב-15% מהם התבררו עניינים שבין עוזב הקיבוץ לקיבוצו; 13% מכלל הפניות היו בתחומים עסקיים-כלכליים (בין קיבוץ לקיבוץ, בין מפעל למפעל, בין קיבוץ למפעל אזורי); וכ-4% מהם - בתחום שבין אדם לחברו מאותו הקיבוץ (בעיקר "ריב שכנים").

 

ויזל מציין את ההבדל המשמעותי בין תחומי הסכסוך בשנות ה-90 לבין אלה של שנות ה-2000: בעבר, תפסה הבוררות בסכסוכי הקיבוץ מול עוזביו כ-33% מהמקרים, ואילו התחום שבין החבר לקיבוצו הגיע רק ל-40%. מה שהשתנה, להערכתו, הוא צמצום בהיקף העזיבות; גם השינוי שחל במהלך שנות ה-90 בכללי היציאה מהקיבוץ, ודאי הסדיר חלק ניכר מהתביעות שעלו בעבר. עם זאת, סך הפניות למוסד ומספר הבוררויות בפועל, אומר ויזל, לא השתנה באופן מהותי, אלא רק החלוקה הפנימית בין התחומים, כאמור. לדבריו, גם לאחר הכנסת הגישור כתחום נוסף למוסד בשנים האחרונות, 80% מהמקרים עודם מיועדים לבוררות. "עדיין אנחנו מזהים מחלוקות נוקבות בענייני עבודה, פיטורין, תקבולים ותגמולים", מעיד ויזל, "ויש לא-מעט מחלוקות בכל מה שקשור לדיור, בין השאר על 'תור לשיפוץ', וגם לכיוון העידן החדש של שיוך דיור".

 

שתי דוגמאות מציגות עד כמה סבוכים הנושאים המובאים לפני הבוררים: אחד התיקים עסק בסכסוך רב-שנתי ורב-שכבתי - חבר פוטר לפני עשר שנים ממקום עבודתו במפעל קיבוצו, שהיה בבעלות משותפת עם גורם חיצוני. לפי ההסכם, לשותף החיצוני היה משקל רב בנושאי כוח אדם במפעל. החבר בא בטענות כלפי קיבוצו וניהל מולו מאבק עיקש לאורך השנים. פסק הבוררים, שהתקבל לאחרונה, פסק שעל הקיבוץ להיענות לכמה מתביעותיו של החבר בקשר לסכסוך, והלה יצא ממנו מסופק, למרות שלא ניתן להגדירו כמי ש"זכה" בתיק.

 

גם בבוררות נוספת שנערכה השנה, הראה המוסד הקיבוצי תוצאות שספק רב אם היו מתקבלות בטיפול של גורם חיצוני אחר. מדובר בתיק שעסק במעבר של חבר מקיבוץ לקיבוץ, עוד לפני תחולת הכללים של 1994-1993. אז, כידוע, לא התחייב קיבוץ המוצא לשלם לחבר העוזב דמי עזיבה או להעביר לקיבוץ הקולט את הפנסיה שנצברה לזכותו כשתגיע שעתו. החבר שפנה לבוררות טען נגד קיבוצו הנוכחי, כי אינו מבטיח לו פנסיה מלאה המגיעה לו בזכות. הקיבוץ הנעזב, שהטענות הופנו למעשה נגדו, בדרך עקיפה, הודיע למוסד שאין בדעתו אפילו להגיע לישיבת הבוררות - אבל הבוררים השתמשו בסעיף (113 א) לתקנון האגודה, המחייב קיבוץ להגיע לבוררות עם חבר-לשעבר בקיבוצו. הבוררים הודיעו לקיבוץ "הסרבן" כי על-פי הדין, גם אם לא יבוא - תחול עליו הפסיקה שתתקבל.

 

הקיבוץ התייצב במקרה זה לבוררות, כמו-גם במקרה מאוד דומה בתיק נוסף. בשני המקרים פסקו הבוררים כי על קיבוצי המוצא לעמוד מאחורי חלקם בפנסיה - באחד באופן מלא ובשני בתשלום מופחת, עקב נסיבות המקרה.

 

בוררי החצר

 

קיבוצים רבים בודקים את האפשרות להקים צוות בוררים פנימי * בעד ונגד

 

הלחץ הגדול "לחיפוש הצדק" בקיבוצים מוציא חלק ניכר של הסכסוכים מתחום הקיבוץ לבית המשפט ולמוסדות בוררות וגישור אחרים, לאו דווקא אל המוסד התנועתי. במצב הנוצר מחפשים בקיבוצים רבים אפשרות לנצור את הסכסוך בחצר בטרם יצא החוצה ולא ברור כיצד יסתיים. אחת האפשרויות היא צוות בוררים פנימי. עד כמה צוות כזה יעיל כדי להחליף בוררות חיצונית? ישראל ויזל לא משוכנע שזהו הפתרון האולטימטיבי. "על פניו זה נראה נחמד, מבטיח", הוא אומר, "אבל כאן בדיוק גם עקב אכילס בשני הכיוונים: קשה להניח שבוררים המכירים מקרוב את שני הצדדים יוכלו ללא קושי לייצר פסק אובייקטיבי, נייטרלי. ומה שנראה לי יותר מהותי - לא כל מי שיושב כ'בורר' מכיר את כללי הבוררות. כך עלול העסק להפוך ל"צוות מברר" ולא לבוררות במשמעותה המשפטית - מה שיכול לגרום בהמשך, בסבירות רבה, לביטול הפסק.

 

אני יכול לספר על מקרה מהזמן האחרון, בו פנו אליי מקיבוץ כדי להתייעץ אם 'הליך בוררות' שעשו לכאורה, הוא תקין, כי התגלעו מחלוקות בעניין. התברר כי הקיבוץ פנה לחבר מחבריו וביקש את הסכמתו לשמש כבורר. הלה התבקש לתת תשובה בתוך שלושה ימים. בהגיע המועד התברר כי ל'בורר' יש כבר 'פסק בורר', לא פחות. המזכירה ההמומה אמרה לו: 'עוד לא נתת את הסכמתך לשמש בורר; עוד לא הייתה ישיבת בוררות'. הלה ענה לה: 'אני לא צריך את כל הפרוצדורה הזו. ראיתי את הבעיה ופסקתי'. ברור מה הייתה תשובתי בעניין הזה".

 

תיק של 96 מיליון ש"ח

 

הבוררות הכי חמה בעיר * אלי ארוך נגד "כלל" (ולהפך)

 

הבוררות החמה ביותר בעיר בחודשיים האחרונים היא הבוררות בין משקיע בבורסה, אלי ארוך, לבין חברת "כלל". שופט בית המשפט העליון (בדימוס) יעקב מלץ, שהוסכם לבוררות על-ידי שני הצדדים, רשם בכתב ידו, על עמוד וחצי, את הפסק הנחרץ שקיבל: על כלל לשלם לארוך 96 מיליוני ש"ח. כלל לא מיהרה לוותר על סכום העתק והפעילה חוקרים פרטיים, שבדקו ומצאו לכאורה כי על הבורר הופעל לחץ וכי לא נימק את החלטתו הקשה. ישראל ויזל, עם כעשרים שנות ותק בתיאום בוררויות, מתייחס לסוגיה: "על פניו, אם נכונים הדברים שהתפרסמו בתקשורת, יש להניח כי העילות לביטול הפסק חלות במקרה זה. לעומת זאת, ידוע עד כמה קשה לבטל פסק בורר בבית משפט, ולכן עוד יותר מעניין מה יהיה בסופו של תיק זה. הבורר, במקרה זה, דרש מהצדדים את הסכמתם לאי-הנמקת הפסק וקיבל אותה. היום כלל טוענת שחייב היה לנמק. כדאי לציין כי מתקיים תהליך חקיקה בכנסת על חובת הנמקת הבורר מצד אחד, ואפשרות ערעור על פסק בוררות מצד שני".




 



_________


עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים